Le Zohar, Rabbi Chimon bar Yochaï et la Gueoula

בפרשת פיקודי ויביאו את המשכן אל משה על הפסוק ולא יכול משה לבוא אלו אל מועד למה? אם בחדר זה הקלה אתה לא יכול להיכנס וואלה כמעט אתה נכנס כשהקלה מתקשטת וואי וואי וואי צעקות תסתכלו בחתונה כשהקלה בתוך החדר של האיפור אף אחד לא נכנס אבל החתן לא רואה אותה 14 יום לפני החתונה זה בדיוק העניין ולא יכול משה לבוא אלו אל מועד וכבוד השם מלא את המשכן. שבע ימים. בכל זאת, הגמדי ננעלים הטרעין מבשרי יחזי אלוהה. ואם כי אין מדרך ארץ להסתכל בקלה בשעה שהיא מתקשטת,

מכל מקום כשהצדיק מקטין עצמו, והוא אפס ועין בעיני עצמו מרוב הנווטנותו, דווקא אז יש לו רשות להיכנס אפילו באותם ימים בהם השערים נעולים. למה? כי מבשרי יחזה אלוה לפי שבפני הקטן אין בושה לעשות שום דבר ועד רבה דרך האם להעניק לבלד ולקשט עצמה בפניו וכן הוא העניין שהצניעות והקטנת עצמו גורמים לפתיחת השערים זאת אומרת מי שנמצא בענבה בזמן הזה הוא כן יכול להיכנס כי האמא אף פעם לא מתביישת היא אפילו מראה את החזה שלה לתינוק בתנאי שאתה תינוק בעיני עצמך באמת. אם אתה יודע שאין לך

כלום מעצמך, אם יש לך ענבה, אם אין לך גאווה, פנימית, אמיתית, עם זה אתה לא יכול לשקר, אתה יכול לשקר לכל העולם, אבל לא לאור. כן. נכון, נכון, זה בדיוק העניין הזה. זה בדיוק העניין הזה. לכן, כל הבניין הזה, רציתי לקרוא לכם את הקטע הזה, הוא כל כך יפה, כל כך חשוב. שגם אם אתה לא רואה, יש לך אפשרות עדיין. תמיד הקדוש ברוך הוא משאיר פתח. זה כבר מטעמים של... נוטה שבת. אולי זה מילה לג בעומר. אז הנה. לא, מה זה? עולם עשייה. לג בעומר זה

המעבר לעולם העשייה. זאת הספירה החשוכה ביותר. החשוכה ביותר. הוד שבהוד. אין יותר קשה, כי היא רחוקה בעצם מהשורש. כלומר, הבינה זה השורש, נכון? של כל הגבורות. מתחת לבינה יש גבורה. מתחת לגבורה יש הוד. לצד שמאל. נכון? אז הגבורה היא הרבה פחות דינים מההוד. למה? כי הדינים נמתקים בשורש. ככל שאתה קרוב יותר לשורש, אתה יותר ממותק. ככל שאתה רחוק יותר מהשורש, אז הדין קשה. ההוד שבהוד עוד יותר זה בעצם החושך שבחושך אבל יש לו רק דבר אחד שהוא בעצם שומר עליו בגלל שזה המדרגה של השבוע החמישי

בספירת העומר אז קורה משהו תהליך שאני לא נכנס עכשיו לכל הפרטים שיש בעצם התעוררות של חמישה חסדים שמאירים בשבוע החמישי בחמש גבורות ואז התיקון הזה שמאיר בחמישה חסדים את החמש גבורות גורם לכך שההוד שבהוד הופך להיות בעצם האמצעי של הגילוי והמעבר למהלכות זאת אומרת שמצד אחד היה הכי חשוך מצד שני זה המעבר לאור המחודש כאילו משהו התקטן, הצטמצם, התכווץ לפני ההתפשטות המחודשת אז לכן זה מה שבחר רבי שמעון בר יוחאי כדי לנתק את עצמו מן המציאות הגשמית של העולם הזה הוא בחר בתחנה הזאת בכוונה תחילה,

כי זאת התחנה הקשה ביותר, והוא אמר, אני רק בשביל עם ישראל אני חי. אם הייתי חי בשביל עצמי, הייתי בוחר לעצמי איזה יום בשנה, משהו מיוחד. אני בחרתי ללכת ביום הכי קשה. למה? כי אני רוצה שהבנים, שהעם ישראל, כי לא תשכח מפיזאו, וזה הקטע שהזרע. שלא ישכח חז ושלום, כי איפה אפשר ללכת לאיבוד? דווקא בספירה הזאת. כאן אפשר לשכוח הכל. כלומר, מבחינה הגיונית פרופר, היינו צריכים בלג בעומר, להיות רחוקים מהכל, לשכוח את הכל. מה עשה רבי שמעון בר יוחאי? שם את האור הכי גדול, שם בתוך

התחנה הכי חשוכה. וברגע זה הוא בעצם הפך את כל המהלך, ומאפשר לנו להתקרב למלכות, לגילוי המלכות בחג השבועות, שזה בעצם העילולה של דוד המלך. זה בחג השבועות זאת אומרת אנחנו מגיעים אל מדרגת המלכות דווקא בזכות המדרגה של רבי שמעון שהשאיר לנו אז הסוד הזה הוא בעצם ענה בחביבות הטל ימילתא למרות שהוא נולד בדינים רבי שמעון זה דינים הכל דין הוא סיים את החיים שלו ברחמים גדולים כלומר הוא הפך את כל מידת הדין למידת הרחמים על ידי זה שהוא הכניע את הגבורות שלו לחסדים וכשמכניעים את הגבורות

לחסדים אז החסדים שולטים ואז בעצם כל האדם מתמלא באושר. זה מה שעשה רבי שמעון, זאת הגבורה שלו, זה הכוח שלו. האדם הזה היה הלאומי הגדול ביותר. אנחנו היום חושבים שזה איזה מין אידיאולוגיה, ללכת ללמוד תורה במערות. רבי שמעון לא הלך ללמוד תורה במערות, הוא ברח מרומי. זה בגלל זה. אל תהפכו את זה לאיזה מין אידיאולוגיה. זאת אומרת על מה הוא נלחם בעצם במרת בר כוכבה הוא חלק מהחיילים רבותיי זה לא סתם זה לוחם צהל זה אדם שהרגן את כל המהפך אז אומנם זה לא צלח אבל

משהו כן צלח זה מה שהוא עשה כשהוא יודע להצטמצם בזמן שאין מלכות בארץ ישראל אין שלטון יהודי בארץ זה הסבל הכי גדול של רבי שמעון כלומר הדתי הלאומי הכי גדול בהיסטוריה זה רבי שמעון בר יוחאי הוא חלק מכל התהליך הזה שלא תבינו לא נכון היום כשאתם הופכים את רבי שמעון בר יוחאי אתה מצייר אותו כמו איזה זקן שאין לו שום קשר לכלום רק לומד תורה כל היום כי זה מסדר את העניינים של כמה אנשים אבל זה לא ככה טוב אנחנו נמשיך ואמר עוד מה שכתוב הוא

דמות אדם להנה דהיינו המלכות שהיא דמות אדם ומפרש דה רשימו דה עשר עטוון היא מקבלת רק הרושם והערה של עשר אותיות של השם ממהה שבזהי רנפיל, כן, יותקי ואבקה במילוי אלפיל דה עינון שהם אותיות יותקי ואבקה כזה דה סליק לחושבן אדם שעולים למדרגה של אדם כלומר, המדרגה הזאת היא בגמטריה של גאולה נעשה אדם נאמר בעבוריך נכון? אם כבר ברבי שמעון עסקינן מה זה נעשה אדם נאמר בעבוריך? כשהקדוש ברוך הוא ברא את האדם הראשון הוא חשב על רבי שמעון כלומר הדמות שעלתה בפניו של הבורא זה רבי

שמעון ביוחד עליו נאמר נעשה אדם עכשיו אנחנו למדנו בקבלה שהאדם פירושו תיקון כלומר תיקון לכל המצב האגום של המציאות זה רבי שמעון במילים אחרות, התיקון, הגאולה, גמטרי האדם, זה רבי שמעון בר יוחאי. בלי תורתו של רבי שמעון בר יוחאי אין גאולה. ברחמים. יש גאולה. אמרנו, תבוא. אבל אתה רוצה גאולה ברחמים. אומר לך רבי שמעון, בדע ספרה. יפקון ישראל מן גלותה ברחמים. דהי הוא ספר הזוהר. אתה רוצה לצאת מהגלות האחרונה ברחמים? רק דרך ספר הזוהר. ולכן חשוב מאוד ללמוד. והחלק הפנימי ביותר בכל הזוהר זה תיקוני זוהר.

מה שאנחנו משתדלים בשיעת הדשמיה ללמוד. תדעו לכם שזה הלימוד הכי פנימי שיש בזוהר. מה שאנחנו משתדלים פה. מה שאפשר להשיג בשיעת הדשמיה. בכל הצניעות. וסליק לחושבן אדם. לכן זה אדם זה ג' קווים. שעולים למספר אדם שהוא זה אירנפין. רוצה לומר שבפנימיות זה אירנפין יש שם מה בעצם. ולכן הוא נקרא אדם. אבל דמות אדם ודאי דש חינתה. כלומר, יש הבדל בין אדם לבין דמות אדם. כי הקדוש ברוך הוא בהראה את האדם בצלם ובדמות. אז צלם זה הצד של הזכר, ודמות זה החלק הנוקבי. לכן כל פעם שיש

לכם צלם ודמות, הצלם זה זכר, דמות זה נקבה. לכן יש אדם ויש דמות אדם. אז מה יש בכיסא? דמות אדם. למה אין אדם? למה יש דמות אדם כי בעצם זה המלכות זה השכינה השכינה אמרנו שזה בעצם המסך האחרון לכן זה נקבה בשורש דמות אדם ודאי היא השכינה כי בה יש רק בחינת דמות והערה של השם ממהה כלומר לא השם עצמו אלא ההשתקפות של השם גילוי אותו שם דהי הוא דיוקנה שהיא רק דמותו של זהירנפין ולא זהירנפין עצמו זהירנפין זה אדם והמלכות זה רק ההשתקפות של זהירן

פין. בסדר? ועליי תמר, ועל המלכות נאמר, הוא תמונת יות כבף כיבט. הנה. מה זה הוא תמונת השם יבית? מה, אתם חושבים שיש מה לראות? אתה רואה איזה זקן יושב …

…