Moché, le plus fidèle de la maison d'Hachem

שם יחוד קיצ'אב ולחוש ניקה בבשיתכם, עזב השם מדבר היום על חלק מהפרשה פסוק אחד מהפרשה שמדבר על משה רבנו כדי להבין קצת את זהותו של האיש את מדרגתו של משה רבנו ועזב השם ננסה לראות מה הרב כותב לה דברי הילקות שמושה רבנו באה מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור הכוונה על הבחינה של תכלית הבריאה למעני למעני אעשה שהיא נעלמת מעיני כל חי הרב מפגיש אותנו כאן עם שתי בחינות אחת שהיא למעלה מכל מדרגה השייכת לאנושות מדרגה אלוהית שאין בה טעם לפי המנגנון של הטעמים

שאנו נוהגים לתת כאן בעולם שלנו במדרגה אחרת שהיא כמובן מתאימה יותר לעולם שלנו ואנחנו נראה איפה עומדנו שרבנו בין שני הדברים הפסוק אומר בכל ביתי נאמן הוא נאמן זה בעצם ההמשך של המאמן יש את המאמן ויש את הנאמן הנאמן הוא המשכיות של המאמן כמובן, המאמן הוא קודשא בריחו, האומן, והנאמן, מי שמקבל את אומנותו של הקב' ברוך הוא, זה משה רבן. ויש כאן קשר בין השורש לבין הכלי. הכלי כאן נאמן, זאת אומרת שאין פספוס, אין עיבוד של אנרגיה בין הנותן לבין המקבל. זה סוד האמונה, כלומר מדרגה

ודאית של הביטוי של הדברים. יש כוונה בעמידה, לא בעמידה, בתפילה, בשחרית, כשאנחנו אומרים, ואיברך דוד את השם, וברוך שאמר, כן, הראשי הטבעות שם זה שם קדוש, ודאי. ואף ד' א' י' והרמחל הקדוש אומר שהשם הזה הוא בעצם אור שיורד בלי שום. תפיסה, אחיזה של החיצונים. בוודאות. זה סוד האמונה, ומשה רבנו כאן נאמר עליו, בכל ביתי נאמנו. זאת אומרת שאין מקום, אין מדרגה, במה שנקרא בית, של קודשי בריחו, שמשה רבנו בעצם לא השיג, לא קיבל. בירקות הוא בא על זה, כל מה שבמעלה ומטה, גיליתי לו, כל

מה שבים, וכל מה שבחרבה, כך אומר המדרש, אנחנו עכשיו נכנסים, מה זה בכל ביתי נאמן הוא? ואנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא מגלה למשה רבנו את כל מה שיש ביקום. מה למעלה, מה למטה, מה בים, מה בחרבה. אף על מלאכי השרת ועל בית המקדש הוא נאמן. זאת אומרת, אין לו שום דבר שאין לו תפיסה בו. לא במלאכים, לא בסודות בית המקדש ועוד שם. הראיתי מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור. כלומר, מה יהיה ומה היה. מה קודם ומה אחרי. מה שהיה ומה שעתיד להיות. ובפענח, רזה

כתב, בכל ביתי נאמן הוא. לא שנאמן מלגנוב, דעתו כסף וזהב, יש שם. לא מדברים על אחד שהוא נאמן, שאפשר לסמוך עליו, שהוא לא בא לאחד של המלך כדי לגנוב כסף וזהב. אלא מה? אלא נאמן רוח. נכסה דבר מלגלות לישראל דברים של מעלה. כלומר, משה רבנו יש לו נאמנות בעוד דבר. למרות שהוא יודע מדרגות גבוהות מאוד, הוא גם מתייחס לכלים למי כן לגלות ולמי לא לגלות. ולכן יש דברים שהעם ישראל לא צריך לדעת בזמנים כאלה, ולכן משה רבנו נאמן על השפיקה הזאת. שהוא לא מגלה את מה

שאסור לגלות. כי יחזקל וישעיה וכיוצא שהגידו לרבים כל מה שראו למעלה. רק לארון הגיד בחשי. כלומר, משה לעומת כל הנביאים יודע למי כן אפשר ולמי אסור. וגם כשהוא מגלה לארון, הוא לא מגלה לו את התוכן הפנימי של הדברים, אלא בחשי, זה לא רק בשקט, אלא בצמצומים גדולים. סוד נעלם ולישראל אמר דרך כלל אז להארון הוא מספר את הסודות ולישראל הוא מדבר באופן כללי כי הכללות היא מספיקה יש אנשים שלא צריך דרך פרטים לגלות להם את המדרגות אם כבר דיברנו על הרמחל זאת השיטה שלו זכר צדיק

לברכה הרמחל יותר מתעסק בכללים כי זה מה שנוגע לבסופו של דבר. כשאתה נכנס יותר מדי לפרטים, אתה הולך קצת לידי. אז גם תורת הקבלה של הרמחל מאוד מאוד כללית, אבל מתוך הפעל נכנס אחר כך לפרטים כמובן, אבל באופן רחב אפשר לומר שהוא יותר כללי בגישה שלו. באופן תמציתי הוא יודע לסדר לך את המנגנות שלפעמים אתה הולך ללבוד בכל הספרים האחרים. לכן יש פה הבדל. כשהוא אומר להארון בחשי סוד נעלם ולישראל אמר דרך כלל והעלם ראיתי מה שאין האוזן יכולה לשמוע ככה הוא אומר להם ראיתי דברים

אני לא יכול להגיד לכם הכל אבל ממש אתם יכולים לסמוך עליי יש דברים גדולים מאוד אלא תדעו כי השם אלוהינו השם אחד אל תפחדו זאת אמת אני ראיתי דברים ואין בלתו עד כאן לשומר, זאת אומרת, המדרש אומר לנו שמשה מרגיע, ואומר לנו, יש לנו על מי לסמוך, אל תדאגו. אני לא אוכל להגיד לכם הכל, אבל תסמכו עליי, אני נאמן, בכל ביתי נאמן הוא. הגילוי של המלכות למשה רבנו, בית זה מלכות, בכל ביתי נאמן הוא. ויש גם בכל, הכל זה גם מלכות, ובכל יסוד ומלכות. כלומר, משה

רבנו, אין לו דבר שנעלם ממנו, הקדוש ברוך הוא נתן לו הכל, והוא עושה פילטרים, מסכים למי כן לגלות, למי פחות. ויש לבאר לשם מה נאמרו דברים אלו לארון ומרים. הרי עיקר התשובה הייתה כי הנבואה שלו היא אחרת משלהם. כיוון שבא במראה פה אל פה, וממילא הוא צריך להיות תמיד מוכן לגילוי שכינה. אבל כל אלו העניינים של גילוי משה רבנו, שראה מה לפנים ומה לאחור, וניגלו לו כל תעלומות לשם מה נאמר להם. כלומר, הרב פה שואל שאלה פשוטה. בשביל מה צריך לדעת, אהרון ומריאן, מהי הנבואה הגדולה

של משה רבנו? מה לפנים, מה לאחור, כל התעלומות, לשם מה נאמר להם. הרי גם הם לא היו מדברים על משה. לו ידעו כי דרך הנבואה שלו היא אחרת משלהם עובדה שהם דיברו בסוף הפרשה אנחנו רואים שמרים וארון מדברים על משה רבנו על האישה הכושית שלקח אז אם הם היו באמת יודעים את המדרגות האלה הם לא היו מדברים הם היו מבינים שהנבואה של משה רבנו היא מסוג אחר בכלל מדרגה אחרת הרי אין שני ניבים מתנבאים בסגנון אחד אבל זה לא רק בסגנון אחד כל אחד לפי המדרגה

שלו. יש נבואות שממש שונות לחלוטין. כן, הספקלריה מהירה. זאת הנבואה של משה רבנו. זה לא נבואה שאדם צריך להתעלף, להיכנס לאיזה מין טרנס כזה, כדי להתחיל לראות דברים כמו שכל הנביאים היו מקבלים. משה רבנו עומד על הרגליים, בריא, שלם, לא נכנס לאיזה מין מצב, כן, של איבוד. כל המימדים וכל החושים שלו. לא. משה רבנו בכל ביתי נאמן הוא. הנבואה אצלו היא נבואה תמידית. זה מה שקורה לארון ומרים. כשהקדוש ברוך הוא רוצה להראות להם קצת מהי הנבואה של משה רבנו, איך הוא מתגלה אליהם? בפתע, פתאום. הפתאומיות

הזאת, היא מכשילה את ארון ומרים. למה? כתוב בספרים הקדושים שהם היו תמיים. כן, היו צריכים מקווה לפני זה. ולא היה להם זמן, עכשיו הקדוש ברוך הוא רוצה לנבא אתכם, אתם לא מוכנים. אה, אתם רואים את ההבדל? משה רבנו הוא במדרגה אחרת. על כל פנים אנחנו רוצים להבין מה קורה כאן, מהי הנבואה הזאת של משה רבנו. וביחס לכל השאר, מה כן מגלים, מה לא מגלים בכל הדברים האלה. ויראה בזה, שעיקר הכוונה בדברים אלו, בהפלגת מעלת משה רבנו, כן, מה שקראנו במדרשים, הוא להודיע, כי הוא הגיע עד

בחינת הקטר הנקרא יחידה. מדרגה שהיא לא מושגת, לא מובנת לאף אחד אחר. מדרגה יחידה זה אין יותר גבוה. והגדר בזה זה איני לפי מה שמתבהר מדברי הריזל, הרי שמידת הקטר היא חלוקה מכל הספירות. למה זה חלוק מכל הספירות? הרי אנחנו לא סופרים את הקטר בספירות. אנחנו מתחילים מחוכמה. כי אם אתה סופר את הקטר, יש לך 11 ספירות. אז הקטר לא שייך לספירות. כמו מלך, מלך יש לו קטר. הקטר הוא לא בראש, הוא על הראש. זאת אומרת, הקטר הוא מנותק מהאדם עצמו. למרות שהוא השורש של הכל,

אבל הוא למעלה, זה אלמנט אחר. אותו דבר כאן. מידת הקטר היא חלוקה מכל הספירות, שכולן הן חלק מבניין הקומה. ואילו הקטר הוא על הראש. אין לו חלק בקומה. כן, …

…