Le miracle de Hanouka et la lumière qui ne brûle pas

מבחינת תוקף הבין של השכינה שמשם אחיזת מעורי אש ועל כן הם נאכלים ונשרפים על ידי האש הזה דאכלה, קולה ושת צפון אבל ישראל הדבקים בה ומקבלים חיות ממנה נמצא שאצלם הוא מבחינת מעורי אור כלומר אותו דבר יכול להיות בהופעה כפולה תלוי בכלי ישראל יש להם את הכלי לקבל את האור ומת העולם נשרפים על ידי אותו אור זה מה שנקרא שלעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מן התיקה אלה נרפאים ואלה נשרפים אז מי נרפא? צדיקים, צדיקים זאת אומרת אנשים שמסוגלים לעכל את האור הזה כי הם

מאותה בחינה מה זאת אומרת מאותה בחינה? האור הוא בעצם נתינה או השפעה ומי שיש לו את התכונה הזאת מעצם בריאתו גם הוא הופך להיות חלק מהדבר הזה. אבל מישהו אנטי תזה לדבר הזה, שכל עניינו זה רק קבלה. לקבל לעצמו. אז יש לו בעיה עם האור הזה. במקום להיות מוליך של האור, האור הזה שורף אותו. כן רבה, הם מקבלים חיות ממנה. זה עם ישראל. בעיקר חיות הוא המוחים. כן, חוכמה, בינה ודעת. כמו שכתוב, והחוכמה תחיה, והמוחים הם בחינת מורה אור. כן, זה הסוד של המוחים. מביאים אור.

אל המידות, אל החיים. נמצא שיצל ישראל אינה מבחינת מעורי אש חזר שלום. רק מבחינת מעורי אור, שהיא מבחינת חיים ומוחים. מבחינת דעתם הדבקים, השם לא יחד בחיים. כי באמת כל אחד, השם אחד ושמו אחד, ואפילו הסיטרה אחלה נאחזת בתגושה. ואין אחיות רק על ידי אחיזתה בתגושה. דהיינו שגם מעורי אש, אחיזתה בתגושה. אנחנו שמסתלקים. מעורי אור שהם בחינת המוחין הממתיקים הדין וכשהם מסתלקים אז זה נשאר תוקף הדין ונשאר מייחזים מעורי אש אבל ישראל הדבקים בשכינה, הם מקבלים חיות כי נמשך עליהם בחינת מעורי אור, בחינת מוחין שהם

בחינת חיים, בחינת ותם הדבקים והאם כל אחד מושך את מינו, המין שלו זה המשיכה שלו אז ישראל מושכים אור, ואומות העולם מושכות אש. וזה מבחינת הנס של חנוכה, שהיה דולק מעט שמן, שלא היה בוא להדליק רק יום אחד, היה דולק שמונה ימין? כי השם התברך חייריו הזה, כי השכינה שורה בישראל. כתוב הגמרא, שזה עדות לישראל, עדות לבעי העולם, ששכינה שורה בישראל, וישראל הדבקים בה אינם נאכלים. רק עד רבה מקבלים חיות ממנה, שזה מבחינת מעורי אור. מבחינת שם הקדוש נתגלה אז בנס של חנוכה קנאה. וזה גילה

השם מתברך בחוש בנס של השמן שדלק מעט שמן כמה ימים. כי זה השמן היה ראוי שישרף בלילה אחד. ובנס היה דולג כל כך להורות שאין שליטה למעורי אש. כי ישרד בקים במעורי אור. כי מעורעי אש הוא מבחינה דאכלי כל הרשת וכל הכנה. ועל כן צריכים הרבה שמן כפי הזמן שצריכים להדליק. כאן חוזר ההלכה. כמה שמן צריך לשים בסלוחיות הקטנות שלנו היום? כן, די כדי שזה ימשיך לדלוק לפחות חצי שעה אחרי צאת הכוכבי. כי האש שורפת את השמן. אבל עכשיו, על ידי הנש של חנוכה, שמתגדל שמע

הקדוש יתברך, ומתגברו מעורעי פור ונכנעו. מעורי אש, עשה שם יתברך נס זה רע וחוש גם בגשמיות שאין שליטה למעורי אש רק למעורי אור כי מעט שמן היה דולק ומעיר זמן רב ולא נשרף תכף ביום אחד כמו שהיה רעוד כלומר הרב פה לוקח את הנס הספציפי הזה שלא שרף את הפתילה ואת השמן בצורה מהירה זאת אומרת שזה לא האש שהייתה שולטת כאן אלא יותר האור מה? כי נכנעו מעורי אש כנעד וזה מבחינת ואתם הדבקים חיים כולכם היום שאף על פי שישראל דבקים באש או כלל הם חיים

זה נקרא ואתם הדבקים ומה אתם מדבקים? באש בכל זאת זה חיים כי אצלם ובבחינת מעורי אור זה הסוד של ישראל כי גם זה השמן דבוק באש ולא נשרף כנעד זה בחינת הנס שהיה תמיד במנורה של בית המקדש, בנר המערבי, כן, שכינה, כן, מערבי זה שכינה, תמיד. לעולם שכינה במערב. אז נר המערבי זה הנר של ארץ ישראל, שנקראת ארץ ישראל בגמרא בשם מערבה. כן, אז זה נקרא נר המערבי, הנר של השכינה. כלומר, הנר של המרכז, המרכז, השכינה נמצאת במרכז, כמו שסקירת המלכות היא במרכז. אז אותו דבר

בחנוכה וגם בבית המקדש. זה הנר האמצעי, המרכזי, לא רק מבחינת מיקום, כן? זה פועל בשטח שלנו, אבל גם מבחינת רעיות. המרכז של החיים שלנו. כלומר, חוץ של ברכות. אז זה נקרא, ואמרו אבותינו, כי נר המערבי הוא עדות שהשכינה שורה בישראל. דעים קנן. כי ישראל נבקים בשכינה. והם חיים. כי אין האש שוחלת אותה. עד רבה מקבלים חיות. וזה נראה בחוש, בנס של נר המערבי של המשרח, השמן, על ידי האש הראוי. כי היה דולג יותר מן השיעור. וזה עדות על דבקות ישראל בשכינה מבחינת לתי מדבקים וכו'. ועל

כן. נקרא עדות. למה עדות? כי בוודאי צריכים עדות על זה. כלומר, באנו כדי לעעיד. כן? עמזו יצר טלילים. תהיה להתספר לנו כן זאת אומרת שבאנו להעיד על השכינה שאנחנו בעצם הזיכרון הראשון האחרון כן של הקשר בין הקדוש ברוך הוא לבין הבריאה אם יש נבואה בישראל, ואם אין נבואה, הדיבור האלו כבר לא עובר דרך עם ישראל. אז הנה, התורה כבר לא כתורה עם ישראל. וזה היה עניין. ואז, כבר לא שמעתי איזה שיר, שמי שעמר עליו כבר לומר, לקטני האמונה שבהם. פה הוא אומר, שנקרא ידות לכל בו

אמנם. שם הוא אומר, לקטני האמונה שבהם. מה זה קטני האמונה? כאלה שהם צריכים כאילו לראות שהדיבור האלו כאילו אפסית. כן. נכון. אז זה היה, בעצם שכנה לא זזת. אז אנחנו העדים לזה בעולם ומדי פעם יש הופעה כזאת כדי לא לשכוח לכל מי שיש לו ספק כמו שאמר מי שתשכח אמר לאלו שהחמה שקעה להם לאנשים שלא רואים ברור אז אנחנו באים לחדש העניין הזה הקב". מחדש את העניין הזה דרך לשים גלויים שהוא עושה מדי פעם להופיע דרך המשרד דווקא לומר שהעם ישראל הוא המוליך של האור האלוהי

בעולם. הוא הזיכרון האחרון של כל מה שיהיה אחרי שהכל ייעלם. זה מה שישאר. זה עם ישראל שתמיד בא ונותן, מדבר את הדיבור האלוהי הזה. מופיע את האלוהי בעולם. אז זו העדות לכל בעי עולם. כמו שהיו אומרים היוונים, אין לכם חלק באלוהי ישראל. אז עד הרבה פה אנחנו רואים שיש חלק. כי בוודאי צריכים עדות על זה. כי אומות העולם לא היו מאמינים בזאת שהשכינה שורה בישראל. כי איך אפשר לדבק בשם? אתה לא יש אוכלם. כל מה זה בלתי הגיוני. כל מה שלא מהעולם הזה, אתה נדבק. מה

אתה דבוק? וכי יש לך קשר יותר מכולם? מה דודך מדוד? עייפה בנשים. למה אתה אומר שזה יותר הדוד שלך מכולם? אבל אתה יש לו תשובה? עייפה בנשים. אבל באמת ישראל דבקים בשם. דבקים בה. בוטה שכינה, אגד רפא, הם מקבלים חיות ממנה, וזה היו רואים בחוש על ידי הנס של נרם הערבי, וזהו שנקרא עדות לכל בעי עולם. שהשכינה שורה בישראל, כי הם יכולים לדבק בה, בבחינת בתי מדבקים. ושזו בבחינת הנס הזה של נרם הערבי, כי זה שאמרו רבותינו, זה איך אפשר לדבק בו. אתה לא ישוחלהו, אלא

התדבק בתלמידי חכמים. אז זה יידבג בתלמידי חכמים. כתוב במקום אחר, יידבג במידותיו. אז כמראה שתלמידי חכמים ומידות, זה היינוח. תלמידי חכמים ומידות. זה הגילות והקדוש ברוך הוא התזכירה. נכון, נכון. היכל השם המא. אז תלמידי חכמים הוא בחינת הפאר של ישראל, כמו תפילים, שהקדוש ברוך הוא מתאתר בהם. שהוא בחינת מעורי אור, ועל ידי זה יכולים להתדבק בו. זה בפרט מנהל חנוכה. לא חכמים, כמובן. אין לנו פה, אין לנו חכמים. בישראל זה תמיד תמיד נהל חנוכה. וזה בחינת נר של שבת. כי בשבת, אז מתגלים מעורי אור. כלומר,

פה יש השוואה, כי הגמרה מקשרת בין נר שבת לנר חנוכה. רק שאחד הוא בעצם שלום בית. והשני הוא בעצם אור בחוץ. השבת זה אור בפנים, וחנוכה זה אור בחוץ. …

…