La Chabbat, cérémonie de consécration du monde

חנוכת הבית מרנן ורבותיי כל אחד לפי חבודו ומעלתו אנחנו שמחים לחגוג ועזרת השם ולציין את חנוכת הבית של רבי עעקב וחבצלת וכל הילדים שיהיה להם הבית הזה בעזרת השם ברכה והצלחה מה זה עניין של חנוכת בית? אז לכבודך כתבתי שיעור הבוקר בעזרת השם שיהיה לך גם כן, ושתבין מה קורה בזמן חנוכת הבית. מובא במדרש, במדרש תנחומה, שהשבת שלאחר ששת ימי בראשית, היא סוד חנוכת הבית. מעניין. כלומר, המדרש אומר לנו, שהשבת שאחרי הבריאה, קב' בחוברה, יום אחד, יום שני, יום שלישי, יום רביעי, יום חמישי, יום השישי,

והשבת שבאה אחרי כל ששת ימי בראשית, קורא לזה המדרש חנוכת בית. כאילו הקדוש ברוך הוא בעצם בנה בניין, ואחרי שהוא סיים לבנות את הבניין של בריאת העולם, כן, אז הוא עשה חנוכת בית. כמו שכשבונים בית, אחרי סיום הבניין, עושים חנוכת בית. אז תשאלו אותי, אבל אני לא בניתי, אני באתי לפה, אני בסחירות. זה אותו דבר. אדם שעמל כדי לשלם סחירות, זה כאילו קנה, רכש בית, אפילו אם זה חודשית. אז זה כאילו עמלת כדי להגיע למצב הזה. אז זה בעצם נקרא בניין. כל הבניין שקדם הוא בעצם

עבודה, ועכשיו זה כמו שבת שאנחנו מציינים עכשיו בחנוכת בית. עכשיו, מה רוצה לומר לנו המדרש? והנה, כדי להבין ההשוואה בין שני העניינים, יש להקדים דברי רשי. בראשית ברא אלוהים, הוא לוקח את הפסוק הראשון בתורה. מה זאת אומרת בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ? ולא אמר בראשית ברא י' כ' ו' כ'. למה הוא משתמש, למה התורה משתמשת בשם אלוהים ולא בשם הוויה, בבריאה? למה דווקא השם הזה מופיע? אומר רשי, לפי שבתחילה עלה במחשבתו יתברך, לברוא את העולם במידת עדין. הוא לברא במידת הרחמים. אוקיי? הוא לא

ברא במידת הרחמים. הוא שיתף מידת הרחמים. מה זאת אומרת? שהוא ברא במידת הדין, אבל ראה שאין העולם מתקיים. זה לא שהוא לא יכול לברוא. הוא יכול לברוא במידת הדין, צריך לברוא במידת הדין, אבל הקיום של העולם לא יכול להישאר במידת הדין, ולכן מה הוא עשה? הוא שיתף את שם הוויה במידת הדין. מה עשה? הקדים מידת הרחמים ושיתפה למידת הדין. כלומר, אם אני אומר שיתף, זאת אומרת שמי עיקרי, מידת הדין. ואחרי זה משתפים למידת הדין את מידת הרחמים ולכן בסיום כל הבריאה מה כתוב? שילוב של שני

השמות ביום עשות אשם אלוהים ארץ ושמיים זאת אומרת בסיום הבריאה יש לנו שני שמות למרות שבהתחלה כתוב בראשית בראה אלוהים בלבד את השמיים ואת הארץ לא שמיות כבפקר הוא לא מופיע שם בכל הבריאה עד שהאדם הראשון מופיע ואחרי זה בסיום כל התהליך מופיעים שני השמות זה נקרא שיתוף מידת הרחמים שם הוויה במידת הדין שם אלוהים עד עכשיו זה מובן עכשיו למה? שאלה בשביל לברוא את העולם צריך את מידת הדין כמובן שאין הפירוש כפשוטו חס ושלום שכאילו הוא ראה בורא שטעה בבריאתו מה הקב". הוא לא יודע

מה הוא עושה? הוא בורא ופתאום הוא רואה שזה לא יכול להתקיים אז הוא בא ועושה תיקונים אין דבר כזה אצל הקב". הוא חס ושלום שטעה בבריאתו ולכן העולם מתקיים כפי שרצה תחילה חס ושלום לומר כך אלא הפירוש הוא כפי מה שכתבו חכמי האמת כתוב בספרי הקבלה והחסידות כי אם לא הייתה נעשית הבריאה בבידת הדין שיסוד הצמצום לא היה העולם יכול להתקיים כלומר העולם היה מתבטל במציאות האינסופית אני מסביר כדי לברוא את העולם הרי הקדוש ברוך הוא לפני הבריאה זה אינסוף ברוך הוא ממלא כל המציאות אין

כלום עכשיו אם אתה לא מצמצם משהו אם אתה לא עושה משהו בעל מידות הכל הולך לאיבוד אתה לא יודע איפה זה נמצא זה כמו מחשבה אינסופית איפה היא תהיה אז כל בריאה שאתה עושה, כל דבר שאנחנו בונים בחיים שלנו יש לו מידות. אין דבר כזה דבר בלי מידות. כן? קודם כל יש זמן, יש נפש ויש מקום. הבקבוק הזה כדי לייצר אותו צריך לתת לו גבולות. אז כל בריאה דורשת גבול. הגבול הזה שנותן את המידות של הדבר עצמו זה נקרא צמצום. זה נקרא מידת הדין. כלומר מידה

שנותנת מידתיות. שיעור. לכן הבריאה חייבת לעבור דרך מידת הדין. היא אפשר אחרת. אם לא אז אין סוף. נשאר אין סוף. ברוך הוא. ואין עולם. לכן מה שקדם לכל חייב שיהיה מידת הדין בעשייה עצמה. המחשבה האלוהית העליונה אנחנו לא מדברים עליה. עלה במחשבתו ידברך זה מדרגה עליונה מאוד. אבל הביצוע זה מידת הדין. ולכן כל הבריאה עצמה מופיעה בשם ששייך למידת הדין. איזה שם? אלוהים. כן? הבן ישחי אומר שמותר לומר אלוהים, לא צריך להגיד אלוקים. בסדר? אז השם הזה זה איתו הקדוש ברוך הוא בורא את העולם. ורק

מחמת ההסתר והצמצום, אז נעשה מקום לעולם כדי שלא יתבטא. אז העולם חייב לעבור דרך צמצומים והגבלות. אם אני לא מגביל משהו, אני לא יכול להראות משהו. הרי כל דבר מופיע בעולם שלי בגלל שאני מלביש אותו, נכון? אם אני לא מלביש משהו, הוא לא יופיע. נשמה בלי גוף, בלי לבוש, אתה לא רואה אותה. היא לא מופיעה. כלומר, אנחנו רק לבושים של דברים פנימיים. כל דבר זה לבוש למשהו. על כן, מה שעלה במחשבתו התברך שהבריאה תהיה דווקא במידת הדין, זה הכרח. אלא שבא לומר שבמידה זו לבדה לא

מתאפשר קיומו של עולם. לא הבריאה. הבריאה חייבת. אבל הקיום, בשביל זה זה לא מספיק מידת הדין חס ושלום אם הקיום היה רק במידת הדין לא היינו יכולים להחזיק מעמד כי היינו רק בהגבלות כל הזמן מוגבלים מוגבלים מוגבלים אז מה עשה אחרי שברא את הכל? שיתף מידה אחרת חדשה שנקראת רחמים והמידה הזאת בעצם נותנת זמן ואפשרות להשתכלל ולהתפתח זה נקרא רחם רחמים זה רבים של רחם כמו אישה למה התינוק נמצא בתוך הרחם של האימא? כדי לתת זמן לנשמה לרדת ולהתלבש בעולם הזה. אז נותנים לה רחם. בלשון

רבים זה רחמים. כלומר, מה הביטוי הפנימי של הרחמים? זמן. וזמן זה המימד שאנחנו חייבים בעולמנו כדי להתפתח. עכשיו, זה נקרא קיום העולם. לכן בא ושיתף אימא את מידת הרחמים. והכל היה במחשבת הבורא כבר בתחילת הבריאה. לא שהבורא התבלבל. וכיוון שהתורה היא התוכנית שעמדה ביסוד הבריאה, היא ביט בתורה ובראה את העולם, כך אומרים לנו חזל, הסתכל בהורייתה ובראה אלמה, כך אומר הזור הקדוש. כלומר שהתורה היא ביסודה, כלי אומנותו של הקדוש ברוך הוא. הוא מסתכל בתורה, מה זאת אומרת מסתכל בתורה? הרי לא הייתה תורה כתובה כמו שאנחנו

רואים היום. התורה שנמצאת בשמיים לפני שהיא יורדת לעולמנו היא לא כתובה על חומר. זה תורה שמיימית, אינסופית, שיש בה את כל הסודות. אז הקב' הוא מסתכל על התורה הגדולה הזאת, השמיימית הזאת, ובורא עולם. כלומר, כל הבניין של העולם, התוכנית של העולם הזה, זה התורה. לכן, כשלא מקבלים תורה, מה קורה לעולם? הוא חרב. אם חז ושלום לא היינו מקבלים את התורה באר סיני, מה היה קורה לעולם? חוזר לתור ובור. למה? כי כאילו אנחנו חיים בעולם בלי התוכנית המקורית. התוכנית המקורית של העולם זה התורה. בלי תורה אין

חיים. על כן, גם הפרשיות העוסקות בבריאה, בבריאת העולם, חייבות להיות בהיעלם ובצמצום, ממש כמו הבריאה עצמה. הרי התורה זה התוכנית. אז אם הקדוש ברוך הוא צמצם כדי לברוא, אז גם הפרשיות שמדברות על הבריאה, גם הן מצומצמות. אותו דבר. כי הרי התוכנית חייבת להיות מקבילה לביצוע. עכשיו מה זה אומר? כלומר שאם היו פרשיות אלה בהתגלות אם היינו רואים הכל, מבינים הכל בפרשיות האלה לא הייתה הבריאה יכולה להתקיים כי הרי שוב פעם היינו בעולם שהוא אינסופי אז יש לנו בעצם צמצום רק הצמצום הוא זה שנתן מקום למציאות

העולמית אני שוב פעם חוזר כל פעם שאני רוצה לבטא משהו אני חייב לצמצם הנה עכשיו אני מדבר מה אני עושה? אני מצמצם, נכון? הרי אני חייב לצמצם. יש לי …

…