La Souccot, lumière enveloppante et joie de la matière

תשאל פה אנשים, מי במשך השנה, אפילו סתם עשה חוק לישראל, כאילו, לא יודע, או עשה את השתה מקרח התרגום, אתה מבין, זה כאילו משימה כזאת. אז צריך לקרוא את כל התנ״ך, לא רק את ספר דברי. לא, בסדר, עד רבה, את כל התנ״ך, אך מי, מי, מי, תזמן לוקח לקרוא את כל התנ״ך. אז יש לי חבר חילוני, שהיה בחירון התנ״ך התנ״ך, שדון התנ״ך הגיע, סגן, סגן, סגן, סגן העולם בחירון התנ״ך, היה בסדר, את כל התנ״ך, מי... מערב שישי למוצאי שבת. קרוא את התנ״ך. נכון. חבמי פה עושה

את התנ״ך. נכון. בקליעה סתם. אז צריך לעשות את זה. פעם ראשונה לקרוא. בבור שחרר אומר שצריך ללמוד את התנ״ך בלי שום פרשים. נכון. צריך לקרוא. לקרוא את זה. לקרוא. ולאט לאט, לחזור ולחזור ולחזור. אבל זה הזמן. זה ההתפתחות של האדם. בהתחלה הוא קורא, הוא לא מבין. במילים קודם כל. נפגשים עם המילים. ולאט לאט. איך לומדים משנה? אסור ללמוד משנה משפט ולהסביר אותו. משפט ולהסביר אותו. צריך לקרוא את כל המשנה. ואחרי זה חוזרים ומפתחים כל מילה ומילה. אז זה כבר דידקטי, זה כבר עניין איך של חינוך,

איך לומדים, איך מלמדים. זה דברים שאו שיש לך את זה, או שאין לך, ואתה צריך לפתח וללמוד. אבל זה עבודה. אנחנו מדברים על סוכות, אז הרבה פעמים, בשביל להפנים דבר, אתה צריך היקף. אם אין לך כיף אז... הנה אנחנו נדבר בדיוק על זה כל העניין של האור המקיף שקודם לאור הפנימי אז הנה בעזרת השם אז לכן זה עניין של השתקפות של שמחה אחרת כלומר מאיפה השמחה שיש לנו בחג הסוכות? זו השתקפות של שמחה יותר עליונה שמחה אחרת, גבוהה ממנה המופיעה דרך השתוות הצורה של האדם כשהוא

עובד את השם בשמחה בעולם הזה ואותה שמחה הינה תולדה של חיבור בין הרוח לחומר. זאת אומרת, איך אני מגיע לשמחה פה? אומרים לי, תהיה שמח בסוכה. מאיפה אני אשמח? מאיפה אני לוקח את השמחה הזאת? זאת אומרת, שמחה שכבר קיימת. איפה היא קיימת? ברובד עליון יותר, ברובד פנימי יותר. אז העבודה שלי זה להשתוות לרובד הפנימי, לעשות כמוהו, לחיות כמוהו, להתנהל כמוהו. ולגלות את זה בעולם הנמוך יותר ואז השמחה העליונה יורדת לפה כלומר מה עשיתי כדי להיות שמח? חיברתי רוח עם חומר בעצם זה אחד מהדברים של הדור

שלנו להפסיק לעשות את זה באופן שהוא רק מעליון ולהעביר את זה ולתת לזה ביטוי ביום יומי, לא בצורה של מצווה עצמה, אלא בצורה של הדילוי של המהות המצווה בתוך העולם עצמו. למה אנחנו לא אומרים על יום הכיפורים זמן שמחת אלו? כי הוא רק למעלה. אז זה לא יכול להיות שמחה. אז שכחת שם משהו, משהו הלך לאיבוד שם. מה? החומר. אין חומר, אין שמחה. עכשיו, אם זה רק חומר לבד, גם אין שמחה. צריך רוח עם חומר. זה חג הסוכות. כלומר, זה החג האידיאלי שיודע לאזן בין כל

העולמות. רגע, זה גם כן זה החג של אומות העולם. נכון, כי בעצם אתה חייב לדעת ולראות בגדול. כלומר, מי שלא מבין את חג הסוכות, הוא חושב שזה חג של מי? שלנו. זה לא נכון. זה הגאולה של אומות העולם. כלומר, סוכות זה יציאת מצרים של האומות. אנחנו כל הזמן מזכירים את יציאות מצחיים ואנחנו שוכחים ששם אחד מהדברים למה אנחנו מזכירים את זה כי אנחנו יצאנו ממצחיים אבל לא הצלחנו באותו רגע לגלות את מצחיים לגאול את מצחיים אז אתה תמיד מזכיר את זה כדי לזכור שנשאר לך עוד

את הקלאבן הזה אז זה העניין של גאולת החומר אנחנו האיש והם האישה עכשיו אתה יכול לראות בתוך דניאל חלקים שבך שהם ישראל וחלקים שבך שהם אומות העולם אתה מבין עכשיו? ואם אתה לא הולך להביא לחלק של דניאל שנקרא אומות העולם את החלק של דניאל שנקרא ישראל אז אומות העולם שלך מתות אז אם הן מתות מה קורה? אז החלק הזה נמצא בדיקר כי אתה לא משפיע על אומות העולם של עצמך אתה מבין מה קורה? עכשיו זה לא שאנחנו צריכים לבטל את אומות העולם חס ושלום זה לא

כתוב בשום ספר או לסנוע אותם חס ושלום יהודי שלא מבין כלום מתחיל לסנוע גוי ככה אתה רואה שהוא כבר לא מבין כלום בתורה אדם שהוא גדול בתורה הוא מתחיל לאהוב אותם כי הוא יודע שבעצם הם חלק מהמציאות גם שלי אני צריך להשפיע עליו עד שזה מגיע לשם עד שהאור האלוהי מגיע לשם ואז אני גואל אותו באהבה כי זה חלק מהבריאה האלוהית אסור לי לזלזל האם יש פינה במציאות שלא שייכת לקדוש ברוך הוא אין דבר כזה אז מי שחושב שאנחנו רק במיץ של עצמנו הוא משוגע הוא

פשוט לא הבין שום דבר ביהדות מה לגבי זה שאומרים שהם כספחת? בסדר, זה בגלל שהם ספחת מה זה ספחת? זאת אומרת שזה משהו שאתה רוצה להביא אותו בסוף התהליך בסוף התהליך כבר אי אפשר אתה צריך לעשות את זה לפני לפני שמאוחר מדי בסוף כבר לא מתגיירים לא מגיירים באמות המשיח אז זה נשאר לנו קצת זמן. לגייר את כל החלקים שבך. שעדיין לא גיירת. אתה מבין? יש בי חלקים גויים שאני צריך לגייר אותם. אבל אני צריך לכבד אותם שיהיו בני נוח. אני לא צריך להפוך אותם ליהודים,

בוא נגיד. אני צריך להשפיע עליהם את היהדות. אבל הם צריכים להיות בקומה שלהם. גם זה חלק מהסוד. לדעת את הקומה של כל דבר ולשמור עליה. למה אני לא הולך לגייר מה לגויים ככה יוצא? בוא נשלח שליחים, נלך לגייר את כולם. למה אנחנו לא עושים את זה? כי אנחנו האומה היחידה בעולם שיודעת לכבד כל מדרגה ומדרגה לפי מה שהיא, לפי הזהות שלה. ויפני, אני צריך להגיד לו שהוא היפני הכי טוב בעולם, שהיא ימשיך להיות יפני, הוא לא צריך להיות ישראל. אם הפכתי אותו לישראל, מה קרה? אין

יותר יפנים. עשיתי חיסרון, עשיתי חור בבריאה, חס ושלום. לא הבנתי כלום. אז צריך להכבד כל מדרגה ולהעביר אליה את האור שמגיע לה ואז אני צריך ללמוד מה זה יפן, יהוד בפנים כן? ואז זה גם יהיה ידדי כי הם גם יכבדו איתך בוודאי, בוודאי, בוודאי כי הם מחכים לזה, מצפים לזה כבר אלפי שנים לא סתם היום זה היה מצעדת ירושלים כן, כן, אנחנו עושים את זה בחג הסוכות עם ישראל הוא נביא בתת מודע, הוא עושה דברים שהוא אפילו בעצמו לא יודע. תשאל אפילו את מי שהארגן את

זה, למה, מה, מה קרה, יכול המועד, היה לנו זמן. זהו. זה מה שאני אומר, יש נציגים מכל העולם שהגיעו. אתם חושבים שזה סתם ככה? איך זה קורה? אז יש מי שמסדר את התנועה. מה אני רוצה להגיד? אם בי, אני אומר כשהמציאות היום, אני תדבר כאילו על קושי שמגיע לכולם פה. הקושי זה כאילו, אנחנו פה עכשיו בהורות של הסוכה של הרב יועד, אנחנו בבית מדרש עכשיו, בבית מקדש, איך זה תקרא לזה? אני יוצא החוצה, אני נתקע במציאות, מציאות שהיא מאוד מורכבת. אני נמצא במצראי, אני נמצא במצראי.

וכדיכול, אם יש בי אפילו טיפה מצריות, עכשיו נגיד, הרב מהיר את המצריות שלי, אבל נוצא החוצה, מעברים מאוד מאוד קשיים. אדם מדליק טלוויזיה, הוא ישר נופל במצריות, ישר. אז צריך ללמוד, צריך ללמוד איך לא. צריך ללמוד איך לא לפחד מזה, ואיך להביא את האור גם למדרגה הנמוכה הזאת. איך להביא את הדבר הזה. הבעל שם טוב, עליו השלום, היה הולך עם התלמידים שלו, וראה פאב. הוא אומר, רגע, רגע, רגע, אני שומע מוזיקה שם, חבל על הזמן. סיפור. אמרו לתלמידים, מה, הרב חזר שלום הולך לפאב? הוא אומר

להם, כן, כן, שנייה, תחכו לי. נכנס לפאב שם, נשאר חצי שעה, יצא באורות, אמרו לו, מה עשית שם? מה זה כבוד הרב? תלמד אותנו תורה, מה אתה נכנס לפאבים? …

…