Aimer l'âme de l'autre, sans annuler sa propre identité

אבא של דניאל נפטר אתמון איך קיים? זה לא משמעותו אנחנו בדף 348 אמרנו שאהבת חברו אהבה היא הפך הרעיים דהיינו שאין עינו רעה בחברו האדם שיש לו באמת אהבה זו הזדהות הזדהות עם השני זה משמעות לדבר שזה בעצם אמיתי שכשחסר משהו לחבר שלו אז חסר לא. הוא בעצמו. הוא מרגיש את החיסרון בעצמו. ולכן הוא אף פעם אינו בעין צרה על חברו, גם כשיש לו. זאת אומרת שכשיש לחברו, הוא שמח במה שיש לחברו. זה נקרא אהבה אמתית. ולכן כמו שכתוב בהארון, ברעך ושמח ולזה. כן שהתורה מידעה

שהארון לא קינה במושה רבנו, אלא שמח בזה יקר מאוד. כי אגדי זה יכולים לזכור בשם ידברך קנן. למה? מה הקשר? כשאתה שמח בחברך, אתה בעצם נזדהה עם האלוהי שבו. ברגע שאתה פוגש, נפגש עם האלוהי שבחברך, אז בעצם אתה צומח. אז אתה יכול לאהוב אותו. אהבת חינם זה אהבת האלוהי שבשני. למה רב כל זה אהבת חינם? שזו המדרגה שבעל האדם חינם. כלומר, הקב' הוא התביע בו נשמה, היא חינמית, הוא לא עשה כלום כדי לקבל אותה, פשוט הוא נולד איתה. זה מה שניתן לו בחינם. אז החלק שנקרא

חינם אצלנו, זה הנשמה. זה לא אהבה את החינם שלה שנקבל, אלא זה אהבה שהאדם לא עשה דבר בשביל לקבל אותה. זאת הדבר. כי בעצם זה... זה מה שנראה לעין. זה הפשט. הפשט זה לאהוב את השני בלי שום סיבה. נכון, זה הפשט. אני עכשיו אומר את הפנימיות. הפנימיות זה לאהוב את החלק שנקרא חינם. זאת אומרת, את החלק שקיבלת מאית השם. במילים אחרות, אם אני אוהב את האלוהי שבך, אז זה נקרא אהבת חינם. אם אני שונא מישהו, זה בגלל שאני שונא את הפן האלוהי שנמצא בו. ולכן יש

בעיה. אם אני רוצה להרחיב קצת את הרעיון, אני אומר שהבעיות החברתיות גורמות לניתוק של האדם בינו לבין הקדוש ברוך הוא בעצמו. זאת אומרת, לא לחשוב שכשאתה לא מסתדר עם החברה, אתה כן יכול להסתדר עם השם. זה לא עובד. איך אני יודע את זה? במאה הפסוק בנוח, כי מלאה הארץ חמאס, מה המשך? לפני השם. זאת אומרת, מה הקשר? כי מלא הארץ חמה זה בן אדם לחברו, אבל זה תמיד לפני השם. ברגע שיש פגם בן אדם לחברו, באופן אוטומטי יש פגם בינו לבן קונו. זה הולך ביחד. אז

לא לחשוב שאם אני יכול להסתדר עם הקב". בלי להסתדר עם החברה, זה עובד. זה לא עובד. יש כמובן מצווה כזאת, לא לסנוע. כן, לא תסנע את הכי חביל בביתך, ולא תסע לבכת. לא, אז גם בן אדם אי אפשר לסנוע. צריך לסנוע את הרע, לא את הרעשה. הוא לא יכול להיות... לא יכול להיות מקושר עם השם. נכון. זה מה שאני אומר. אין לו קשר עם הפנימיות הזאת. לכן הוא מאבד את הזיכרון. כלומר, החלק הזה הוא חלק אנטי-זיכרוני. אנטי-זיכרון. מה זה אנטי-זיכרון? הוא לא יודע לזהות את העולם

הבא כל רגע. הוא לא יכול להיות קשור לנשמה שלו, קשוב לנשמה שלו, כי הוא לא קשוב לנשמה של האחר. וגם אצל הרשעה צריך לאהוב את האדם ולשנוע את הרשעות שבו שזה שני דברים שונים לחלוטין ועל כן מברכים על זה שהחיינו כי זה עיקר אחיות כשמבטלים השנאה והניצחון של הרעיים וזוכים לאהוב אחד את חברו כשלא רואים בן אדם במשך שנה שלמה כן מחיים עתים זה שנה. זה חודש. לא, שנה. שנה אני חושב. מחיים עתים זה שנה. שהחיינו זה שנה. אתמול אני בהלכתי חדוש לשלור איתי אותו שאתי

יותר נשאר. אבל אנחנו לא נוהגים לומר את זה אם פשענו מלכות. אנחנו לא נוהגים לומר את זה. לא, כמובן, אמרתי לו, ברוך מחיים עתים. כן. למה אפשר להביא תחס? נאמת שאפשר לומר. אבל לא נוהגים לומר. אז למה? לדעתי יש אנשים חוששים לברך וברכה לבטלה, למרות שזה לא. לדעתי זה בגלל שהיום הקשר לא מנותק לגמרי. זאת אומרת יש תמיד איזה אינטרנט, איזה פייסבוק, איזה משהו, אז אתה שומע עליו, מדבר איתו דרך משהו, רק לא ראית אותו פיזית. אז היום בעצם... זה לא אותו דבר. לפני 500 שנה,

לא נלך רחוק, לפני 100 שנה, 50 שנה, כשלא היו טלפונים, או 100 שנה, אז לא יכולת לראות. האדם לא היית רואה אותו כל החיים. היום בן אדם 15,000 קילומטר מפה, אתה מדבר איתו כל יום. זאת אומרת שזה לא אותו ניתוק. הניתוק הוא לא אותו דבר. עמוק עמוק בחלק התחתון של גדול הארץ אתה מדבר עם אנשים. מודהים. אני חושב שזה כן. לדעתי זו אחת הסיבות. כי עיקר החיות היא כשארבעה יסודות מתנהגים במזג שווה. מה זה אדם חי? אדם מאוזן בכל חלקי היסודות שלו. כלומר, מים, אש, רוח

ואפר. כשהכל ממוזג בגופו. לא מחזיקים את הקשר לנשמה, לנשמתי, לאלוהי, את זה פוגע לנו במטעון. נכון, נכון. ולא רק שלך, החידוש עכשיו, זה גם של האחר. העולם. נכון. אם אני לא מסוגל להיפגש עם האלוהי שבחבר שלי, אז אני גם כן חז ושלום באותה מדרגה. וזה העולם הזה. נכון, נכון, זה הפנימיות. די נראה. כן, נכון. כי כל הבריאה כולה מלאה ניצחונות. כי הכל נברא מארבעה יסודות שהן אש, רוח, מים, אפר שכנגדם הם דומים צומח חי מדבר וכולם הם הופכיים זה לזה כי זה קר וזה לח וזה

חם וזה יבש אבל עיקר קיום הבריאה היא די קר על ידי הרכבתם יחד במזק שווה זאת אומרת, הוא נותן לנו פה דוגמה מהטבע שלמרות שהדברים שונים הם מזדווגים וכן ממוזגים אחד בשני אפר זה דומם, צומח זה ריח, כן? כן. חי זה אש. אמרנו שיש עקבלה. המדרגה העליונה ביותר זה אש. אז האש זה מדבר. כן. אחרי זה יש מים. מים זה חי. אחרי זה יש רוח ואפר. פה הוא כתב ארמה. כן, אש, רוח, מים, אפר. ואנחנו שמים את המים לפני הרוח. וואו, זהו. אז זה מים, אש.

אש זה עולם האצילות, מים זה עולם הבריאה. רוח זה עולם היצירה. מים, בריאה. לא. כן, מים, בריאה, רוח, יצירה, אפר, עשייה. סומח זה רוח? לא, זה אש. סומח כן, זה רוח. אש מה זה? רוח. האפר זה הדומם. אש זה הצילות? כן. השני, רוח. רוח זה הצומח. רוח ואפר זה שני האחרונים. אש מים זה שני הראשונים. טוב, כי כל הדברים מורכבים מארבעה יסודות, וכל אחד מהיסודות מתגבר בכוחו, לבלי להתבטל לגמרי נגד חברו. הנה, זה הסוד האמיתי של הזיבוגים. וזה הסוד של הזוגיות, וזה הסוד של הכל. כלומר,

אתה שומר על כל זהותך, אתה לא מתבטל, אבל אתה גם כן מכבד את השני. אסור להיות בזוגיות. כשאחד מבני הזוג נעלם, נאכל, נבלע על ידי השני. זו לא זוגיות. כי אם מתבטל לגמרי, אם כן יהיה חסר מהדבר יסוד אחד להתבטל מציאותו, אז אין זוג. לכן זה לא עובד. כל הבניין, כל האיזון הזה, כן מופר. אבל אף על פי כן, חלילה שהיסוד יתגבר יותר מדי. זה גם צריך לזהר, שהיסוד לא יהיה יותר מהמידה שלו האמיתית בתוך המערכת. למשל, כשיש יסוד של המים שמתגבר, נגיד, על יסוד האש,

אז יש בעיה. אז מישהו כאן הפר את האיזון המוחלט, את ההרמוניה. אז גם בתוכנו צריך לשמור על איזון המזג. מזג הרוח, מזג האוויר, מזג המים, מזג האפר שבאנו. צריך להיזהר מאוד בדברים האלה. כשאדם נפטר, כל היסודות מתפרקים. חוזרים לטבען. כלומר, המים חוזרים למים. העובדה שתוך כמה חודשים לא נשאר כלום. מה זה האפר הזה לאדם? מה? מה זה האפר הזה? כל המציאות שלו, כל האפר. אפילו לפני שם נפטר. כן, אפר מן האדמה. ואי צייר השם אלוהים את האדם, אפר מן האדמה. אתה אומר לי לעזר את המים

שלי. מה זה לעזר את המים שלי? יש לבך מים, יש לבך 70% מים. אתה מדבר על המים הפיזיים שלך? כן, כן, גם המים הפיזיים שלך. אחר כך זה ברעיון. …

…