Le désir qui ouvre la voie vers Erets Israël

ביקר התיקון היה ידי יהושע בחלב שהאמינו לדברי משה שיש כוח לרצון והחשק להתגבר על המניעות אף על פי שהמניעות משתתחים מאוד מאוד עד שנדמה שאי אפשר בשום אופן לשברם אף על פי כן צריכים להתחזק ברצון וכו' מניעות משתתחים זה שהוא ילומר שבעצם לפי מה שנראה בשטח, לפי הפשט של הדברים, נראה שאי אפשר להתגבר על הדבר הזה. אז כמובן שכאן העניין הוא להאמין, לאמונה שלמה, במיוחד כשמדובר בארץ ישראל, שהיא אדמת האמונה, כמו שנאמר שכל ארץ הוא ראי אמונה, אז שם אסור להתייאש. ועל כן אמרו עלו נעלה.

לארץ ישראל צריך לעלות כפליים. אין דבר שצריך לעצור את המדרגה הזאת. כי היא המדרגה העיקרית. זה כפול. יש, אני אתן לך את השני, הוא בסטודיו הבא. תודה רבה. אבל כן, אמרו, אלו נעלה, וירשנו אותה. אפילו הוא אומר לנו, עשה לנו סולמות ועלו לשמיים, אלו נעלה. כך אומר רשי. זאת אומרת ש... ארץ ישראל אין דבר עומד בפניה. רק כדי כך שאם היו אומרים לנו תעשו סולמות ותעלו לשמיים, אז אנחנו בכל זאת נעשה את זה. כדי להשיג אותה. האמת שהדבר הוא לא כל כך פשוט, אלא יש כאן

רמז. שכדי להגיע לארץ ישראל זה בדיוק זה. זה לעשות סולמות ולהעלות לשמיים. כי ארץ ישראל היא הסולם המקשר בין העולמות. אז רשי לא היה סתם ביטוי ודוגמה, למרות שזה בסוטה על המדהה, שמדבר גם כן על העניין של התורה. אבל ארץ ישראל זה ההינוח, זה אותה מדרגה ששום דבר לא יכול להפסיק את זה, אלא זה הסולם עצמו. אם אתה מבטר על הדבר הזה, אתה מבטר בעצם על הקשר. לבטר על ארץ ישראל זה לבטר על הקשר עם האלוהה. כי אין שום מניעה כלל בעולם. כי על ידי תוקף

החשק והרצון יכולים לשבר ולדלג על הכל. אז כמובן שהמנוע לכל זה זה החשק, התשוקה, הרצון, הגעגועים, כן? איך שתקראו לזה, תמיד הדבר חוזר על אותו ציר, שזה בעצם המודרגה שמולידה את כל הדברים האלה, שזה החשק. לזה בחינת מה שנשמח פרשת מנחות, מנחות, סליחה. מנחות נסחים, לפרשת המרגלים. פורבן מנחה, הוא בחינת הערת הרצון. אתם יודעים ששעת מנחה, היא שעת רצון. לא, לא רעבד הרעבין, זה בשבת. אבל באופן פשוט, גם ביום חול, מי שמתעורר, מתחזק במנחה, כן, יש בזה מעלה מיוחדת. גם אם זה לא רעבד הרעבין, ביום

חול בכל זאת תפילת מלכה היא תפילה מאוד מאוד חזקה כי בעצם בה להתנגד למידת הדין שיש באותו יום ובאמת כל התפילות הגדולות שבהיסטוריה נענו בשבת זה נכון כלומר התפילות של משה רבנו והתפילות של יהו הנביא והתפילות כן כולם נענו בתפילת מלכה של שבת שזה שם באמת, כמו שאמרת, רעבה דה רבים, הרצון של הרצונות. כן, אבל מנחה יש בה כוח, גם כן. כמו שכתוב, ונפש היא תקריב קורבן מנחה. קטנה גדולה. מה זאת אומרת קטנה גדולה? לא, מנחה שלה, היא לא של התפילה. המנחה היא בין הארבעים, המנחה

היא בעצם קורבן. קורבן התמיד. יש קורבן בוקר, וקורבן בין הארבעים. אז העניין של מנחה זה בעצם בין ה-40. אז זמנו מזמן שהשמש כבר מתחילה ליטות ולרדת. אם הייתה ב-1, אז זה לא אותו דבר כמו שהייתה בזמן? לא, זה לא אותו דבר. מה העדיף למחקנה? עדיף לפי הקבלה, עדיף כמה שיותר קרוב לשקיעה. יאיר אמר לי מעבר לזה שכל מה שאתה עושה בשעות האלה, בשעה הזאת, זה נחשב כאילו עשיתי את זה כל היום. אז חשוב לא לאכול בשעות האלה וללמוד. לא לשעות גם. ולא להיות בשירותים. כך אומרים

המקובלים. כלומר, לא להיות באיזה מצב של, אני אקרא את זה בביטול או משהו כזה. דבר שהוא לא חיובי, בוא נגיד, לחיים. בציר הזה של הזמן עוד יותר מזה, האריזה לא הולך עוד יותר רחוק הוא אומר שעדיף להתפלל ביחיד בשעה הזאת מאשר במניין יפנה זה קצת קשה, כאילו לא לקחת את זה ברמה רק כדי להדגיש כמה זה הזמן הזה בחשוב ונפש כי תקריב קורבן מנחה כמו שפרש ראשי לא נאמר נפש אלא במנחה למה? מי תקריב מנחה? אז פה אנחנו מדברים על מנחות שזה בעצם קורבנות של לא

של בן ארבעים, כמו שאמרתי, אלא כאן קורבן מנחה פשוט של אני. שאני מביא מנחה בלי שאין לו מה להביא. אין לו מה להביא, הוא מביא שני תורים, שני בני עונה, או סולט. אז מי דרכו להקריב מנחה אני? אז הוא אומר, מה עליה? אני עליו הכתוב, כאילו יקריב נפשו. אז לכן כתוב נפש. רק במנחה. נפש כתגריב, קורבן מנחה. נפש זה בחינת רצון, כמו שאמרנו, כן, שהנפש זה הרצון של האדם, ויש תוקקות, אם יש את נפשיכם, כן, אם אתם רוצים, יש תוקקות חזק במסירת נפש. זה נקרא מסירות

נפש, מסירת נפש, רצון חזק. כל הקורבנות של בהמות ואופות, שסומכים עליהן ושוחטים אותן וכו', זה בחינת זביחת היצר. כמובן. אבל המנחה אין בה שחיטה. והיא בחינת קורבן עני. אין עני אלא מן הדעת. ככה כתוב בנדרים. היינו מישהו עני במעשים טובים ואין מודעת לסבוח את ייצוא לגמרי. ואף על פי כן הוא רוצה להקריב קורבן לשם. אז מה עשתה התורה? נתנה לו היצע שיקריב את נפשו דיינו רצונו. שזה בחינת קורבן מנחה שנאמר בנפש שהיא קורבן עני שאין בו שום שחיטה. ואף על פי כן היא יקרה מאוד בעיני

השם התברך מאחר שרצונו חזק כל כך לשם התברך עד שגם הוא בעניותו הגדולה אינו מונע את עצמו מלהקריב קורבן לשם דהיינו בבחינת קורבן ממך שבבחינת נפש בבחינת רצון אז כאן הקורבן באופן פשוט הוא בעצם ממש סולט זאת אומרת לא שום בעל חי וזה בחינת גודל יקרת קדושת כמו שאמרו רבותינו זה בברכות, לעולם יהיה אדם זהיר בתפילת מנחה, ויקשו הפוסקים, למה נקראת מנחה? אבל גם בבוקר יקריבו מנחה. כמו שאמרנו, שזה בעצם או בבוקר או בין ה-40, ותרוצם דחוק. אך עיקר המשכת הרצון צריכים להתגבר ביותר ויותר להמשיך

בשעת תפילת מנחה, שאז תוקפת דינה שלטה. זאת אומרת שאנחנו בעצם הולכים דווקא בזמן שהדין שולט בעולם וזה תפילת מנחה כמו שכתוב בזוהר בחיי שרה שמשם כל המניעות מעבודת השם מתברכת אז זה היה בשיש לבוא לא? כן נכון אז יש מה שנקרא ערב רב וערב זעיר ערב רב זה תשע שעות וערב זעיר זה שש שעות מ-6 שעות ומעלה מ-9 שעות ומעלה אז יש כוחות שמתגברים בעולם ועל כן יזהירו רבותינו זל מאוד ביותר שלא לאחר תפילת מנחה והחמירו בזה מאוד מאוד כמו שאמרו במשנה לא ישב אדם לפני

הספר ולא לאכול וכו' וכו' בזמן שהוא הולך לפספס את זה לפני הספר, לפני הבורסקים במשנה שצריך להיזהר מאוד לא להתחיל משהו חשוב ברגע שאתה כבר יודע שהולך להיות לילה, כי אתה כמובן תדלג על הדבר הזה וזהו. זה גם משבר את אהבת הממון, כי האדם כבר רוצה להצפיק באותו יום לעשות כל כך הרבה דברים, ואז תורא לדעת לעשות. נכון. יש עבודה בדבר הזה שהאדם צריך בעצם להפסיק באמצע יום העבודתו, ובמרכאות להביא את כל מה שהוא עושה לקב". הוא, כן. יש איזה מין... סוגריים כאלה שמעלות אותנו למדרגה

אחרת. גזירה שמאי משך וכולי וכולי. מחמד שאז שכיחים המניעות ביותר. בגלל שזה זמן של תוקף דין, אז הכוח המניעה עוד יותר גדול. מחמד שזמנה באמצע היום, היינו אחר חצות היום, בעת שהעולם טרודים במסע ומתן, ופרנסתם, שמהם כל המניעות, מה שמתברך, שאדם טרוד יותר מדי בדברים, אז הוא שוכח בעצם את הקשר ואז צריך האדם להתגבר ביותר ברצונות חזקים וכיסופים גדולים והשתוקקות נמרץ לשם לשם יתברך כדי שיזכור בשם יתברך בתוך המסע ומתן ובתוך תוקף המניות שזהו העיקר בישיבות מתפללים דווקא אחת, אחת וחצי כי הם באמצע לימוד ואחרי

זה קשה להפסיק את כל הלימודים באמצע היום אז דווקא לפני האוכל, לפני הסדר של הבוקר, בסוף סדר הבוקר, לפני אכילת צהריים, אז הם מתפיילים מלכה, כדי לא לשכוח. זה …

…