Hanouka : l'huile scellée et la lumière de l'avenir

אישיות שאין להן תשובה ואסור להיכנס לחקירות כי יש מדרגות שהתשובה היא מבחינת אור מקיף ואור מקיף אי אפשר לקבל כי זה בא מהסכל המקיף שאין לו קשר ישיר עם העולם הזה וכנראה שלא צריך גם יש דברים שמעבר לסכל, מעבר להיגיון כמו שאמרנו בעניין הנישואים, אלכן יעזוב איש את אביו ואת אמו. הוא צריך לעזוב את האבא ואימא, שזה חוכמה ובינה לפעמים, כדי לחיות פשוט, לדבק באשתו. ומי שנשאר שם, הוא נשאר תקוע בעצם בסכליות, והסכליות הזאת היא המדרגה שמנתקת את האדם, שזה חוכמת יוון. וזה לא היה בו

אלא כדי להגיד יום אחד, ונעשה נס ודלג שמונה ימים. כי זה השכל המקיף לא יתגלה ולא יאיר עד לעתיד. העתיד יהיה לנו גילוי של זה, כי אמרנו שהמקיף הופך להיות פנימי. שהוא יום אחד יוודא על השם. כשנגיע לאחדות הזאת, לחיבור הזה, לגילוי של המחנה המשותף. לבת חינם, לשמה הישראל. ברגע שנגיע לזה, אז אז השם אלוהינו, השם אחד. וזהו שלא היה באשמן החתום, הנל, כדי להעיר רק יום אחד. תהיים לעתיד לבוא. שהוא יום אחד יבדל על השם. הוא אומר פה הרב בעצם שהנר הזה, הוא לא היה

אמור להיות שם. היה אמור להיות בעתיד לבוא, לא היה עתיד לבוא. והקב' הוא לקח אור מן העתיד והביא אותו לעבר. כדי להציל אותם. כלומר הגאולה שהייתה שם היא מכוחה של הגאולה האחרונה. שעבנו קצת מכוחה של הגאולה האחרונה, לבאנו אותה אל העבר, והיום אחד הוא יבדל השם, העיר כבר שם, בעבר. ונעשה נז ודלק בו שמונה ימים. דהיינו שיום אחד הנל, כן, שעור של העתיד, העיר בתוך השיבת ימים, שזה עולם הזה. אז העולם הבא העיר בעולם הזה, שהם בחינת עולם הזה, בחינת שיבת הנרות, שעל ידם מעיר המקיף

לפנים. ועל ידי זה השיגו שאינו קשה כלל על ידי שקיבלו הערה מעור המקיף נמצא שעיקר הנס נעשה בשבעת ימים והיינו שיום אחד הנהל בחינת עולם הבא שהוא בחינת המקיף העיר על ידי שבעת הנרות אז זה הסוד של חנוכה, האחד שמעיר בתוך השבע בתוך שבעת הימים בחינת עולם הזה אבל כן צריכים להדליק כל שמה כי כדי להעיר ביום הראשון של חנוכה הערה של בחינת עולם הבא שהוא בחינת יום אחד, ומשם נמשך הערה לכל שבעת הימים. ולכן כל יום הוא בעצם נס בפני עצמו, כי כל יום הוא

בחינה אחת מיוחדת. והסגולה מופיעה בצורה שונה. ולכן יש גם כן, במשך כל ימי חנוכה, קריאת הלב. ולא רק יום אחד. כי הכוח הזה הוא כוח של שמונה ימים שונים. עדיין באלמד פירודה. מהאחד אל האחד, מן האחד אל השתיים, מן האחד אל השלוש וכו'. כי מחמד שהם תימאו כל השמנים. כלומר, השמנים שבאחד, את זה הם יכולים לתמה, כי זה הבכינות... שמה? כן, בימים שלמטה, זה האם שקלקלו בפיקורסית שלהם, כל הסיכים ניקושה. כי זה תמורה, יש שכל אצל יוון. והשכל של יוון הוא מסוכן כי הוא מאוד דומה.

כתוב בזוהר הקדוש שהשכל של יוון מאוד דומה לשכל של הקבושה. ויש הרבה הרבה דברים משותפים, ולכן הדבר עוד יותר מסוכן. כי הוא לא פשוט לבן או שחור. לכן הגלות היא גם כן בתוך ארץ ישראל, בתוך הפנימיות שלנו, בתוך המקום שלנו. גלות. בתוך גאולה, דבר שאי אפשר להבין אותו כאילו אנחנו נגעלים מבחינה טריטוריאלית אבל יש לנו גלות מחשבתית פנימית זה יותר מסובך ועל כן הוא צריך לעורר מחדש השכל של עולם הבא במצב כזה צריך לעלות למדרידה של עולם הבא להביא אותה לעולם הזה מבחינת המקיף כדי לקבל

ממנו הערה לעולם הזה לתוך השכל הפנימי דבר שהיוונים לא יכולים לעשות היוונים לא יכולים לחבר העולמות על כן בכל יום מוסיף ואולך כדי לחזור בכל יום היום ליום הראשון לקחת את האנרגיה מאותו יום שנקרא יום אחד ומשם להעיר לשיבת הימים כי ביום ראשון מדליק אחד וביום שני שניים להיינו א' ב' א' ב' ג' א' ב' ג' ד' וכו' כמו נחמה, נחמן ביום השלישי א' ב' ג' ד' הנה בכוח גדולה, כן. נמצא שבכל יום חוזר אל הראשון, כי יום ראשון מעיר בכל שיבת הימים. והכלל שהתפילה הוא

בחינת אמונה על החווה. התפילה זה בחינת אמונה, כלומר, קשר של חיים ודאות במה שאני מאמין. בחינת ניסים למעלה מהטבע, כלומר, אין היגיון, אני פשוט חי את הדבר הזה. בחינת ארץ ישראל. היינו כחולמים, למעלה מהבנה. בחינת יעקב ובניו, כי יהוד בית מוסכרות התפילה, כנגד יהוד בית שפתי בני יעקב, היין שם. אבל, כלומר, יש גישה לאלוהי בעולם הזה, דרך מסלולים שונים, לפי הכלים שיש כאן בעולם הזה. אז כשהאור האלוהי פוגש כאן את הכלים השונים, יש 12... אבל כשהאדם עומד להתפלל, באים עליו מחשבות ובלבולים. דווקא, זה נשאר בחושך

ואינו יכול להתפלל. זה כלל, זה לא לפעמים אתה חושב שקורה לך שאתה לא מצליח להתפלל. לפעמים קורה לך שאתה מצליח להתפלל. בדרך כלל, באים בלבולים ונשארים בחושך, וקשה להתפלל. ועיקר ההצעה לזה, מה עושים? האדם רואה שמבלבלים אותו מאוד מאוד. מתפילתו ועבודתו ואין לו שום עצה ותחבולה להימאלת מהם אז העיקר צעתו הוא רק אמת מה זאת אומרת אמת? נהיינו שתראה שיצאו הדיבורים מפיכה באמת תחזור לאמת האבסולוטית כמה שאתה יכול יותר להתקרב לאמת אפילו לא לשקר בדבר אחד קטן אפילו תשנות את הדיבור אפילו לפי מדרגתך במקום שאתה

שם על כל פנים תראה שיצא דיבור מפיכה באמת כי הדיבור שיצא באמת הוא מעיר לא לצאת מהחושך. כי זה חותמו של הקדוש ברוך הוא. אז נגיד שאתה באמצע עמידה ואתה לא מצליח להתרכז. פשוט מאוד תדבק למילה שאתה נמצא בה עכשיו בתוך העמידה. לא חשוב איפה, באיזו מדרגה. ותאמר את המילה הזאת כמה שיותר בפשטות. באמת, ותבין מה אתה אומר. רק תחפש להבין את המילה שאתה נמצא בה עכשיו. בלי כוונות גדולות, בלי כלום. רק כשהדיבור יצא באמת, תחשוב על המילה שאתה עכשיו מבטא. כי הדיבור שיצא באמת הוא

מאיר לא לצאת מהחושך. כי באמת יש פתחים הרבה בחושך. זאת אומרת שאנחנו לא רואים אותם, אבל יש מלא פתחים, מלא יציאות. רק שהכסיל בחושך הולך ואינו רואה את הפתח. באמת הוא אור השם התברך בעצמו. על כן על ידי הדיבור שמדבר באמת לפי מנרגתו, על ידי זה... האמת מאיר לו השם מדברך כביכול. איך לצאת מהחושך שהוא ניצוד בו? מבחינת פתח דבריך יאיר. וזה צוהר תעשה לטבע. כל הסודות האלה, כל הרמזים האלה, הם עצות כדי לצאת מהחושך, ביציאות שיש בחושך, ושהאדם לא רואה. יש אומרים אבן טובה, ויש

אומרים חלון. והחילוק בין אבן טוב לחלון, כי אבן טוב מאיר בעצמו, מבחינת אמת שמאיר בעצמו. כי יש חילוקים בין האמת וכל הכל לפי גודל האמת. העיקר השתוקגות של השם יתברך אינו, אלא אל האמת. כי זה עצה נפלאה מאוד ושווה לכל נפש לצאת מעמקר חושך. אפלה, לדי האמת שהוא אור השם יתברך בעצמו כביכול, כנת השם אורי, כי השם יתברך הוא עצם האמת. אז זה ההבדל בין חלון בטבעת נוח לבין האבל הטובה. החלון זה האור שבא מבחוץ. והאבן זה האור שבא מבפנים. כאן אין אור מבחוץ, כשאתה נמצא

במצב כזה. אז עדיף לקחת את האור שבא מבפנים, מבחינת האבן הטובה, צוהר תעשי לטבע, וזה אור השם בעצם. אור השם שאתה מגלה את נקודת האמת, אתה מדבר דיבורים אמיתיים, הכי פשוט שיש. לפי מדרגת אור שהוא אומר, אז האבן הזאת מתחילה להעיר. כי היא לא אכפת לה לקבל אור כדי שתחזיר אור. היא לא פועלת בצורה כזאת. מעצמה בתוך החושך, כן כמו האבנים שיש שמים חתיכות קטנות מהאבנים האלה בשעונים. בתוך החושך, דווקא כמה שיותר חשוך, אתה רואה את האור יותר חזק. אז זה אבנים מיוחדות שיש להם שורש

אור, מקור של אור, ולא איזה מין אור חוזר ממה שהם קולטים מבחוץ. אז זה הבדל בין חלון לבין צוהר. ופה, צוהר תעצל הטבע, עבד תורה. וזה נמית. כן. צוהר …

…