Le pouvoir du parfum et la terre de désir

האכילה שלהם זה גילוי הרצון. זאת אומרת שהעצם העבודה שהם אוכלים בבית המידש, בלי ללמוד תורה אפילו, היה מלמד להם תורה. היה מלמד אותם תורה. כמו שכתיב את תורתך בתוך מאי, כלומר, אכילת הקודשים, גילה שזה קודשים, זה משפיע על האדם, לפתוח את כל הערוצים שיש לו בנפש, וסורת האכילה, גוון האכילה, מה שהם אוכלים, כל זה משנה את כל מהותו של האדם. נמצא שעיקר הברכה האחרונה... אפשר להגיד שאכילה זה דשת מאכלה של מה? בלבית המקדש... דמי. כן, כן, אפשר לומר. נמצא שעיקר הברכה האחרונה הוא כדי להעלות הפרי

לשורשו, שהוא בחינת רצון, רצון השם. כדי להמשיך בחינת רצון הקבישה על ידי זאת הפרי מהאמה אחת, שעל ידי זה משברים כל המניעות שבעולם וזוכים להערודת השם. ועל כן, על הריח אין צריכים לברך ברכה אחרונה. להמה אמרנו כי כל הרצון והתשוקה ואחרי שקבישה, שעל ידי זה משברים המניעות, הוא בחינת ריח. בחינת לריח שמנה חטובים. הסברנו שהריח בעצמו, הוא כבר יש לו את התכונה הזו. כי ברכה ראשונה צריכים לברך גם על הריח, כדי להוציא מכוח אל הפועל, כדי להשלים שלמותו על ידי הברכה. כי שלמות זה בעצם הוצאה

מן הכוח אל הפועל, זה נקרא שלמות. אבל תכף כשנשלם הריח טוב על ידי הברכה, אין צריכים לברך עוד ברכה אחרונה כדי להעלותו לשרושו שהוא חינת רצון, שהיא עסקה אדם על ידי זה לרצון וחשת תקדושה. למה? כי הריח, הריח הטוב בעצמו הוא חינת רצון וחשת תקדושה. מה? הוא כבר נכון. זה כבר העניין. לא צריך יותר מזה. הוא כבר כולל את זה. כי כל התגברות, הרצון והחשק בשעת המניעות הוא על ידי בחינת ריח. העבודה של הריח היא דווקא הדבר הזה. התגברות, הרצון. כמאן דאר אחריך. משם שורש הריח.

על כן אין צריכים לברך אחריו ברכה אחרונה. רוח זה בחינת יצירה. ולא מבחינת נפש. יש נפש ורוח. אז זה רוח יותר גבוה מהסיון. לכן הוא בעצם מעורר את הרצות. ברכה האחרונה זה ברכה מיוסה. היא מחזירה את הדבר לשורש כדי להוציא עוד רצות. כמו בפרי. בפרי, כשאנחנו מסיימים לאכול את הפרי, אז אנחנו מחזירים אותו על ידי הברכה. לתת לעץ עוד כוח להביא פירות חדשים אבל הריח הוא בעצמו הוא הדבר הזה הוא הרצון הזה לא צריך להורד משהו אחר הוא בעצמו הרצון אז אם אתה אומר ברכה אחרונה

זה כאילו עשית פעמיים אותו דבר כלומר הריח בעצמו הוא כל כך עליון שזה יהיה ברכה לבטלה בעצם לומר אחר כך רצון כי הריח בעצמו הוא הרצון תסתכל לפני פסקה זין בשורה השלישית. הרחתו בעצמו הוא בחינת הרצון בקשר גידושה. זה אומר שלא צריך יותר מזה. יש בו את הכל כבר. זין, 263. וזה בחינת גם המרגלים שפגמו בארץ ישראל. כי עיקר הרצון זוכים על ידי ארץ ישראל. ארץ ישראל זה בחינת הרצון. למה? ארץ ישראל באיזה עולמי? יצירה. יצירה אמרנו שזה מקביל לריח, לא למלכות. נכון? מלכות זה עשייה.

זה אירנפי. זאת אומרת שארץ ישראל, אפילו התכונה שלה היא תכונה של ריח. לריח שמנך הטובים. אז ארץ ישראל היא בעצמה בחינת רצון. משם בארץ ישראל, עיקר הערת הרצון. הערת הרצון, מה זה? זה קטר. הקטר מעיר בארץ ישראל. והשתוקקות. אבל כיסופים לאשם. יש פה געגועים, יש פה רצון, יש פה תשוקה. לכן היא נקראת ארץ. ארץ חפץ. ככה קוראים לה. מה זה ארץ חפץ? ארץ שהשם חפץ בה. וארץ שחפצים בה את השם. כל תכונתה של ארץ ישראל זה חפץ. זה לרצות, זה כיסופים, זה געגועים. לכן היא נקראת

ארץ בגלל הרצון שלה. אם פורצים את שם השם במילוי אלפין, שם מה? אז תראו, בקו האמצע יש 3 אלף אלף אלף. תראה לזה למה אני אומר את זה. יש תמיד במילוי אלפין, זה חייב שיהיה אלף אלף אלף. כן, אבל נראה לזה בעשר. אז אני רוצה שכל אלף ימצאים באמצע. וכאן באמצע, בעצם יוצא כאילו להארת הכתב. ככה מביא את זה שם בדעת התבונה. כשהוא מזכיר שם בעורך מאוד מאוד גדול מה העניין של זה. וזה מזכיר לי גם, כשקראתי והנוערתי את זה גם פעם השיעור שלו, רבי משה

דוד ואלי, רב ואלי, הוא גם מביא שלמה הם לכו איתם לימון המרגילים. פה אומרים פגמו אבל אולי דווקא השניים שלא פגמו לקחו רימון שגם כן נסיימן את הקטר יש לו שאלות ש... נכון אמרת אולי יש קשר נכון כן בוודאי ברגע שאתה רואה את הקטר אתה רואה את הרצון הרצון לא נעלם ממך כלומר ראיית הקטר זה ראיית הרצון איך רואים קטר צריך לימוד פנימי כדי לראות את הקטר צריך לרדוף אחרי הפנימי אם אתה לא רודף אחרי הפמימי, גם החיצוני לא יתגלה אליך. יש לזה ביטוי בחז'ל, כל

רוטפיה יסיגוה. בין המצרים. מה זה כל רוטפיה? כל רודף י' י' יסיגוה. כלומר, אם אתה רודף אחרי י' אתה תגלה ו' אם אתה לא רודף אחרי י' אתה אף פעם לא יתגלה ו' זאת אומרת שבזמנים האלה, של סגירה, של חושך, צריך דווקא לפתח געגועים. איך מפתחים געגועים? על ידי גילוי הרצון. גילוי הרצון זה ידקה. אז כל רוטפי ידקה, כל רודף ידקה, אז רק הוא יכול לגלות את הוותקה. ואז הוא, ביום ההואי, השם אחד ושם אחר. אבל אם הוא לא רודף אחרי ידקה, אז גם וותקה, חד

השלום, הוא לא יכול לגלות. כלומר, אין זיווג בין פרוצה ברכות בכנסת ישראל. לא יודע אם זה מודוי, אבל באיזה כוח הישב לא פגמו, לא פגמו אחד בזכות משה, אחד בזכות האבות אז אולי זה גם שתהיו לכם את... מה זאת אומרת? שתהיה צדיק, זאת אומרת הצדיק הוא פה מייצר אולי את ציוד כן אז האבות הם יצגלו כך את החלק העליון של כך כן, יפה נכון, יושע וקלב כל אחד לקח את הכוח של אחד מתורת הרב ואחד מתורת האב כלומר זה התקשר לאבות למוסר ודרך ארץ וזה התקשר

לתורה כלומר יהושע התקשר לתורה וקלב התקשר לאבות התכונות שלהם הן שונות יש את התורה של הרב ויש את התורה של האבא התורה של האבא היא בעצם תורה טבעית שעוברת באופן טבעי התורה של הרב עוברת דרך לימוד, וצריך את שניהם. וזה באמת, כן, קשור לזה. בסעיף ב' הוא מדבר על החשק, ופה הוא מדבר על הרצון. כן. בסעיף ז' על הרצון. נכון. חוץ מהאותיות, מה ההבדל בין חשק לרצון? ההבדל בין חשק לרצון? הרצון הוא הקטר. הרצון זה השם של הקטר. הקטר נקרא רצון. החשק אין לו ספירה. הוא

בעצם געגועים, הוא בעצם רצון לקבל. הוא תנועה. ברצון יש כבר מדרגה. בחשק יש את הגעגוע למדרגה הזאת. צריך לחזק את החשק הזה. אדם שמחזק את החשק, מגביר את החשק אצלו. אז בעצם הוא מגלה את הרצון. זאת אומרת, מי שיש לו חשק גדול, יכול למצוא את הקטן. מי שאין לו חשק גדול במה שהוא עושה, אין לו תשוקה למה שהוא עושה, אז ההשגה שלו תהיה ביחס לתשוקה הזאת. זאת אומרת, נמוך, בלי שאין לו, או גבוה בלי שיש לו. אז החשק יש לו בעצם יותר תנועה, זה יותר תנועתי.

כן? מתחשק לי. כן? יותר מאשר אני רוצה. כי אני רוצה, זה בעצם, אני זה מלכות, ורוצה זה קטר. אז זה לא מראה על תנועה ממשית, אלא על מציאות. אבל בחשק כן. אצל חכמי ספרד יש הרבה פיוטים עם המילה חשק. כי יש בזה בעצם התעוררות ותנועה של האדם לגלות את הבחינה העליונה שנקראת רצון. לכן זה נקרא הערת הרצון. הנה פה תשימו לב בשורה השלישית. כי שם בארץ ישראל עיקר הערת הרצון והשתוקקות והכיסופים לשם. כיסופים מלשון כסף, כסף זה חסד. לשם יתברך, בבחינת רצית אשם ארצך, כן? תהילים

פהל. זה השיעור שלי אצל מדען פרוטי. אני כבר כמעט שלושה חודשים על הפסוק הזה. רצית אשם ארצך. יש שיעור שלם של הרב קוק על הדבר הזה. מה זה רצית …

…