Les quatre qui doivent remercier : du retour à la stabilité

כלומר אנחנו מדבר על העניין של האנשים שחייבים להודות יש כמה סוגים של אנשים וזו תחינת ארבעה צריכים להודות ארבעה צריכים להודות שהם הולכי מדבריות והיוצא מבית האסורים וחולה שנתרפא ויורדי הים ושיגיעו ליבשת ידוחה סלע. כן? אז זה חיים בראשי תיבות, זה חטא חולה, יוד יוד, ים וייסורים, כלומר חבוש בבדע הסורים, ומם של מים, מדבר. אז כל החיים, ארבע אותיות, ידוחה סלע. זאת אומרת שאלה שמכללים בראשי תיבות חיים, הם אלו שצריכים להודות, ברגע שהם יוצאים מהמצב, שהם נמצאים בו וחוזרים למצב היציב הברכה כאן אנחנו רואים שבעצם

היא מעבר חזרה ליציבות כלומר האנשים האלה הם במצב בלתי יציב ברגעים של חוסר יציבות בחייהם כל מה שאנחנו עכשיו רואים כאן למשל מי שהולך במדבר אז הוא הולך למקום שהוא בלתי יציב, מקום שהוא לא מקום. מי שיוצא מבית האסורים, זה מקום שהוא גם כן לא מקום. זה לא מקום של יציבות, זה מקום של אירוע יציבות. מצב שהאדם מתערר בנפשו אפילו, לא רק בגופו. חולה אותו דבר, אין בזה יציבות, אין בזה איזון. חולי זה חוסר איזון בגוף, בין החלקים שבגוף. ויורדי הים גם כי כל הים זה

תזוזה אחת גדולה, שום דבר לא מבוסס, שום דבר לא יציב, הכל נע. וזה בעצם מצבים בחיים שלנו, כשאנחנו יוצאים וחוזרים אל היציבות, אנחנו חייבים להודות. אז זה נקרא חיים, כלומר כל החיים. מה זה כל החיים? זה לא סתם רשתבות, משחק מילים כדי לזכור את החולה, יורדי הים. מסורים ומדבר אלא מי שחוזר לחיים כלומר כל המדרגות האלה מייצגות במילים אחרות מוות זאת אומרת שהאדם שנמצא במדבר הוא במצב של מת אדם שנמצא בבית הסורים הוא גם כן במצב של מת אותו דבר החולה חולה הוא קרוב למדרגה של

מוות כי הנשמה שלו מחוץ לגוף ויורדי הים גם כן הם במצב של מתים כי הם לא במקום הטבעי להם שזה יבשה שוב אני לא לוקח את זה רק במקומות האלה אלא בחיים שלנו אני לוקח את ארבעת המצבים האלה זה הסגנון של הלימוד, כן? הסגנון של הלימוד זה שלא להתעסק רק בדבר הספציפי הזה זה שולחן הרוח אבל פה כל מה שאנחנו לומדים זה דווקא לקחת את השולחן הרוח להרחיב אותו אל כל המימדים של החיים, וללמוד על החיים מהלכה מאוד מאוד מאוד ספציפית וגרובה. אבל כאן, בעצם אנחנו

רואים שזה משתלך ככה לכל מיני מימדים בחיים שלנו. כי כל אלו הארבעה צריכים להודות בשביל הניסים שנעשו להם. כלומר, יש התערבות אלוהית מבחינתם, שלזה אנחנו קוראים נעש. שבא ומצילה אותם, מוציאה אותם מהמנגנון שהם נמצאים בו, ומחזירה אותם אותה בחינה ליציבות. כן, תמיד אנחנו לא יכולים לומר שהיציבות שלנו היא יציבות שלמה, אבל אנחנו יותר שלמים במצבים שלא בארבעה אל. כן, כי הכל בעצם בערכים. כל החיים שלנו הם לא יציבים. אז כל הסיבוב שלנו פה בעולם הזה הוא בעצם טיול אחד גדול שגם עליו אנחנו צריכים לברך. אבל

בכל זאת, יש זמנים שאנחנו יותר ביציגות ויש זמנים שאנחנו יותר באירוע היציגות הזאת. וכל הניסים הם השגחה ונפלאות הבוראית ברך שמו. כולם נמשכים מבחינת חידוש העולם של העתיד, שאז התנהג העולם מבחינת ארץ ישראל, שהנהגה על ידי עיני השם, תמיד. זאת אומרת, אדם שנמצא בתוך המצבים האלה, של חוסר יציבות, הוא בעצם נמצא במרכאות במצבים של הפקר. גם במדבר, גם בבית האסורים, גם בחולי, זה כאילו אין השגחה אלוהית עליו באותו זמן, כביכול. אז איך זה שהוא חוזר למציאות הנורמלית? אז אומרים שהוא חוזר למציאות הנורמלית, כי הקב' הוא

שם עליו עין, בצורה מיוחדת, כמו שיהיה לעתיד לבוא בעניין ארץ ישראל או בעניין כל העולם כולו, שהקב' הוא, מה שאומרים על ארץ ישראל, עיני השם אלוהיך בא, אז כביכול הוא מקבל חלק מהדבר הזה, ולכן הוא יוצא מהמצב שלו. כלומר, הוא היה עשיר, והתקיים בו הפסוק, עיני השם אלוהיך בוא, והוא יצא מהמצב הזה. אז כאילו הקב' הוא נתן לו חסד ממה שלעתיד לבוא. אז האדם הזה באופן פרטי קיבל הנהגה של ארץ ישראלית כוללת. ולכן הוא חייב להודות. כי בעצם הביאו אותו למצב הרבה יותר גדול מהמצב של

ההפקר במרכאות שהוא היה בו. המצב של ההפקר הוא זה ש... נשאר את זה אחרת. נניח כשיוסף ברח מיישד פוטיפר, האם הוא היה חולל על זה? זאת אומרת נניח אמון נס. תמיד זה טוב לו תמיד זה מביא טוב לאדם זה מעלה אותו ממדרגה למדרגה אחרת אבל זה לא אומר שהשלב שבו הוא נמצא הוא שלב שהוא יכול להרגיש את זה כשיוסף נמצא בבית האסורים ברגע שהוא בורח ותופסים אותו ומכניסים אותו לכלא הוא התעלה, אבל לרגע הוא לא רואה את זה. הרגע הזה נמשך 12 שנה, והוא לא רואה

שהוא עולה. הוא יכול לא להבחין בשום דבר, הוא יכול לומר לעצמו אם הוא לא היה יוסף, חבל, לא רק היית אישה יפה, הייתי יכול ללכת איתה, והייתי מרוויח הכל, אני גם ברחתי מהאישה, גם פספסתי את זה, וגם אני עכשיו בכלא, אז מה הרווחתי מהחיים? אז הבן אדם צריך לדעת, יוסף רואה את הדברים, אבל שלבים הנורמליים של החיים, קשה להבין את הדברים האלה. כלומר, אצלנו זה קל, אני שוב פעם חוזר, אנחנו רואים את הסיפור של יוסף תוך כמה דקים, אבל להיות בכלא חודש, חודשיים, שלושה חודשים, ארבעה

חודשים, חמישה חודשים, שישה חודשים, שנה, שנה וחצי, 200, 2500, 3, 3.5, 4, חודשים עוברים. ואף אחד לא יודע, אנחנו יודעים את סוף הסיפור, הוא לא יודע. אדם אחרי עשר שנים בכלת, זה 12, כן? עשר שנים, הוא חושב שהוא יצא יום אחד. נגמר, זהו, כל החיים שלו זה הכלת. עבר עשר, עשר וחצי, אחד עשרה, עשרה וחצי, כמה ימים לפני שהוא יוצא, הוא יודע שהוא יוצא, הוא לא יודע. יום לפני שהוא יוצא, הוא יודע שהוא יוצא, הוא לא יודע. חמש דקות לפני שהוא יוצא, הוא לא יודע. במקום

יוסף, כל אדם אחר היה מתאבד. או בכלל הוא הולך לאיבוד שם בתוך הכלא הזה יוסף יש לו ראייה כוללת כי הוא יסוד סקירת היסוד היא כוללת ולכן הוא מחזיק מעמד בחיים שלנו ישנם תקופות שאם אתה לא רואה את הדבר הזה בראייה כוללת אתה יכול להיכנס לדיכאון של הרגע הרגע הזה 12 שנה זה לא משטויות היום גילת שמי בקה להרבה שנים כאילו זה סוף העולם ומבחינתו זה נכון. אתה לא יודע מה יהיה. גם מבחינתנו. זאת אומרת שאנחנו כאן רואים את הדברים מאוד מאוד מאוד מתוחמים בזמן. קשה

לנו לראות את הדברים האלה. אז יש כאן השגחה אלוהית, שאיני השם אלוהיך בא. אותו דבר באמת ישראל פה, אנחנו היום. אם לא הייתה השגחה אלוהית, אתם רואים איך כל העולם עוזר אותנו? השבוע זה היה כאילו זהו, אנחנו לבד. כולם חותמים נגדנו, כולם עצבים נגדנו, כולם הכל. אם אין לנו השגחה אלוהית עלינו, נגמר. והיינו מבחינת השגחה ונפלאות שלא כדרך הטבע. תמיד יש השגחה, אז פה יש אקסטרה השגחה? לא, לא נכון. לא תמיד יש השגחה. יש השגחה מבחינה רחוקה מאוד, ויש השגחה מבחינה קרובה מאוד. יהודי בחוץ לארץ,

אין לו השגחה כמו יהודי בארץ ישראל. יהודי בארץ ישראל, תמיד יש עליו השגחה. בוודאי. יהודי בארץ ישראל יש השגחה, כי עיני השם אלוהיך בא. היא כתוב עיני השם אלוהיך בא, משמע שלא במקום אחר. אז מישהו שיוצא מבית האסורים בארץ ישראל, ומישהו שחולה בארץ ישראל, ויורד ים בארץ ישראל, אז מה קורה אין? אז ההשגחה היא עוד יותר גדולה. כי הוא בעצם בתוך ביתו של הקב". ובמצב הזה עוד יותר גדולה. בוודאי. החיבור הרבה יותר גדול. זאת אומרת, יש כאן בעצם השגחה שהיא ספציפית יותר גדולה. היהדות בגנות היא

הפקרת. את לא יודעת שאת השגחה היא מבנה? בוודאי, כי אנחנו עכשיו מתרגמים מילים שאנחנו התרגלנו לבטא אותם ולומר אותם בהקשרים אחרים. השגחה זה לא שמישהו מסתכל מלמעלה מרחוק. יש …

…