La lettre Kaf dans le Zohar et Orot HaKodesh

אנחנו באות חף. מה חסר? לא, זה שאחת או שניים. זה בדרך. זה לירה, זה בדרך. אני מתנצלת, זה לא עוד לא... זה בדרך. טוב. אין טאקסי? האות חף. המילים קשות. מאוד קשות. זה הרב קוק. להבנה, כן, אני מתכוון. אז צריך ממש להתרכז, כי הוא מדבר בשפה מאוד מאוד מאוד סתומה. מאוד חתומה. הכל לקוח מהקבלה, מהזוהר ומכתבי הריזל, אבל הוא כותב את זה בצורה מאוד מאוד מאוד חתומה וסתומה. וצריך לנסות בשיעת קדישמי לפתוח. אז מה הוא אומר על העוד כף? באים הם המהותיים, הנערכים, זה לעומת זה.

מי זה המהותיים? אז זהו. כל מדרגה שיש לה מהות לכל מדרגה יש מהות, נכון? עכשיו, איך אני יודע לבדוק את המהות של מישהו? ביחס למישהו אחר לכן האפשרות שלי למדוד משהו בחיים זה ביחס ל, נכון? אם אני אומר זה שחור זה ביחס למשהו אחר כי ביחס למשהו אחר זה יכול להיות אפור נכון? תמיד יש נואנצים ביחס למה אתה מדבר אם אתה אומר גדול מה זה אומר גדול? ביחס למה? ביחס למישהו שיותר קטן ממנו אבל הוא קטן ביחס למישהו יותר גדול ממנו בסדר? אז לכן צריך שיהיה

בעצם מה? משהו מודד ואיך קוראים למשהו המודד הזה? קף זה העוד קף כלומר העוד קף היא חייבת להיות מודדת, כמו שאתה לוקח בקו, כמו מוזניים. אז לכן, באים הם המהותים, המהותים זה כל דבר שיש לו מהות, הם באים, הנערכים איך אפשר להאריך מהות, זה לעומת זה, אחד ביחס לשני. בכל צירוף כללותם, כלומר כל הצירופים, כל האספות של כל האפשרויות, ובכל עיקרת ערך פרטיותם, כל אחד יש לו ערך עצמי. איך אני יכול לתת משקל לדבר? לפי איפה, לפי הזמן, לפי המקום, לכל דבר יש מידה, משלה. לידי

הצטרפות ערכית, ואז זה הופך להיות ערכי, אני יכול להאריך, ערכי מלשון ערך, אני יכול לתת לזה או משקל, או מידה, או מחיר, או זהות, או יופי, להגיד שזה ככה תיאור, שהקפה מקבלת את תכונת המשקל, וההערכה המשווה באה לפעולתה יחד עם הפעולה הטכנית המתגלה בקפיים או בקפים, שראשיתה היא הקפיאה, המכרחת או המכרחת היא ההתפשטות הכוחית של ההתהוות להתגלם בצורה ידועה, בתכונה מדויקה על פי החפץ והמגמה היסודית. אז נתחיל מההתחלה. באים המהותים כל פעם שיש מדרגה זה רק בערך למשהו אחר, נכון? בכל צירוף כללותם הוא יכול לקראת

ערך פרטיותם. כלומר, בכלל ובפרק. איך אתה יכול להאריך ביחס לכל מדרגה ומדרגה ומדרגה. לידי הצטרפות ערכית, אז אתה עכשיו מצרף את הערך של כל דבר, ואתה בעצם בודק את זה ביחס. מי עושה את זה? מה המשקל שלנו? שהקף, מה? הקף שוקד את המשקל של כולם ביחד עכשיו. לא. של כולם ביחד ושל כל אחד לחוץ כדי לדעת כמה אחד שווה בתוך המשקל הכולל בסדר? שהכף המקבלת כלומר כל פעם שאתה משתמש בעוד כף בעברית מה זה אומר? השוואה נכון? כן הוא כמוני מה זה כמוני? השתמשתי בכף זה

אומר כמו אני אז אם אמרתי כמו ככמוך כפרו עשיתי השוואה עשיתי עכשיו משקל אם לא אני לא יכול לעשות אם לא אני לא יכול להשוות שום דבר לכן הקף המקבלת למה קוראים לה קף מקבלת כי הצורה שלה זה כלי קיבול נכון? היא מקבלת ככה היא עכשיו היא סגורה לצד ימין כמו הבט אתם זוכרים אבל היא פתוחה לצד שמאל אז יש לה קודם כל כמו כלי קיבול היא מקבלת את תכונת המשקל אז אם יש לי משקולת יש לי פה שתי מוזניים ואז זה כף ועוד כף נכון?

איך אני מרים כוס של קידוש ככה ככה מרים עם כוס של קידוש חמש אצבעות צריכות לגעת בכוס בסדר? נכון? וזה השכינה בסדר? זה כף והה כף-ה עכשיו למה זה בעצם חמש אצבעות? כתוב בזוח זה כמו יעלום שצריך לתפוס אותו. אתם ראיתם פעם יעלום בתבת? יש לו קוצים כאלה שמחזיקים אותו. דגריף קוראים לזה. כמו ציפורניים. זה מחזיק את היעלום. אותו דבר. עכשיו הקוס צריכה להיות מונחת על קף היד. כי בעצם הקוס זה אני. עכשיו. למה צריך להחליף כוס? כל כוס אתה תרים אותה ככה. אז זה אותו

דבר, אתה לוקח ככה, ואתה עושה ככה, על הרגל. אז בעוד צריכות להגיע לחלק העליון. לא דווקא, איפה שתגיע. זה לפי הרבין אחמן, יש לך כוס גם כזאת. אוקיי, אז זה מתגלה בוועחה, יחד עם הפעלה טכנית. המשוואה, אז הבנתם למה המשוואה, כי רק על ידי כף אפשר להשוות. בא לפעולתה, זה נכנס לפעולה, יחד עם הפעולה הטכנית המתגלה בקפיים. כלומר, אני חייב לעשות בעצם פעולה טכנית כדי לשקול. כל הזמן, תמיד כל הזמן אני צריך לדעת איפה אני נמצא. מי שיש לו ורטיגו, זה הבעיה. זה בעיה של איזון,

של קף. כן, הקפיים שם זה מיתוק הדינים, זה משהו אחר. למשל, היה לי רב אחד בצרפת, שהיה מקובל גדול, היום ברוך השם הוא כבר בארץ, כל פעם שהיינו רואים אותו, היה נותן לנו סתירה, חבל על הזמן. אבל סתירה, סתירה. אתה פשוט היד שלו, איזה רבע שעה בשיעור אתה עם זה ככה. מי שלא מבין הוא בורח ובוכה. ולמה הוא היה עושה את זה? כדי להוציא מאיתנו מידת הדין. אז הוא היה נותן מכות, בן אדם, מישהו קיבל מכה, אחרי זה נעשה באופנוע, התרסק עם האופנוע, לא מת. אמר

לו, בגלל שהרבצתי לך לפני זה, ידעתי שאתה הולך חז ושלום למות, הורדתי לך את מידת הדין. שראשיתה היא הכפייה. יכולה לעלות אותך. כן, המכרחת. אז בהתחלה, מה זה כפייה מכרחת? מה זה מכרחת? מוכרח, זה מכריח אותך, זה כפייה. בכוח. כי למה? כי כשאתה נותן משקל, אתה כבר סוגר. אתה כאילו כופה. אתה לא נותן לפתיחות, זה לא יכול להיות בלי סוף, זה עכשיו מדוד. זה מוגבל. זה כבר צמצום. אז לכן זה נקרא כפייה מוכרחת, המכרחת את ההתפשטות הכוחית של ההתהוות. זאת אומרת, אם אתה רוצה שמשהו יתפשט,

אתה צריך לצמצם אותו. אתה צריך להגדיר אותו. אתה צריך להשוות אותו. כל שקילה מצמצמת. סליחה? כל שקילה מצמצמת. בדיוק. לכן, אם אין לך את האות כף בעברית, אתה לא תוכל לקבל תורה. אתה לא תוכל לקבל מסר. כלומר, מה צריך לעשות רב כדי ללמד? לתת דוגמאות כל הזמן. זה כמו, זה כמו, זה כמו, זה כמו, זה כמו. אז אתה כל הזמן משתמש בכף הדמיון. איך קוראים בעברית לקף? קף הדמיון ומה זה דמיון? זה לדמות דבר לדבר אחר אז מי שמלמד תורה תמיד נותן דוגמאות כדי להסביר נושא

הוא אומר למה הדבר דומה? לא ולכן התורה כשהיא מצטמצמת היא מתקבלת כשאני מצמצם את המחשבה שלי בדיבורים זה מתקבל אם הייתי מדבר בצורה שלא מצמצמת. הנה למשל עכשיו אני נותן לכם דוגמאות. אם הייתי קורא לכם כמו שקראתי לכם בכוונה מקודם, לא הבנתם כלום. לכן אני חוזר על כל מילה, ועכשיו נותן דוגמאות. וכשאני נותן דוגמאות, הכל הופך להיות עכשיו ברור. מה שהבית עושה לעלת, זה כמו שהקח עושה ליוד. אז עוד מעט, הנה תכף הוא יגיע לזה. הוא בעצם הכילה את כל האותיות כבר עד היוד. נכון. זה

כאילו מתחילים... מה התחיל? מהי התחלה? היא נתנה משקל לכל הרביות. כלומר, זאת הבת... האפרונית. חדשה. כן, בעשרות. בעשרות. לכן כמה זה כף? עשרים. עשרים. זאת אומרת, הדיהוד זה היה א' ב'. היא יודעת לשקול את זה, לעשות... היא יודעת להכפיל, לכן זה נקרא כפל. כף. זאת אומרת, היא יודעת להתחיל מנגנון חדש. יפה. אז כל פעם שאתה עובר ממדרגה למדרגה, אתה חייב לעבור דרך כף. ולכן, אם א' זה 1 וב' זה 2, כף זה כבר 20. זה אותו דבר. אז זה מה אני עושה בכוף? שאני עובר למאות?

מה זה 2? 20 זה אותו דבר, רק יש 0. זה רק בעשרות, זה רק בעשרות, זה אותו דבר, אין חידוש. העשרות לא מחדשות שום דבר אחרי זה. אז מה …

…