Mishpatim : chaque élévation commence par un retour au point zéro

פרשת משפטים ראינו הפסקה ברצף נתינת הדברים מאת השם כביכול למה הפסקה? קודם מעמד הר סיני ראינו את מינוי הדיינים ועוד כמה דינים אחרים אחר כך היה מעמד הר סיני ופתאום תורה ופרשת יתרון לאחר מכן שוב פרשה נוספת של דינים בתחילת פרשת משפטים כדי לסיים לסוף הפרשה מתן תורה זאת אומרת שיש לנו פה בעצם הפסקות וחזרות בשתי הפרשיות יתרו ומשפטים שהתורה כאילו לא ניתנה בבת אחת שהרי אנחנו מתחילים במעמד הר סיני לפני מעמד הר סיני אנחנו רואים מינוי של דיינים שאיתו מופיע דינים אחרים מעמד הר סיני

הדיבורות שקראנו שבוע שעבר, פרשת יתרו, מתן תורה. אחר כך שוב פעם עניין של דינים ואלה המשפטים, תחילת הפרשה שלנו. ובסוף פרשת משפטים שוב חוזרים למעמד הר סיני. כאילו שחזור של מה שהיה כבר. אז מה קורה כאן? פרשת מעמד הר סיני לא יכולה להיות ניתנת בבת אחת? הרי פרשת יתרו זה מעמד הר סיני. פתאום אנחנו מגלים בסוף משפטים שיש לך עוד מעמד אבסיני, עוד פעם חוזרים על אותם דברים. נשאלת השאלה, מדוע נחלקה פרשת מתן תורה לשני חלקים? הוא בהכרח לומר שיש כאן שני שלבים. התורה לא סתם

חוזרת על דברים, אם התורה החליטה לחזור, זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא אומר לנו, מה שראית בפרשתו, זה לא מה שמופיע בפרשת משפטים, למרות שבפשט, נראה כאילו חזרה שחזור של אותם דברים שכבר ראינו אלא שיש שתי קומות במתן תורה בפרשת יתרו אמרו ישראל כל אשר דיבר השם נעשה ורק בסוף פרשת משפטי בפרשה שלנו אמרו נעשה ונשמע אז הנה כבר הבדל גדול ואנחנו צריכים בסייעת הנשמיה להבין מה ההבדל בין מה שאמרו רק נעשה ועכשיו אמרו נעשה ונשמע. צריך להבין הבדל הדברים. והנה ביאר העריזה, יסוד מרכזי בסדר עבודת

השם. והוא, שלא ניתן להשיג מדרגה עליונה וחדשה, מבלי שתיעדר המדרגה הקודמת. למדנו את זה, ראינו את זה בכמה שלבים, אין דבר כזה מדרגה חדשה, אלא אם היעדר קדם לו. וכלשונו התאורה, עד שתחזור המדרגה להיות נקודה קטנה. ככה הוא קורא לזה. נקודה זה דבר שהוא מתבטל לשורש כדי לצמוח מחדש בכיוון חדש. ונראה לפרש עניינו בשיעת הלשמיה שהסיבה לסדר זה נובעת מן העובדה שהעליות הרוחניות אינן בגדר הוספה על מה שהיה קודם. כלומר ברוחניות זה לא שאתה בונה קומות ועל כל קומה שבנית אתמול אתה בונה עוד קומה חדשה,

אלא כל בחינה היא חדשה לגמרי. זה סוד גדול מאוד. אנחנו חושבים שבעצם מה שהיה אתמול אני מוסיף עוד קומה על מה שהיה אתמול. האריזל אומר לנו לא. מה שהיה אתמול אתמול נגמר. חזרת לנקודה של אפס בשביל היום. הרעיון הזה הוא עמוק מאוד והוא גם מאפשר לנו כל פעם להתחדש. כל פעם להבין שלמרות שיש לך ידיעות של אתמול, אבל אתה צריך להיות בענבה כלפי המדרגה החדשה של היום, כי אם לא, אתה תמיד תבוא עם עסקיות שלך, של הידע שלך ובכל התחומים בחיים. ועל אחת כמה וכמה בעניינים

של רוחניות. אל תבוא עם מה שאתה יודע. תבוא עם נקודה קטנה, צמצום, ביטול, איך שתגרעו לזה, כדי לאפשר לעצמכם. בניין מחודש אל תאמר אני כבר יודע את זה את זה כבר למדתי אתה צריך לעבור חדש כמו יניק וכמו שהוא אינסוף ברוך הוא כך ניצוצות אורותיו הם בגדר אינסוף זאת אומרת שתמיד אתה חוזר ממדרגה למדרגה כי אתה דומה לאור האינסופי כביכול מבחינת המדרגות ולא שייך לעלות מדרגה אם לא קדם לזה, העילם גמור של האור שהופיע במדרגה הקודמת. אם לא, אתה לא תעלה. כלומר, העלייה של המדרגה, למרות

שאנחנו קוראים לזה מדרגה, זה כאילו שעכשיו עלית עד לשם בבת אחת. כל הבניין? כל הבניין. זה הסוד. זאת אומרת, אני אתן דוגמה מאוד מאוד מאוד של העולם שלנו. כמו אותו סיפור של צייר מפורסם, שאחרי שהוא אכל, הוא עשה איזה קישקוש קטן על נייר ונתן את זה לבעל המסעדה. אז הוא אומר לו, מה? הוא אומר לו, מה אתה רוצה? הנה, שילמתי על כל האוכל. הוא אומר לו, מה שילמת? עשית ככה. הוא אומר לו, כן, אבל זה 40 שנה וככה. כלומר, 40 שנה לקח לי להיות בשביל הציור

הקטן הזה שעשיתי עכשיו. אל תחשוב שעשיתי לך ציור קטן. זה עכשיו חדש. כאילו עכשיו 40 שנה של עבודה אני נותן לך. ואני לא מתכוון לשלב רק על האוכל שאכלתי, אלא אני קונה את המסעדה. באמת, סיפור אמיתי. ורק בתנאי זה, תימשך את בחינה המחודשת. כך אומר האריזה. כלומר, אתה רוצה לקבל בחינות חדשות בחיים שלך? באמת להתקדם בכל התחומים, לקדם את תהליך הגאולה הגדול, לא רק באופן אינטימי פרטי, אתה צריך לגשת לעניינים בצורה הזאת. וכן, בעניין מתן תורה, הנה. בתחילה אמרו ישראל, נעשה. ורק אחר כך, בפרשה שלנו

בסוף, כתוב נעשה ונשמע. וגם כאן, אין זה בגדר הוספה, כי כמו אנחנו חושבים, אמרו כבר נעשה, קנו נעשה, טוב, בעזרת השם שבוע הבא, נגיד, ונשמע. לא, הנעשה של שבוע שעבר, אין לו קשר לנעשה ונשמע של עכשיו. עוד פעם, כל הקומה. זה משהו אחר. אם אנחנו לא לומדים את זה, היינו חושבים שאמרו נעשה, אך זה התקדמו קצת, השיגו עוד קומה, בעזרת השם נגיע גם לנשמה. לא. אלא מדרגה וגילוי חדש לחלוטין, עד שאפילו מה שנאמר נעשה, החדש, אינו מאותה בחינה של נעשה ונשמה. הנעשה ונשמה של היום לא

מאותה בחינה של הנעשה של שבוע שעבר. אני חושב שרק זה כבר זה חידוש עצום לחיים שלנו. כלומר לא ניקח את זה כאינפורמציה בלבד, אלא כדבר שאנחנו צריכים ליישם אותו בחיים. אם כל פעם אני מסוגל להיות גמיש כזה ולחזור על כל הבניין מחדש, בלי לפחד, בלי להתייאש, בלי להתאייף, אלא לדעת שזה בעצם בניין מחודש עם כל האנרגיה. ואז אני דוחף עוד מדרגה. וכל זה חדש. לא קשור למה שהיה אתמול, כביכול. זה מה שקורה לנו בדברים הגדולים בחיים באמת. הדוגמה, אומר לנו החסד לאברהם, שכשאנחנו באים לארץ ישראל,

שזה השינוי הגדול בחיים שלנו, שאנחנו הופכים מפרטי לאומה, אז מחליפים לנו את הנשמה. מה זה מחליפים את הנשמה? הוא אומר את זה בפירוש ממש, בנהר קו בית שאמר, שבלילה הראשון, כשהוא הולך לישון בארץ ישראל, הנשמה שלו עולה, ובבוקר שלמחרת לא יורדת הנשמה הזאת, אלא נותנים לו נשמה מן הכלל הגדול של האומה הישראלית. והנשמה הקטנה שהייתה לו עד עכשיו, מבחינת חוץ לארץ, נשארת שם למעלה. זה משהו אחר. והוא אומר, עובדה לזה, עד כדי כך שהוא נקרא אדם אחר, ואין לו אבונות. כלומר, אי אפשר לשפוט אותו אפילו

על מה שהוא עשה שלשום בחוץ לארץ. כאילו אדם חדש. שינוי לחלוטין של הנשמה שלו ומשם נובעות כל הבעיות והקשיים נובעים משם להסתגל לנשמה החדשה הגדולה הזאת בארץ ישראל קשה מאוד כי זה לא נתפס הדבר נעשה באופן פנימי אתה לא רואה את זה במציאות ואתה צריך פשוט לגדול לצמוח לחיות לפי הגובה הזה וזה הקושי של הקליטה מה? בגלל זה כל המצורתים בזה יש להם נפילה כשהם באים לפה כן נכון נכון ומה שאמרו ישראל נעשה מובנו שקיבלו עליהם הקיום המעשי כן נעשה כי פשוטו נעשה לקיים את מה

שצריך לעשות באקט במעשים לכל מה שציוון הקדוש ברוך הוא שלב א' ומה שאמרו אחר כך בפרשה שלנו נעשה ונשמע היא בחינה אחרת, כמו שאמרנו, חדשה, רז, שמלאכי השרת משתמשים בו. אז שימו לב, זה לא רק הנשמע, שפתאום כשמאמרו ונשמע, אז הקב' הוא אמר, וואי, מי גילה לבני רז זה, שמשתמשים בו מלאכי השרת? לא. נעשה ונשמע, ביחד. כשאמרו נעשה שבוע שעבר, לא הייתה תגובה לנעשה. עכשיו כשאמרו נעשה ונשמע, זה עוד רגע אחרת. עכשיו יש תגובה אלוהית לביטוי הזה של עם ישראל, מי גילה לבניי רז זה. זה

סוד. מה הסוד הזה של נעשה ונשמע? צריך להבין אותו. יוצא לפי הכלל שקבע הריזל כי היה מוכרח להיות העלם וסילוק בחינת הנעשה של שבוע השעבר, כלומר בחינת העשייה לבדה, …

…