Tikkounei Zohar 21 : la vache rousse et la qelipat Noga

שיימנו בפעם שעברה הוא שלמה בנושא פרה אדומה אמרתי איך כמה והיא רחוקה ממני זאת אומרת שהחוכמה של שלמה היא חוכמה תחתונה חוכמה של מלכות בגלל שהוא מלא ולא חוכמה עליונה ולמה הוא אמר שהיא רחוקה ממני בגלל שמצד השיגים של הגבורות נרמז בה גם סוד הנוקבד הקליבת נוגה, הכלולה מתוב ורע. העולם שלנו מתחת למלכות והצילות. כל העולמות החיצוניים, בריאה, יצירה ועשייה, יש בהם גבר הרגוב של טוב ורע. בעולם ההצילות אין מציאות של טוב ורע. הכל שם אחדות אחת גמורה, ורק בעולמות החיצוניים, שהם הלבושים של עולם האצילות

כי בריאה, יצירה והעשייה זה לבושים לעולם האצילות שם יש בעצם את ההרגוב הזה לכן בגין פרה אדומה דאי מתארת את התאמה בשביל הפרה אדומה שהיא מתארת את התאמה מצד הטוב של פליפת נוגה ומתאמה את הטהור להתעסק בה מי שמתעסק בה נתממה מצד הרע שבה לכן יש בה בעצם טארטדסאטרי כלומר יש בה ספירה פנינית זה הקושי בעולם שלנו שבעצם הטוב והרע החושך והאור משמשים בערבוב והדבר הזה בולט במיוחד באמות המשיח זאת אומרת שהטוב והרע ישמשו בערבובייה גדולה מאוד זה נקרא ערב רב ברמז ולכן מצד אחד זה

מטמה את הטהור ומצד שני זה מתהר את הטמה אז על זה אמר שלמה המלך, היא רחוקה ממני. למה היא רחוקה? כי שלמה המלך נמצא במלכות. מלכות די הצילות, אין שם את המדרגות הלאה. ולכן הריחוק הוא לא ריחוק מצד זה שלמה המלך לא מבין, אלא מצד הריחוק המשמעותי, המנטלי, פנימי, היסודי. ואנחנו ברזה, ורזה דה מילה, וסוד הדבר נרמז... במה שאמר איוב מי ייתן תהור מתאמה רוצה לומר מי יכול לתהר את קליפת נוגה כלומר איך אפשר להעביר את החלק של החצי שיש בה בקליפה הזאת יש בה חצי

רע וחצי טוב חצי הסתר וחצי גילוי רע זה לא רע כמו שאנחנו מכנים אותו רע זה בעצם הסתר יוצר אור ובורא רע רע זה חיסרון של אור וגילוי זה האור עצמו אז בקליפת נוגה יש בעצם את שתי הבחינות עכשיו זה פועל בצורה כזאת שאו שאנחנו מביאים את ההסתר אל הגילוי ואז הכל הופך גילוי או שחז ושלום הגילוי נבלע בהסתר ואז הכל הסתר אז או שזה הופך להיות קליפה או שזה הופך להיות בעצם אור שהוא עוטף ולכן יש בה את היכולת הזאת להפוך מזה לזה אתם זוכרים

שביציאה מגן עדן הקדוש ברוך הוא הניח את הקרובים עם להט החרב המתהפכת מה זה להט החרב המתהפכת? זה בדיוק זה זאת אומרת שיש כאן היפוך פעם לכאן, פעם לכאן שלפעמים מתהרת הקליפה, קליפת נוגה כמו בסוד תוספת שבת, הנה למשל דוגמה שהזוהר נותן לנו פה. בערב שבת, מה קורה? הרע, ההסתר נבלע בטוב, ואז הכל הופך להיות אור. זה נקרא ערב שבת. אז הוא נכנס יחד עם הקדושה. לא אחד, אם לא הקדוש ברוך הוא שהוא אחד. כלומר, הפסוק אומר, מי ייתן תהור מתענה, לא אחד. כלומר, איך יכול

להיות? שהתמי יהפוך להיות טהור, אם לא האחד, אם לא הקדוש ברוך הוא שנקרא אחד, שמה ישראל, השם אלוהינו, השם אחד, שהוא לבדו יכול לתהר את החלק הזה, שתקלל בקדושה. אז אני שואל שאלה, אז מה אנחנו עושים פה, אם זה הוא שעושה את זה? תשובה, הוא עושה את זה דרכנו. כלומר, אנחנו פועלים עם אל. אנחנו עוזרים עם יכול. לקודש להפוך את החצי הרע לטוב ולכן מי ששומר שבת הוא בעצם לוקח את הקליפה הזאת לוקח את החצי המסתיר את החצי הרע וכולל אותו בולע אותו נבלע בטוב ומפרש

מה שאמרנו כי הפרה אדומה מתארת את התאמה והיינו מסתרה די מינה כלומר הצד הימני שבה שהוא הגילוי הוא מתאר את הצד השמאלי שהוא הכיסוי מצד הימין והטוב שבנוגה כן נוגה זה אור כן בעדרית כלומר זה לא קליפה שלמה טוטאלית אתה לא יודע אם זה אור או קליפה כי כשהטוב שבנוגה גובר אז נעשה מראה טוב ונתאר התאמת רק להזכיר לכם שיש שלוש קליפות תמאות לגמרי נכון? ויש קליפה רביעית שהיא קליפת נוגה. הארבע קליפות הללו יוצאות מפסוק אחד. אתם זוכרות? זוכרים? רוח שערה, אש מתלקחת, ענן כבד, ונוגה

לא סביב. בסדר? אז אש מתלקחת, ענן כבד, ו... רוח שערה, כל זה זה קליפות תמאות. זה רמז לשלוש קליפות תמאות שאין לנו מה לעשות איתן, אלא תיקונן הוא על ידי הסרטן. ונוגה לא למדווה וסרטן. זאת אומרת שהחלק האחרון הוא קליפת נוגה. אז יש לנו שלוש קליפות תמאות. וקליפת נוגה היא הקליפה שאנחנו יכולים לתקן אותה דרך הפיכת חצייה הרע לטוב, כדי שהיא תהפוך להיות אור. כלומר, רוב עבודתנו בעולם הזה היא על קליפת נוגה. כשיש לנו עסק עם קליפות תנאות, אין לנו מה לעשות, נכון? למשל, שפן זה

קליפה טוטלי. אני לא יכול לתאר אותו, גם אם אני מכשיר אותו, אני לא יכול להמליך את הבשר. אין מה לעשות. אני פשוט לא אוכל. אז אני דוחה אותו מאכילה. אז ככה אני מתקן את השפן. אבל אם אני לוקח פרה, אני יכול לאכול אותה. אבל אני לא יכול לאכול אותה לפני ששחטתי אותה כהלכה. אז כשאני שוחט את הפרה כהלכה ועושה את המליכה, את ההדכה, מכשיר את הבשר, אז הפכתי את חצייה הרע של קליפת נוגה לאור. ואז כל הפרה הופכת להיות אדם. כן? כי אני אוכל אותה. אז

אני מביא אותה למדרגה של אדם. נכון? אז מה העליתי? גם את הפרה, גם את מה שהיא אכלה לפני, כלומר את האגבנייה, וגם את האגבנייה שהיא בעצם אדמה. נכון? אז האדמה הפכה להיות עשב, העשב הפך להיות אגבנייה, האגבנייה הפכה להיות פרה, והפרה נכנסת בי, והכל עולה. בסדר? אני מעלה את הכל למדרגה עליונה. ואת האור שלה אני הופך לתפילים. זאת אומרת שיש כאן בעצם תיקון של קליפת נוגה למדרגה של קדושה. הדברים ברורים, נכון? אז אין לי עסק בשלוש קליפות תמאות, אלא בקליפה הרביעית בלבד. ועוד, דחהנה מסתרה די

מינה. הזוהר כאן מחדיר נושא נוסף. כי הכהן הוא מצד החסד שבימים יתקרא איש טהור לכן הוא נקרא איש טהור זאת אומרת שהכהן הוא בעצם בהשפעה, באור, בנתינה ולכן הוא נקרא איש טהור כי הוא בעצם פועל כמו הקדוש ברוך הוא שנאמר בתהילים עולם חסד ייבנה זאת אומרת שאם הכהן הוא כהן לאל העיון זאת אומרת שהוא בעצם המייצג את השמיים בארץ כיוון שהשמיים כשנכנסים לעולם שלנו נכנסים דרך ספירת החסד שרזו הספירה הראשונה בזין תחתונות החסד מופיע בעולמנו דרך הכהן אז גם הכהן פועל כמו הקדוש ברוך הוא בעצמו

ולכן הוא נקרא איש טבור, לכן הוא נקרא איש טבור אגם שעניית ההרה היא מצד הגבורה עם כל זה נכללת הגבורה בחסד מצד זה הכהן מתאר את התמי נעשית על ידי הכהן מי יכול באמת לעשות את העבודה הזאת להביא את חצי ההרה לחצי הטוב כל מי שיש לו תכונה של כהן זאת אומרת שיש לו מידת החסד בתקבורת מי שאין לו מידת החסד בתקבורת קשה לו לתרגם ולהפוך את החצי ההרה לחצי של גילוי אלא הכל הופך אצלו להסתם הדברים ברורים? מה ההבדל במדיון בין לתאר ובין לתקן? התהרה

מאפשרת לאור למצוא את המקום שלו. הרי כל דבר צריך לשוב למקומו. כשהדבר נמצא במקומו, הוא נקרא תיקון. שמם מאפשר לו לעשות את הדבר הזה? התוהר. התוהר זה ניקיון. זו ראייה ברורה של הדברים. אדם שאינו טהור הוא אטום, תמה. והתומאה עותמת את העבודה היא לא מראה לך בדיוק מה צריך לעשות לכן לפני שמתהרים אז הדברים חסרי אור חסרי פירוש וברגע שיש תהרה אפשר לראות באופן ודאי יותר את מה שיש לעשות לכן זה סוד כן שאישה תמאה לא יכולה להתחבר לבעלה לא סתם איסור כי יש פה איזה

תומעה כן, אנשים לוקחים את הכל בקומה הראשונה פשוט מאוד כשהיא בתומעה אין לה ודאות בזה שהיא ובעלה הם אחד ולכן רק כשהיא טהורה היא פשוט זה כאילו חוזר להיות …

…