Le mal qui se mêle au bien : le Erev Rav en nous

יש להם כל מיני שלווה. מפרש הזוהר, צרעה ודאי עינון ערב רב. צרעה הם ודאי הערב רב המצערים את ישראל. זאת אומרת שיש בתוכנו, בדור האחרון, קבוצה של אנשים שהן בעצם הנשמות של הערב רב שחוזרים אותם אנשים בדמות אויבים פנימיים שמצערים את ישראל מבפנים. עליהם נאמר, עליו התאמר, שרייך שוררים. מה זה שרייך שוררים? השרים שיהיו לך בדור האחרון הזה יסורו מדברי התורה. כלומר, מהערכים שהקדוש ברוך הוא חפץ בהם, כדי לאמץ לעצמם ערכים אחרים, זרים, לזהות שלנו. וחברי גנבים, כולו אוהב שוחד. זאת אומרת שאומר הזוהר יהיה קבוצה

של אנשים שהם בעצם חבר של גנבים, שמה שמעניין אותם זה רק שוחט ורודף סלמונים, יתום לא ישפוטו וריב על מנה לא יבוא עליהם. זאת אומרת שהם כאילו עוסקים בעניינים סוציאליים, אבל זה לא מעניין אותם בכלל. מה שמעניין אותם זה כמה הם ירוויחו מהדבר הזה. וכל זה נאמר על הערב רב הערב רב הזה שאני אזכיר לכם שמדובר באירבוביית גדולה שבצורה אחרת נאמר אור וחושך משמשים באירבוביה זאת אומרת שהתקופה שהיא קודם הגאולה האחרונה קודם השלב האחרון החותם את כל המצב הזה זה חושך ואור ביחד כלומר, אתה יכול

באותו יום לראות דברים עליונים מאוד, חשובים מאוד לעם ישראל, ובאותו יום, חס ושלום, משהו מאוד מאוד לא יפה, לא טוב. והכל מתערבב, אתה כבר לא יודע מי נגד מי, מה קורה. לכן, ומה שכתוב, אויבי השלו, ההמשך, שכביכול יש שלווה לאויבים, היינו אילן אסב וישמעאל. מי זה השלווה הזאת? זה אשא וישמעאל, כאילו הם עושים הכל בלי שום בעיה. מתוך הכנסת, כנסת ישראל, יש לך בני ישמעאל, בני עבלה, בתוך הכנסת, שהולכים ומכבדים ומעודדים ומבקרים את ההורים של המכבלים. כמו שקרה את כל חברי הכנסת הערבים, הלכו לבתים להורים

של המכבלים. שהרגו את הבחורה הנפלאה ופצעו את השנייה, חיילות מגב. ובתוך כנסת ישראל יש לנו אנשים שהולכים להודד טרור ולא עושים כלום. זאת אומרת שיש כאן משהו מעוות ביסוד הדברים. אז אני אראה כאילו אסע וישמעאל ושבען ממנן, כן, ממנן אלוהם אסע וישמעאל ו70 שרים. הממונים על 70 אומות, ואינו לכולהו בשלווה באוטרה. כשכל האומות שבעולם הן בשלווה ובאושר, לא חסר להן כלום. ויש איזה מין חרם על עם ישראל, בצורה שהיא כבר ממש מעוררת תמיהה, שממש לא מדובר בדבר הגיוני. אתה רואה שזה כבר עובר את הגבול של

ההיגיון. עם כל מה שאפשר לראות, מה שעושים חיות האלה, אפילו לא חיות, היות זה עדיין דבר טוב, המפלצות האלה, לא יש שום דבר בעולם, אבל אתה בונה מרפסת באיזשהו מקום, או שאתה מגדל איזה פרי, זהו, זה סוף העולם. וישראל בדוחקה בעניותה, ובני ישראל הם בדוחק, ובעניות תחת ידם. ובגינדה, ואי לאלמה, כעד התבלעו בערבו ביאבישה. ובשביל זה, אוי לבני העולם, כשישראל נבלעים ומתערבים, בין הערב רב ומי גרם שנבלעו כן ישראל בתוך המאיים של הערב רב רוצה לומר שנתמאו ביניהם ולא נודע כי באו אל קרבנה איך זה

שנעלמנו כביכול היסוד הישראל נעלם בתוך הקליפה הזאת ולא נודע כי באו אל קרבנה כלומר אין אפילו זיכרון לישראל שקדם לבליעה הזאת כלומר הרע בולע את הטוב ואתה לא רואה את הטוב בתוך הרע עד שלא ניכר כבר שהם זרע ברך השם אז איפה אתה מה קורה איפה הזרע של יד כבבק בגין דאווה די הון בישין בידי הון בשביל שמעשיהם הרעים של הגויים הם בידיהם של ישראל זאת אומרת שישראל לקח לעצמו התנהגות, התנהלות שהיא לא הולמת את עם ישראל היא יותר חיקוי של מה שקורה אצל אומות העולם

ושכחת הזהות של עצמנו הדעו דכתיב זהו שכתוב והתערבו בגויים והלמדו מעשהם כלומר זה שהיינו בגלות חזרנו מן הגלות היינו צריכים להוציא משם את הניצוצות של הטוב כמובן יש דברים טובים לשלוף משם כמו שנאמר במצרים שיצאנו משם ברכוש רכוש גדול לא סתם כך צריך לצאת מכל הגלויות אבל הבעיה זה שכשאתה מוציא את הטוב אתה גם לוקח דברים שהם היו בי ערב רב הספסוף כלומר כל מיני ערכים שלא קשורים לזהות האמיתית שלך אתה לומד ממעשיהם על ידי שלמדו דרכי ומעשי הגויים על ידי זנית הרבועים האלה אז זה

הפך להיות בעצם איזה מין ערבוביה שבמקום לעשות את הבירור כן אז יצאנו מהמייצרים אבל המייצרים לא יצאו מאיתנו זאת הבעיה יוצאים מהגלות אבל הגלות עדיין לא יצאה מאיתנו אז צריך לדעת לעשות את הבירור הזה גם כשאנחנו ולשוב ממש לערכים היסודיים של עצמנו שלשום בערב הייתי בתל אביב נתתי שיעור בראש יהודי. קבוצה מאוד מעניינת של אנשים שלאו דווקא שומרי תורה ומצוות, שבאים, וממש ארגונים, כן, עם אווירה תל אביבית כזאת, בביזנגוף. ואתה רואה את הבחורים, צעירים, בנים, בנות, ממש חבורה של אנשים רציניים, אוניברסיטאות. עורכי דין, אנשים, ואתה

מבין שממש צריך לשבור קליפה. אנחנו גרים בקונחירה. אנחנו לא יודעים מה קורה מסביב, זה חבל. צריך לצאת, צריך להתחיל לראות מה קורה במחוזותינו, זה חשוב מאוד, זה אחים שלנו. ואתה רואה שכשאתה פשוט מגלף קצת מהחיספוס החיצוני הזה, אתה רואה את ההופעה של הנשמה התאורה. וממש מרגש, זה ממש מרגש. וצריך לעשות את זה, זה חשוב מאוד, כי אנחנו עכשיו ממש ברגעים האחרונים של כל המצב הזה. ואנחנו אחראים על זה. כל מי שיודע, שיודע משהו, שקצת קיבל, שלמד, שמלא עכשיו הערכים האלה, לא להתבייש, לא להגיד מי אני

ומה אני, ואני קטן ואני זה. זה לא חס ושלום. גם על זה, יגידו לך, אמרת יותר מדי, תפסיק עם אני קטן ואני קטן. אתה קטן בעיניך, אבל אתה צריך לעשות עבודה. לא בורחים מהאחריות בצורה כזו. ולכן חייבים לשדר את השידור שאנחנו כאן מקבלים, ברוך השם. אז יש כלים. כשאתם מדברים עם אנשים, אתם רואים שיש לכם עכשיו יותר כלים, לא להתבייש מזה. זה חשוב מאוד, כי כל נשמה אחת שאנחנו מצילים מהעם ישראל, זה עולם ומלואו. עולם ומלואו, כן. אז כי גב נדן, היא שמתה, היא הכנסת ישראל.

כאל כללות ישראל, כך הוא בפרטות בנשמה. אז אותו דבר, מה שעכשיו אמרנו מבחינה כללית, זה מופיע מבחינה אינדיבידואלית. זה אותו דבר. כלומר, יש בתוכנו, כל אחד מאיתנו עכשיו, את החלק שהוא ישראל, ואת החלק שהוא ערב רב. אז מה שאמרנו עכשיו מבחינה הקולקטיבית, כן מתגלה בזהיר הנפים, ברזולוציה פרטית, אינדיבידואלית, שגם אצלנו צריך להיזהר מכל המלבול הגדול שנמצא בתוך כל נפש ונפש בישראל, באשר היא. ולכן יש את החלק שנשייך לשורש כנסת ישראל, שזה המלכות והצילות. כן? כנסת ישראל זה מלכות והצילות. מקום הציל שבנפש, כן? שמעציל אור על

אחרים גם בלי לדבר. בעצם זה שאתה נפגש, רואים את הדמות, זה כבר מספיק. זה החלק העצילי שבתוכנו, החלק האלוהי שבתוכנו, חלק השכינה. כדאי ישלמה בפיקודים דעסי, כשישלמה בקיום כל מצוות עשה. מה זה מצוות עשה? מצוות שיותר דורשות אקטיביות. זה לא שב ואל תעשה, אתה יכול לשבת ולא לעשות עבירות, אבל זה לא מספיק. אתה חי בנגטיב. אתה חי בניוטרל. אז זה כאילו בשבת לשאול כל היום. בסדר, אז לא חטאת. אבל לא עשית, לא בנית. כתוב לעשות את השבת. אתה צריך לעשות את הדברים. אז זה מצוות עשה.

אם אתה לוקח לעשות, לוקח על עצמך להיות בגוון של בניין, אל תקריא בנייך אלא בונייך. אז איתם ארבע אז נאמר בנשמה כולך יפה רעייתי ומום אין פח על נשמה כזאת נאמר שהיא בקוליות שהיא כוללת, שהיא רחבה שהיא בעצם נוגעת בכל המדרגות ואז כשהיא שלמה בשלמות שכזו אז אין בה מום אין בה כבר נקודות שחורות כלומר הקליפות לא יכולות לאחוז בדבר שלם איפה יש אחיזה? רק במקומות ריקים כשיש מקומות שלמים, אין אחיזה לחיצונים. ולכן אין באחיזת הקליפות. בעו זימנה, שריה שם הוויה. עלה. ברגע שיש מדרגה כזאת

של כלי כזה שלם, אז שם י' כ' ו' כ' יכול לשרות בתוכה. אז זה נאמר, אנוכי אדוני אלוהיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים. כלומר, ששם הוויה שורה בשם אלוהי. זה …

…