Roch Hachana tombant un chabbat : pourquoi on ne sonne pas du chofar

שחל בשבת כמו השנה מה קורה בעניין השופר מבחינה קצת יותר עמוקה מעבר למה שאומרת ההלכה שכמובן אוחזת גם כן בעילן גבוה בראש השנה מצוות היום בשופר אך אם חל יום טוב של ראש השנה שבת אין תוקים הגמרה הולכת לפי הפשט ונותנת טעם שמה יעבירנו ברשות הרבים או יוציאנו מרשות לרשות זאת אומרת שכאן יש לנו עניין של מעבר מרשות לרשות אחרת שיש לנו בעיה בשבת ולכן חשש אם שכחו את השופר אז כדי לתקוע יעברו על איסור של הכירה הולכה והנחה כל זה לפי הסיבה שאומרת הגמרא שם,

למה תוקעים? רחמנה אמר, תקעו. כלומר, הגמרא משתפקת בזה שהקדוש ברוך הוא אמר, לתקוע. שמעשה התקיעה הוא המצווה. ובאו חזל בכוחם, ועקרו דבר מדאוריתם. זאת אומרת שיש כוח לחכמנו, זיכרונה מברחה, לבוא. על מצווה מדהורייטה לתקוע בשופר בראש השנה ואם זה יוצא שבת לקבוע שלא תוקעים למה? בשביל מצווה דה רבנה זאת אומרת מצווה דה רבנה חזקה יותר ממצווה דהורייטה כאן שם היה אבירו ארבע אמרות זה דהורייטה לא? לא מצוות הוצאה מרשות לרשות זה לא מדהורייטה זה מדהורייטה איך מידורייטה? מה הם במשקן העבידים מרשות תל אביב להגברות, שזה

רשות היחיד? נו, אבל זה לא מידורייטה. למה מידורייטה? מה הפסוק מידורייטה שאומר שאסור להעביר מרשות לרשות? נכון, של המשקן. עכשיו, עיקרי המלאכות שבמשקן, זה עניין. שמובן מלמטת מלאכות. ללמטת מלאכות, מה כתוב בשבת על השבת? שכל אחד צריך לשבת במקומו, לא לזוז. זאת אומרת, למדו מזה, זה לא מפורש. כלומר, מדהורייטה אין פסוק מפורש שאסור להוציא. זה לימוד חזן. כשאני אומר מדהר הבנן, אני לא מתכוון לומר שהם המציאו דבר. הם הבינו דבר מדהורייטה, כמובן. אבל העניין הזה הוא חידוש. של חכמנו מידי הורייטה אין כל עניין בכלל לא

טבע הרועש בכל מושבותיכם ביום השבת על יצא איש ממקומו אנחנו לא רואים את העניין אפילו שאנחנו אומרים שמצוות תפילים מידי הורייטה איך לעשות את התפילים זה מידי רבנה אז נכון שיש עניינים בבית המקדש במשכן יותר נכון אבל העניין הוא בעצם של חזק אז באים חז'ל ומבינים מתוך מצוות דאורייטה מבטנים מצוות עשה בשביל מצוות לא תעשה אך לפי תורת הסוד האריזל בכוונות השופר שסיבת התקיעה היא לעורר את הזעב מן הדומיטה ולהמשיך אליו המוחין אחר המתוק איך נעשה כל זה בשבת כשלא תוקעים השופר? זאת אומרת שיש כאן

מחלוקת בין לכאורה בין תורת הסוד לבין תורת הפשט. בפשט אנחנו רואים סיבה, סיבה חזקה, שאסור להעביר מרשות לרשות, שאסור לטלטל, ולכן מבטלים את התקיעה שהיא מדהורה את המצוות היום. מפורשת. לא שמתוך סברה הלכו להביא אותה, כמו הצעה מרשות לרשות. כאן מפורש. ולפי תורת הסוד, כל העניין של ראש השנה הוא דווקא בשופח. למה? עוד מעט בעזרת השם ניכנס קצת יותר. כדי להמשיך מוכין לתוך זה. לעורר את זה. זה כידוע נמצא בדורמיטה. אנחנו בונים את המוכין של זה ונוגבד זה לכל השנה כולה. זאת אומרת שבראש השנה מתחיל

כל המנגנון. אנחנו בונים זון חדשים. לשנה כולה ובבניין הזה של זון חדשים אנחנו צריכים קודם כל לעבור דרך השלב שזהר נמצא בדורמיטה כדי שהמוחים יצאו ממנו כל המוחים כדי לאפשר למלכות לקבל ישירות מאימא ברגע שהיא מקבלת ישירות מאימא היא מתנסרת והיא הופכת להיות כביכול בלי שליטתו של הבעל של זהר אלא עצמאית ולכן יש נסירה אחרי זה יוצאים ממנה כל המוחים גם כן עולים למעלה חוץ מאלה שנשארו על ראש דזה חוזרים דרך זה אל הנוקבה כדי לבנות זון חדשים כל התהליך הזה בזמן שזה מתנתק מהמוחים שלו

הוא נמצא בדורמיטה כמו אדם שאיבד הכרה יצאו ממנו המוחים, הוא נמצא במצב של בלתי אפשרות לתפקד, ואז הנוקבה שלו מקבלת מאותו מקור שהוא היה מקבל. ולכן בגלל שהיא מקבלת מאותו מקור, יש לה אפשרות להתנתק ממנו. כל המנגנון הזה, בראש השנה, עד שאנחנו תוקעים בשופה. ברגע שתוקעים בשופה, חזרת המוחים לזה מעוררת את זה. כדי לחזור בעצם לתפקוד ולהמשיך אורות ממותקים בגלל שבפעם השנייה כשהוא מקבל את המוכין הם באים ממקור גבוה מאוד עם מיתוק ואז הוא מעביר את זה לנוקבה לא דרך זיווג אלא דרך הרגליים הזיווג לא

יהיה אלא עד שמיני הצלת למרות שביום הכיפורים הם יעמדו פנים בפנים על כל פנים יש המצב הזה של הדורמיטה להמשיך אליו המוחין אחר המיתוק ואז אנחנו שואלים לפי תורת הסוד אם זה כל כך חשוב שזה מצוות היום, שזה העיקר הדבר הזה איך נעשה כל זה בשבת כשלא תוקעים בשופר? בספר עבודת ישראל מבואר כי עניין השופר הוא להמשיך מוחין דאבא מלובשים במוחין דאמא וזאת למרות מה שמובא לכאורה בכוונות כי המשכת המוחין נעשית דווקא מצד אמא זאת אומרת, אם תסתכלו בכוונות, כתוב בפורש שהמוחים שנכנסים לזה הם מוחים

דאמה, מצד אמא. אבל אומר בעבודת ישראל, לא ייתכן דבר כזה, אין דבר כזה מוחים דאמה, אלא אם כן יש בפנים מוחים דאבא. וכיוון שחייבים להיות מוחים דאבא, חוכמה, הנה בשבת שכבר מאיר מוח החוכמה, כל שבת בעצמה היא סוד החוכמה, כידוע, סוד אבא. ממילא אין צורך להמשיך המוכין על ידי השופר זאת אומרת שהמוכין נמשכים לזה מעיצומו של יום השבת יום השבת משדר חוכמה בעולם משדר יסוד דאבא בעולם משדר מוכין דאבא בעולם חוכמה ולכן השופר הוא בעצם כאילו היינו מדליקים נר בשמש גדולה שזה לא מוסיף שום דבר

זאת אומרת שבשבת, לפי תורת הסוד, לא צריך להתקוע בשופר, לא בגלל שאסור לטלטל את השופר מרשות לרשות, אלא בגלל שהשבת כבר עושה את הפעולה במקום השופר. במילים אחרות, השבת נקראת גם היא שופר גבוה יותר מהשופר שיש לנו בעיה. זה לא כמו התפילים. גם בתפילים יש לנו הנחת תפילים בשבת. פה, כמכורה, היה אפשרות לתקוע. תפילין אי אפשר להניח אז יש לנו הנחת תפילין לפי תורת הסוד גם בשבת יש הנחת תפילין למרות שאנחנו לא מניחים תפילין יש קורא בדיוק התהליך של הנחת תפילין בשבת ברמה רוחנית והנה כל

זה ניחה לשיטת הרמחל שסובר כי כל השבתות שבחודש תשרה הן בתיקון זהה למה שקורה בכל שבת בשאר חודשי השנה ככה סובר הרמחל, אין שינוי. זה אותן שבתות, אותו תהליך חוזר. ולכן שבת עצמה שחל בראש השנה, פועלת היא את גילוי אור החוכמה, גם ללא תקיעה בשופר, כמו שזה קורה בכל שבת בכל השנה. אך מדברי הריזה, עולה כי בחודש תשרה עד שמיני חג הצרת, אין ייחוד עם רחל כבשאר שבתות השנה. כלומר הוא לא סובר כמו הרמחל. הוא אומר שאין זיווג אין ייחוד עם רחל בשבתות האלה של חודש

תשרה כמו שיש ייחוד כזה בכל שבתות של השנה וזאת גם לא בשבת שחלת בראש השנה זאת אומרת גם בראש השנה עצמו שזה שבת בגלל שהוא חלק מחודש תשרה אין ייחוד עם רחל אז מה קורה לפי אריזה? ולפי זה חייבים לכאורה לעשות בה פעולה כדי להמשיך המוחים בזה כי הרי לפי הריזה זה לא נעשה הוא לא סובר שזה נעשה שיש גילוי כזה כמו בכל השנה כולה בשבת ואכן הוא המנהג אצל מקובלי בית אל לעמוד בראש השנה שחל בשבת סמוך לבימה כלומר המקובלים עומדים ליד הטבע לחווים בעניין

המשחת המוחים הם עושים כאילו עכשיו תוקעים בשופה למרות שלא תוקעים ומכוונים את כל הכוונות של התקיעה בלי תקיעה. אלא שכמובן הכל נעשה במחשבה בלבד, בלתי תקיעה בפועל. אבל, מה יעשו מי שאינם נוהגים כן? כלומר, לא כולם מכוונים, לא כולם מקובלים, לא כולם יודעים את כל העניין הזה. אז אם אין תקיעה בפועל, מה יעשו אנשים שלא תוקעים וגם לא מכוונים? ואיך יעשו התיקונים בשבת בלי תקיעה ובלי כוונות? אז מה יקרה? אז הם פספסו את קיית השופר בראש השנה? הרי זה מצוות היום. והנה, צריכים אנו להזכיר עניין

השופר, הנאמר בגמרא, בראש השנה, דווקא ו' עמוד א'. הגמרא אומר את דבר מאוד חשוב, שאם אנחנו מבינים את הדבר הזה, אנחנו יכולים להבין את צוד השופר. שופר, כיוון דלזיכרון …

…