La crainte du Ciel, ou l'épreuve de la Akéda

יש לנו כתוב בפרשת גיירה כי ניסיון העקדה היה מכוון על מידת הירעה של אברהם אבינו עליו השלום כלומר הפסוק אומר את זה בפירוש עכשיו אני יודע כי יראה אלוהים אתה ירעה ושם אלוהים מה יותר ברור מזה הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם אבינו עשיתי לך מבחן כדי לבדוק אם יש לך ירעת השם והנה עכשיו אני רואה שיש לך ירעת אלוהים ולא חסכת את בנחית יחידך ממני אז ממש לפי הפסוק הזה נראה שהניסיון של העקדה היה מכוון על מידת העירה של אברהם אבינו עליו השלום ולא על מידת

החסד כפי העולה מפשט הדברים לראות אם אברהם אבינו הגיע להיות מרכבה של חסד וכו' שדווקא מרוב אהבת השם היה אברהם אבינו עליו השלום מוכן להקריב את בנו יחידו זה מה שהיינו חושבים מי שלא נכנס קצת לדייק זה לא צריך דיוק גדול זה עולה לעיניים רואה שכאן מדובר על עניין של גבורה על עניין של ירעה על מידת הדין ולא על מידת האהבה ואם אומנם התבטל אברהם ביטול שלם אל הקדוש ברוך הוא מרוב אהבתו אליו התברך ואהבת את אדוני אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך. כן, זה

מה שאברהם אבינו עושה. עד כדי כך שהוא מוכן לעלות את בנו, כמו שהקדוש ברוך הוא מצווה אותו. עד שזכה לתואר אברהם אוהבי. אז אנחנו רואים שבאמת, אברהם הגיע למדרגה של אהבה. אז הקושייה עוד יותר חזקה. מה הוא הניסיון הזה של העקדה? האם הוא ניסיון במידת היראה או במידת האהבה? מדוע מתייחס הפסוק דווקא אל מידת היראה? אתה ידעתי כי יראה אלוהים אתה, ולא אל האהבה. אתה ידעתי כי אוהב השם אתה. ככה היה צריך להיות לפי פשט הדברים. ונראה שבאמת מידת יראתו של אברהם היא העומדת בניסיון הזה.

זה החידוש. החידוש של פרשת וירא זה דווקא במידה שלכאורה אין עדיין לאברהם אבינו. או שאברהם אבינו צריך לעבוד עליה. זה בדיוק מה שאברהם אבינו צריך לבנות. מה זה אומר? למה? הרי קנאטי עמד על שאלה זו ותירץ. מה שנאמר כאן יראה אלוהים אין הכוונה ליראה רגילה ופשוטה. זה לא שאברהם אבינו לא הייתה לו יראה. אלא, אומר הרי קנאטי, על ירעה שנובעת ממידת האהבה הגדולה. ודבריו צריכים לאור. זאת אומרת, יש פה חידוש. אנחנו עדיין לא מבינים על מה הוא רוצה, למה הוא מתכוון. אבל כאן אומר הרי קנאטי

שהירעה הזאת קשורה איכשהו לאהבה. זה לא ירעה פשוטה של בן אדם שאין לו ירעת השם. ירעת אלוהים, כן? כדי להיות מדויק. אז השאלה ששאלנו, היא בעצם מה עומד כאן במבחן האם מידת הירעה של אברהם אבינו או מידת האהבה שלו אברהם אבינו עליו השלום היה בבחינת עושה רצונו של מקום כלומר ממש כמו יד שממשיכה את רצונו של האדם כך אברהם אבינו הוא בבחינת עושה רצונו כמו מלאך שעושה את רצון השם והייתה לו ירעה שמה ייפגם קשר האהבה הגדולה בינו לבין המלך. זה בדיוק העניין שעליו התכוון הרי

קנאטי. לומר שבעצם העיראה היא לא עיראה פשוטה של בן אדם פשוט שצריך לבנות לו את העיראה. אברהם אבינו כבר עבר את התהליך הזה. אלא כאן יש עיראה גדולה מאוד שככל שהאהבה גדלה יותר כנראה שצריך לבנות יותר את מידת העיראה. וזה בדרך כלל מה שאנשים לא מבינים. בדרך כלל חושבים שיום אחד עשית עבודה על היראה שלך. נגמר. עברת את השלב הזה, עכשיו תתחיל לאהוב את השם. זה לא עובד ככה. כל יום אתה אמור לאהוב את הקדוש ברוך הוא קצת יותר. להבין שהוא קצת יותר אוהב אותך. אתה

מבין, כן? וכדי לשמור על המדרגה הזאת, אתה צריך לבנות... עוד מדרגה של ירעה שמתאימה לאהבה של היום זאת אומרת שאסור לנו להירדם במדרגה כאילו כבר בניתי את מידת הירעה שלי פעם אחת בחיים ועכשיו הגיע שלב של אהבת השם אין דבר כזה הרי מקודם הרב עמרם דיבר על עניין של מה שכותבים חזל שצריך למלא את קריסו בשז ופוסקים השאלה היא למה קריסו? מה אנחנו אוכלים תורה? תגיד ימלא ראשו? ימלא ליבו? למה ימלא ביתנו? האם התורה היא קשורה למאכל? עד שימלא קריסו? ואם היא קשורה למאכל זאת אומרת

שאני צריך לראות את לימודי ממש בדוגמה שאני אוכל איך זה עובד כשאני הולך לאכול? האם יש מציאות כזאת שפרדס התורה פשט רמז, דרש וסוד, אם אני מדמד את זה לאכילה, אז זה מנה ראשונה, מנה שנייה, מנה עיקרית ומנה אחרונה. פשט, רמז, דרש וסוד. יש מציאות כזאת שאוכלים עשר שנים ראשונות של החיים רק מנות ראשונות, ואחרי זה מגיל עשרים ומעלה רק מנות שניות, מגיל ארבעים ומעלה רק מנות שלישיות, עיקריות, ואחרי זה במשך עשר שנים אוכלים גלידות. זה לא יכול להיות. הרי שכל אכילה צריכה לכלול את ארבעת

המרכיבים. מנה ראשונה, מנה שנייה, מנה עיקרית ומנה אחרונה. זה מה שמתכוון עד שימלא קרייסו, שס ופוסקין. זאת אומרת, ברגע שאתה לומד תורה כפי שאתה אוכל, ואתה מאזן את האכילה שלך, היום כולם מדברים על תזונה נכונה ומאוזנת. אותו דבר נאמר על התורה, אי אפשר להתמקד במכה אחד, בדבר אחד, במשך רצף של שנים ולא להתעסק בשעה. אין דבר כזה. צריך מציאות מאוזנת. ולכן נאמר, עד שימלא קרייסו, ולא ימלא ראשו ולא ימלא ליבו, כי התורה צריכה באמת להיות בתוך מאי, ותורתך בתוך מאי. כמו שאנחנו לומדים בשיעור בוקר, אנחנו

דווקא בעניין הזה של האכילה שהריזל גילה לנו בלימודי הצילות סוד גדול מאוד שדווקא דרך האכילה אפשר להגיע למדרגות של תורה מאוד עליונות והוא כותב שם שעיקר העניין של לימוד התורה הוא דווקא כשאדם יודע לכוון בזמן אכילתו ויכול על ידי האכילה הזאת להגיע לממדים להשגה בתורה כפי שאי אפשר להבין אפילו על ידי לימוד פשוט עובדה הוא אומר הכהנים והלוויים בבית הנקדש שואל שם האריה הקדוש אתה חושב שיש להם זמן ללמוד? הם מתעסקים כל היום בעניינים של אכילת קודשים של תרומות ולמרות זאת הם ראשי העדה הם המלמדים

תורה את עם ישראל אומר האריה הקדוש מכאן שדרך אכילתם במקדש, שזה בעצם עצמות האכילה, השורש הנקודתי שמשם כל האכילות שיוצאות לעולם מתחילות מבית המקדש. תמיד צריך ללכת לבית המקדש, שם מתחילת הדברים. אז מקור האכילה החיצונית באה מאכילת הקורבנות. ברגע שאתה אוכל בצורה כזאת, בצורה של קודש, אתה יכול להיות כבר מלמד תורה לעם ישראל. אתה בבחינת רב. ומאיפה כל ההשגות האל? ממה שנובע מתוך הלימוד בבחינת ותורתך בתוך מים. אומר האריזה עד שם, למה עוד זאת? יש עוד שבט שמלמד תורה, בני שכר. זה השלב השני, זה הדוגמה

השנייה של לימוד מצד השכל והבניין העצמי הממשי שצריך להתעמק וללמוד תורה. גם זה צריך. ומבני שכר יודעה בינה לעיתים. דרך אגב, יודעי בינה לעיתים שיודעים ללמוד לפי העת. לפי המצב העכשווי. זה יודעי בינה לעיתים. לא סתם יודעי בינה. אז אנחנו רואים שיש כמה אפשרויות כדי ללמוד. ואחת מהאפשרויות הללו היא דרך האכילה דווקא. אז כאן אנחנו רוצים לראות. אברהם אבינו, אני חוזר על הפסקה, היה בבחינת עושה רצונו של מקום. והייתה לו עירה שמה ייפגן. קשר האהבה הגדולה בינו לבין המלך. אברהם היה ירם מלהפסיד את הקרבה המיוחדת

שזכה לה בחייו. הוא הגיע למדרגות. אבל כל יום שאתה עולה מדרגה, מתעורר בך פחד באותה מדרגה. שלאבד את מה שהשגת עד היום. קרבה של אדם שזכה להיות בהיכל מלכו של עולם. הוא מרכבה לספירת החסד. שזורמת בכל הקומות של המציאות בסוד עולם חסד יבנה. זה לא סתם להיות מרכבה לספירת החסד. בחינת יום עד כולהו יומינו. זאת אומרת, הזרם, הנוזל הרוחני הזה שנקרא חסד, שזורם בכל אורכי החיים. זו המדרגה הפנימית, המקורית, האיכותית, הראשונית, הבראשיתית של כל העולם. ומי זוכה לזה? אברהם אבינו. זה לא דבר של מה וכך.

האדם הזה, אברהם אבינו, שזכה למדרגה הזאת, עכשיו עובד על מדרגה חדשה שמתאימה לאותה מדרגה עליונה שהוא זכה לה. והמדרגה הזאת היא בניין היראה, דווקא. ולכן הפסוק אומר בשורה הראשונה, …

…