Le son du chofar et le rassemblement des exilés

כשעם ישראל תחזור מהגלות מארבע כנפות הארץ לארץ ישראל, חזרה זאת יהיה בזכות משמיעת תקיעת השופר שהכבוש בקרועתי בלטוח כדי לקבץ אותם מן הגלות. כל העולים לארץ ישראל שומעים את השופר וכל השופר. זוהי שריקה אלוהית. שמקבצת בסוד אשריקה זאת אומרת בסוד תשרק בסוד אותיות שחוזרות לאלף מהסוף להתחלה זאת אומרת מהניתוק הגדול ביותר מן השורש המרומז באות האחרונה של האלף ב' אל האלף זה סוד השריקה וההיבוץ הזה הוא סוד הגאולה. אני מזכיר לך מה שהרמב״ם מביא בליכות מלאכים, שיש רק שינוי אחד מהותי, רציני וידוע בעניין הגאולה, והוא

שעיבוד מלכויות ביווד. זאת אומרת שהעם ישראל חוזר לארצו ואין לו כבר שיעבוד מלכויות, כלומר יש לו מדינה משלו, עצמאות משלו. זה דבר מאוד מלובש במציאות הגשמית. לפחות בשלב הראשוני של הגאולה ולכן מי שמצפה לדברים ניסיים יש בעיה עם הדבר הזה לפחות בשלב הראשון הבעיה העיקרית היא שהוא לא יראה את הגאולה פשוט מאוד הוא עלול להתייאש מהדבר כדי שהוא מחכה למשהו אחר ומה שהוא רואה לא מתאים לו פשוט לימדו אותו שהגאולה זה דבר אחר ומי שלומד את הגאולה בצורה נכונה, שזה תהליך איטי שמתלבש בזמן, כלומר במימדים

של שבע ספירות תחתונות, אז הוא רואה את כל המהלכים עם עין אלוהית, כי פשוט המהלכים האלה מתלבשים בטבעיות. מה קורה באמת מתחת לפני השטח, זה המשך של הזוהר, כי אז... כי זה מה שמחיה אותה כלומר כשעם ישראל ישוב לארצו המקומות שמתרוקנים מהעם ישראל פשוט מתבטלות, מתבטלים. הדעו דכתיב, זה שהוא שכתוב בסידור התפילה, תקע בשופר גדול לחירותנו. כן, הקדוש ברוך הוא, אתה תוקע בשופר הגדול ושאה נס לקבץ גלויותנו. נס זה דגל, כלומר שיהיה קיבוץ גלויות, יהיה גם דגל של הקיבוץ הזה. שמלמד על הקיבוץ הזה. קיבוץ הגלויות

זה לא רק חזרה של עם ישראל לארץ, כמובן שזה עובר דרך הביטוי הממשי הזה, אבל זה בעצם חיבור העולם הבא עם העולם הזה. והחיבור הזה נעשה על ידי שש מדרגות, שזה זהירנדים. זה הדגל שיצביע על עצם החזרה. ותבצנו יחד מהרבה כנפות הארץ לארצנו, כלומר תחזיר אותנו מהפיזור, מהפירוד, מעל מדי פירודה, מעל מדי ייחודה, שרומז גם על קיבוץ כל הניצוצים מכל העולם. הדברים שנעשים למטה נעשים גם בעולמות הפנימיים. אז קיבוץ הגלויות למטה רומז על קיבוץ הניצוצות למעלה. ואי הוא חשיב דאי הוא יומד עדינה דילה. הסמכמם חושב

שהוא יום הדין שלו, לפני יום השם הגדול והנורא. זה יום השם הגדול והנורא. אני אנוכי שולח לכם את אליה הנביא, והשיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותיו. כל העניין הזה, זה נקרא יום השם הגדול והנורא. בשביל מי הוא יום גדול ונורא? גם בשביל הכיפה וגם בשביל התגושה. בשביל הקליפה כי היא חושבת שזה בעצם הסוף שלה, היא מבינה שזה הסוף שלה, לכן היא משתוללת. ובשביל הקדושה שהיא מבינה כמובן שזה יום השם של הגילוי הגדול. אני רוצה לומר שחושב שהגיע הזמן שהתבטל מן העולם, עשה מחמם,

הוא מרגיש את ההתקדמות של התהליך ולכן הוא פוחד מאוד, הוא גם ינסה להתנגד. לעובדה שהעם ישראל שב לארצו בסוד מה שכתוב בילע המוות לנצח כלומר זאת תחיית המתים תחיית המצים זה מציאת הנקודה הטובה שנמצאת בכל דבר זה נקרא תחיית המת אדם שלא מוצא את הנקודה הסודית הזאת הוא כאילו חי מת אדם שמצליח למצוא את הנקודה הזאת שנמצאת בתוך כל מצב גלותי זה נקרא תחיית המת כלומר יציאת מצרים היא סוג של דחיית המתים וקיבוץ הגלויות של היום הוא סוג של דחיית המתים ועל זה נאמר בילה המוות

בנצח זאת אומרת שהנצח ינצח ויבלע את כל המציאות שמתכחשת למציאות הזאת הוא בורח ונפרד מן הקדושה ואין לו מקטרג עוד אז יגיע זמן שהוא עוזב ואין לו כבר כוח לקטרג האם במסכת ראש השנה דבת את זין עמוד בית בתוספות דיבור המתחיל כדי לערבב את השטן שם הם מדברים על קיית השופר עד זה נאמר שכשתוקעים בשופר כן זה מערבב את השטן לפי מה תוקעים כשהם יושבים ואחרי זה תוקעים כשהם עומדים או להפך כדי לערבב את השטן כך אומרת הגמרה ולפי מה שלמדנו עכשיו אתם מבינים מהו הערבוב

הזה הערבוב הזה הוא פשוט ערבוב הרבה יותר גדול מעצם העובדה שאדם נידון בצורה אינדיבידואלית. זה לא זה. זה הרבה יותר גדול. הוא פשוט מרגיש שזה ראש השנה האחרון שלו. כלומר, הסתן מרגיש שזה השנה האחרונה שהוא יכול להפריע בעולם, כי עם ישראל כבר לא מקשיב לו. עם ישראל חוזר. הסתן הזה יכול להתלבש כמובן בכל מיני כוחות שמסתינים ושמסתים מן הדרך גורמים לסתייה גם חד ושלום לפעמים באנשים ששייכים לעם ישראל שיגידו דברים כדי לחבל בתהליך הזה ואמר עוד כי עד ההו זמנה עד אותו הזמן של גביית המשיח

כאן זה הוספה של הזוהר קודשא בריחו מעריך עלי הוא בחייו ויה. קדוש ברוך מעריך פה עם הרשאים מלפרוע מהם. זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא לא דן מיד, באופן מיידי את הרשאים, הוא נותן להם אפשרות כן לעשות תשובה. ולכן מה שפועל כאן זה דווקא העניין של ערך הפעל. זאת אומרת שמידת הרחמים. שהיא קונוטציה של זמן, כידוע, נכון? ולבסוף הפסיק לון וחריב לון מעל מה אבל לבסוף הוא יפסיק את חיותם כלומר יש גם גבול עד כמה הקדוש ברוך הוא יעמוד במידת הרחמים הזאת זאת אומרת שיש שלב שבו

אי אפשר לעבור כבר ולכן חס ושלום הקדוש ברוך הוא מפסיק את החיות שהוא מעביר וברגע שהוא מפסיק את החיות שהוא מעביר הוא מחריב אותם מן העולם חז ושלום כי ההושעים הם בקליפות והתבטלו יחד עם הקליפות בסוד בילה המוות לנצח זאת אומרת שכמו 80% שלא יצאו ממצרים אז גם שם בגלות האחרונה יהיו כנראה אנשים שלא יצליחו בסופו של דבר מרוב הקשנות לצאת והם ימותו חז ושלום יחד עם הקליפה בסוד את רוח התומאה העביר מן הארץ ודאי הוא, וזה הסוד של הטעמים, מעריך תרחה. כשהקדוש ברוך הוא מעריך

הפולר השעים, המטריחים אותו. כמו שכתוב, חודשייכם ומועדיכם שנאה נפשי. לא אכפת לי שאתם חוגגים לי ראשי חודשים, לא אכפת לי שאתם שומרים פסח, שבועות וסוכות, במרכאות, זה ממש חריף מה שהקדוש ברוך הוא. לא רק לא אכפת לי, אני שונא את זה. איך אני שונא, אתם הרי דתיים. היו עליי לתורך, אתם פשוט מטריחים עליי. מה זה אומר? זה עניין של התרחה. כלומר, מעריך בהתחלה, ותרחה בסוף. כלומר, מה שהקדוש ברוך הוא היה ברחמים בהתחלה, הופך להיות בשבילו לתורך. אפשר לומר אפילו שזה מהלכה שאנחנו מכירים כאן בעולם הזה,

שנקראת תורך ציבור. אתם יודעים שלא צריך להעריך בתפילה, כשהציבור כבר אין לו סבלנות, האנשים עדיין עם הפיוטים שלהם וכל מיני דברים אז יש גבול לדבר וצריך לזרז את התהליך אז אותו דבר גם כן הקב' הוא גם הוא מכבד את ההלכה הזאת ומפני תורך ציבור של עם ישראל אז הוא נותן גבול גם כן למידת הרחמים שהיא הזמן ובסוף זה הופך להיות חז ושלום אז היו עליי לתורך סוף פסוק אבל לבסוף ייפסקו והתבטלו מן העולם חס ושלום לכן לא כמו שאנשים חושבים שכולם יחזרו הזוהר פה אומר בדיוק

הפוך אומר שמי שיחזור זה מי שהבין בתהליך אבל יש זמן שזהו נגמר לכן אנחנו צריכים להתפלל שהאנשים יתעוררו בזמן ולא יחכו לסוף מזיהו בסוף את רוח התומאה, האוויר מן הארץ. אז אם אין רוח שטות, אז רוח בקבושה יכולה לשלוט בעולם. אבל חז ושלום, אדם עובר עבירה בגלל שנכנסת בו רוח שטות. רוח של סתן, רוח של ספייה. והוא בטוח אפילו שזה בקודש. צריך להיזהר מאוד מהדבר הזה. אנחנו הרבה טועים ונפלים בכל מיני תחבולות של היצר הרב. צריך להיזהר ולהתאור את זה. ועוד יש לדרוש על המטעמים שופר

הולך, על הטעמים שופר הולך, רביער. זה רצון עצמי כאילו באמת אז לכן זה חס ושלום יש לזה גם גבול וזמן אז את סלקה אצל אותה אז תעלה התפילה ויעלו …

…