Chemini Atseret : le huitième jour, au-delà du temps

הרב קוק כותב שהאמת של תורת הסוד נטבעת בדור הזה וקראתי להם שם את זה וכל מי שמזלזל בדבר הזה כל מה שהאמת גדולה וגבוהה יותר היא פשוטה יותר ונחוצה יותר לכולם שרות הלב של האדם עלולה לנסות לנתח את האמת לחלקים ולהקטין אותה כי הוא מתיירה מפני גודלה אנשים שלא לומדים סוד זה בגלל שהם פחדנים מהגודל אז מה הוא עושה? חושב שבהקטנתה תהיה יותר פופולרית שווה לכל נפש ובאמת הוא מכביד יותר ומונע מהכל את היותר נחוץ לו האמת האחרונה האמת האלוהית נטבעת בחוזקה מכל ודווקא בכל האמת

שלה בגובה הכי גבוהה שלה בלי לפחד, בלי להתבייש במלוא האמת שלה ודווקא בשביל כך היא ראויה לכל, לכל בשר, לא רק לאנשים, לרוח, לבשר, לכל יצור, לכל פועל. אשרנו מה טוב חלקנו כאומה שבשביל השבת האמת הזאת, הגדולה הזאת, נבחרנו אנו. ויש לנו בזה את הכישרון בעצמיות הפרטית והכללית. איפה קיבלנו? בתואר תולדתנו. ככה נולדנו. זה התולדה שלנו. בטבע של פסרנו במזג של ארצנו הכל כל הכלים האלה זה רק בשביל זה בנשמת אבותינו הגדולים כשמגיע האיש היחיד וכן הדור לאותו מצב שהופעתו הרוחנית כבר קרועה היא לפעולתה כלומר

יש לנו עכשיו קריאה יש בת קול צריך לשמוע אותה רבותיי צריך לשמוע את בת הקול מי שלא שומע הוא חס ושלום עיוור וחירש אי אפשר להיות מסביע את שמעונו בתוכן מוגבל של התורה אי אפשר נגמר הסיפור הפשט כבר לא הספיק מתוך כך רזה עולם, רזה תורה, סוד השם הולכים ונטבעים מן הדור כלומר יש עכשיו טביעה, יחייבו אותך, יגידו לך למה לא עשית את זה כאילו אתה לא חיית בדור האמיתי שלך עם הזמן והתורה שמתאימה לו כי אתה היית חכיין של מה שקרה בדורות האחרונים. לא ידעת

באיזה דור אתה חיים. כי אתה לא מסתכל, אתה סתם כמו עדר. העקשנות, תראו כל מילה, העקשנות גורמת למצוא בצד הגלוי של התורה את כל הסיפוק הרוחני. וזה מדלדל את הכוח, מפזר את הרוחות. חז ושלום גלות. ומוביל את התשוקה הסוערת. למקום אשר תמצא רקנות ומפך נפש אתה לא תמצא כלום שם רק ואתה חושב שזה ייגמר ובלב נואש אתה שוב עוד לבקש זה לא יעזוב אותך אתה ברחת מזה אלפיים שנה זה ירוץ אחריך עד שזה תובע אותך תובע ממך אתה תוציא את זה לזאת קרואים הם אמיצי הכוח

אומר הרב לא יהיו הרבה אנשים כאלה אבל הם צריכים לשמוע את זה הם צריכים להיות אמיצים אלה הלבבות אשר אור השם הוא כל תוכן חייהם לא אכפת להם משום דבר לא עושים חשבון רק אור השם מעניין אותם גם אם נשברו הם נשברים הרבה אנשים האלה ונוקשו מרוב ייאוש הם מתייאשים הרבה גם אם התעלפו ממיעוט אמונה בעצמם גם אם הם לא מאמינים שהם בכלל ראויים לעשות את זה גם אם הם מתעייפים ממלחמה נגד המון רב שחושב הפוך ההולך בביטחה אל הרוח אשר עיניו הפקוחות לפי דעתו היא

סעור כולם אומרים אנחנו צודקים על המשוגע הזה לא יחדלו תת מתקם הם לא מפסיקים לא יחדלו להתעודד ודגל רזי תורה וחוסן דעת ואמונה ברורה ופנימית ואישואת עולמים לישראל ולאדם לגביות ולנשמות גוב ונפש לעולם ולכל עולמי העולמים כולם לגדולים ולקטנים לסכנים ולצעירים ולאדם זה הדור נטבע לזה היום ולכן הבניין הזה לא יכול לצאת מהגדר אם אתה לא משווה את עצמך לזמן שאתה חי בו אתה משוגע והלכת אל? אל מי? אל הנביא אשר יהיה? אל השופט אשר יהיה בימיך. מה אומר רשי שמה? וואי, איזה חידוש. אין לך

שופט אל הזה שבימיך. מה, אני הולך לההיה? מתים? בטח שיש לי רק שופט שאני אהיה בימ... לא. שופט בימיך זה שופט שחי את הזמן, והוא יודע בדיוק. זה נקרא בינו שנות דור בדור. תבין באיזה זמן אתה חי. והרב שלך צריך לדעת באיזה זמן, באיזה תקופה, ולדייק בלימוד שלו לפי התקופה ההיא. ואם לא, אז זה לימוד ישן שבכלל לא משתווה לזה. אז מה אם כולם עושים? אז מה? אז זה העניין שלנו פה. בליקוטי תורה, על פרשת האזינו, כתב רבי שניאור זלמן, זכר צדיק וקדוש לברכה, האור המקיף,

יוסי תשמע, תמיד קודם לאור הפנימי. תמיד. הסוכה מקיפה ומצילה על האדם קודם הנענויים והמצוות הנעשות בתוכה. בזכות האורות המקיפים מגיעים אנו לשמיני חג עצרת המשלים את השגת האור הפנימי. זאת אומרת, רק בזכות כל מה שעשינו אנחנו יכולים להגיע למדרגה השמינית. המדרגה השמינית היא למעלה מהטבע. זה המדרגה היסודית ביותר של כל השנה כולה. כלומר, זה ה-C של כל הזמנים. הרבה יגידו לכם שהסי של הקדושה, שהסי של הקוד זה יום הכיפורים, נכון? אני אומר לכם לא. זה יואל, זה לעניות דעתי. הסי של הכל זה שמיני עצרת. למה?

כי זה בעולם הזה. וקודש הקודשים זה קדושה שיודעת להתלבש בעולם הזה. אם לא, זה נקרא קודש. כלומר, באופן פרדוקסלי, מה זה קודש הקודשים? קודש וחול. לכן איפה נמצא קודש הקודשים בבית? בחדר המיטות זה נקרא קודש קודשים זה מפחיד מי שלא מבין את זה אז זה מבחינתו זה זבל זה התשוקות, זה החומר, זה התאוות לא נכון, לא הבנת כלום המצב הכי בריא אצל אדם וחווה זה שהם היו בגן עדן ולא התבוששו ברגע שהאדם התחיל להרגיש בושה זאת אומרת שהוא כבר בחטא שמו של היום מורה על יכולתו

לקלוט ולעצור את האור בקרבנו. כי בטובי שבט יש אותה מדרגה בשלב מתקדם. זה עוד משהו אחר. זה כבר בביטוי שונה. אבל כאן אנחנו מדברים על מדרגה שהיא גם שמונה. טובי שבט זה בעולם הזה. פה יש עולם הבא ועולם הזה. זה שמיני ועצרת. כלומר, שני דברים במילה שמיני עצרת, יש סתירה. שמיני זה למעלה מלעצור ועצר את זה לעצור. אז איך אתה יכול לחבר משהו שלא יכולים לעצור עם משהו שעוצרים? בדיוק. זה נקרא שמיני עצר. לכן זה נקרא שמחת תורה. תשימו לב שמחת תורה ולא שמחתנו. היא שמחה

שיש לה אותנו. בסדר? זה משהו אחר. כן. בדרך כלל בשבילת הימים של הספוקה אנחנו נוטלים לולם. כן. ההתרוג מחוץ לשלושת האמינים. בהגד, כן. יפה. ובאושרן הערבה אנחנו מייחדים את היתרוג בכל שבעת עמים. באושרן הערבה אנחנו מוציאים את הערבה, ושלושת מה שנשאר, כן, זה ההדס והלולה והיתרוג, ומייחדים את הערבה, וזה בדיוק מסתדר עם מה שהערב אמר. כי בזה שאנחנו לוקחים את הערבה, שאין לה לא ריח. נכון. ולא טעם. מה זה אומר? כשאנחנו במדרגה, בסופו של דבר שאין לה לוגיקה כשאתה תיקח את הדברים שאתה לא מבין את

הטעם ואין להם ריח ואתה תבין שהדברים האלה העמוקים ביותר זה גמר התיקון אבל איפה הוא מתבטא? באלמנט הכי נמוך בערבה עכשיו מה זה הערבה? השפתיים במילים אחרות זה היסוד האמיתי של האדם בשביל מה האדם נולד, נברא לדבר, רוח ממללה כלומר, בסופו של דבר אני רוצה לראות איך אתה מתפקד. עכשיו, המילה יוצאת לנו משני מקומות בגוף. לכן קוראים לזה גם מילה וגם למטה מילה. אז מי שמדבר ככה ומדבר למטה ככה, צריך להיזר. צריך להשוות בין שתי המילות, בין שני המילים. ולכן זה הבניין האמיתי. זה נקרא ברית

הלשון וברית המאור. ומי שיודע לתקן את זה, תיקן את כל העולמות. לכן אנחנו עכשיו בגמר התיקון. זה נקרא פתקתבה. מעור בעין. צריך להפוך אותו למעור. בשמיני הצרץ, אנו יוצאים לדרך עם הצעידה הנחוצה לנו לשאר ימות השנה. עכשיו אנחנו נכנסים לחורף, רבותיי. חורף זה מצב פסימי. אם אין לי אור עכשיו, צעידה לדרך, אני הולך לאיבוד עד חנוכה. חנוכה זה השלב הבא של האור. בקטנה. מתחילי העיר מחדש. זאת אומרת שאני עכשיו צריך לצאת עם כל המאגר הזה בכיסים, בלב, בנשמה לפחות את חנוכה אני צריך שיהיה לי כל

המדרגות עכשיו בתוכי לקחת את הכל הישיבה בצל הסוכה עוטפת את האדם באור המקיף ושומרת על כל הבניין הפנימי שהוא רכש בימי אחד זהו בניינו של יישוב הדת הנחוץ לאדם …

…