Le sac de la Torah et le veau d'or : la liberté de choix

אבל מכל זה יכול כל אדם להבין עד איכן כוח הבחירה של האדם. וכמה וכמה מתגבר הבעל דבר על האדם בכל יום. כי השם יתברך ברא הכל בשביל הבחירה. כי הכל נברא בשביל האדם, לא בשביל מלאך ולא בשביל שרף. וכן להפך, לא בשביל בהמה וחיה וצומח. כלומר, לא בעולמות העיונים ולא בעולמות התחתונים, כי לאף אחד אין בחירה. כלומר העולם נברא בשביל הבחירה והבחירה נתנרת לאדם רק הכל נברא בשביל האדם בעיקר האיחוס והמעלה של האדם אשר בשבילו כל הרעש הזה שהכל נברא בשבילו מראש ועד סוף כלומר כל

התרללה בשביל האדם שרק הוא יש בו את כוח הבחירה וכוח הבחירה הוא בעצם הרעיון בוא נגיד שזה הקדום מאוד כלומר לברוא אדם זה לברוא בכירה זה הרעיון לברוא כוח בכירה לברוא כוח שיכול להתנגד אפילו להתנגד לאלוהות העיקר הוא מה שאדם הוא בעל הבכירה שעל ידי זה די כעבודתו חשובה מאוד מאוד יותר ויותר לעבודת כל המלאכים והשרפים וכולי מאחר שהם אין להם בכירה והאדם הוא בעל בכירה ובשביל זה ברא השם יתברך הכל מראש ועד סוף. נמצא שהכל נברא בשביל הבחירה. ועל כן הבחירה יש לה כוח גדול.

עד שכביכול השם יתברך בעצמו אין בידו לבטל הבחירה. כי אם כן, יתבטל העולם. זאת אומרת שמבחינה פילוסופית אפשר לומר שהקדוש ברוך הוא ברא כוח כביכול שמסוגל להתנגד. ואפילו הוא בעצמו הקדוש ברוך הוא כביכול אין בו כוח לבטל את מה שהוא בעצם ברא לא בגלל שאין לו את הכוח הזה אלא בגלל שהוא ברא את זה בצורה כזאת שהוא בעצמו לא רוצה לבטל את הכוח הזה כלומר הרב רוצה לומר לנו שזאת בריאה אמיתית לא משחקים פה משחקים זה לא שהקדוש ברוך הוא יודע והוא משחק משחק אלא שככה

הוא ברא את העולם בכוונה תחילה וזה אומר שבעצם לאדם יש בחירה אמיתית. כמו שאמרו אבותינו זל, הכל בידי שמיים, חוץ מהירת שמיים. מגודל הכוח של הבחירה, שהכל נברא בשביל זה, על כן יש כוח לבעל דבר, כלומר ליצר רע, להתגבר בכל פעם מחדש בכמה מיני בלבולים והסתות חדשות, עד שהיה לו כוח להתגבר על ישראל. אחר מתן תורה שיעשו מעשה מהאגל. אז כאן הביטוי לזה, זה מעשה האגל. מעשה האגל הוא בעצם העובדה שהבחירה היא דבר אמיתי, שהרי בזמן מתן תורה, בדיוק, כשהתורה ניתנת למעלה בעולמות העליונים, באותו זמן

בעצם עושים למטה את האגל. כלומר, יש כאן מצב הפוך. וסותר בין מה שקורה למעלה אצל משה רבנו שהוא מקבל את התורה, לבין מה שקורה אצל עם ישראל למטה כשהם עושים את ההגל. כן? ב-17 בתמוז. וכל זה, מחמד שמשה רבנו... מה? לכאורה. מה זאת אומרת לכאורה? לכאורה זה מוצא מפורט, זה מוצא מאוד משלים. שמה? שעושים את ההגל בזמן שלפעמים תורה? כי התורה כתובה על תעסיקה, חתן תעסיקה, היא גם כן יש לה... תורה נתנה בלשון לאדם. לכן, זה רק מראה שכאילו, הנה, עכשיו אנחנו... אם יש את הבחירה

הזאת, הנה, פה בחור אולי לא טוב. כן, אבל זו סתירה. סתירה במה שקורה. כלומר, זה... איך אומרים חז'ל? זה דומה לקלב שנמצא תחת החופה, והיא מזנה. אז אתה לא יכול להגיד שזה משלים, לתחת עונה. תראה, אם נניח לא היו חוטים, אני אמצא כתורה אולי. זה משהו אחר, זה מבחינה פילוסופית עמוקה. תמיד הכל ניתן לפרש בצורה כזאת, זה נכון. אבל מבחינה שאנחנו כאן בעולם שלנו, זאת סתירה מהותית למצב, למצב הגדול, העליון של מתן תורה. כלומר, הקב' הוא מתחתן עם עם ישראל, והקלה בזמן החתונה הולכת עם מישהו

אחר. לא מחוץ לחופה, מתחת לחופה. כך אומרים חזק, זה ביטוי חמור מאוד. כלומר, נכון שזה לכאורה, כי תמיד יש את העניין המאוד מאוד עמוק של ככה היה צריך להיות. אבל במציאות האנושית, בוא נגיד, דווקא בגלל שדיברת תורה כנגד בני אדם, אז אתה לא יכול להגיד לא קרה כלום. זאת אומרת, זה גם סכנה. לא ליפול ל... לצד השני, שבעצם בסופו של דבר אנחנו מקבלים הכל ואומרים, כן, בסופו של דבר גם זה בסדר, הכל בסדר, זה בסדר גמור. בדיעבד. בדיעבד, כן. בדיעבד, כן. אבל לתחילה אנחנו צריכים להיזהר

בזה, ולדעת איפה הסכנות, איפה הנפילות, ואיפה באמת קורה משהו חמור. בכל זה, אחמד שמשה רבינו להסתלק מהם, באותה תקופה, כן, אז, ולא היה ביניהם. כלומר, מה זה שמשה מסתלק מים ישראל? זה בעצם לא סילוק של בן אדם, זה סילוק הדעת. משה הוא לא מייצג סתם בן אדם, מפקד, אלא הוא מסמל את כוח הדעת. אם מתרגם את משה רבנו לדעת, אז תהפכו משה לדעת, אז מסתלק מהם הדעת. אין בהם דעת. ברגע שאין באדם דעת, אז הוא חוטא. כלומר, מתי אדם בא לידי חטא, כשיש לו סילוק מוחים,

שמסתלקים המוחים ממנו, באותו רגע הוא במצב של פוטנציאל חטא. כי הוא מכתיב, יש לו וקום, יש רק, והרקע הזה צריך להשלים אותו. אז משלימים אותו במשהו אנושי, מעשה ידי אדם. כי הכוח העליון נסתלק. אז ברגע שהסתלק האלוה שהוא יורד ממעלה למטה, אז בונים אלוהים שממטה למעלה. כן, כי האדם רוצה להשלים את המצב. ואז אחר כך נזכיר את ה... מה שאנחנו אומרים, אתה רואה את הלב החכם שחתה. כן, עד תה הרחב. עד תה הרחב. בדיוק אותו נגיד. נכון. נכון. נקשה להסתלג, כמו שההסתלג, נכון, אמרים כאן, יש

להם פה בחירה? בטח שיש להם בחירה. כי הבחירה ניתנה להם. זה לא שהסתלקה מהם הבחירה. הסתלק מהם הדעת לדעת... בדיוק יש בחירה? אין לו מוח אם יש לו בחירה. יש לו את הבחירה שלו. אבל אין לו זאת. אבל בכל שלב יש מדרגה של בחירה. בכל מדרגה. עצם העובדה שהוא נברא כאדם, הוא כבר בעל בחירה. יש לו מדרגה של בחירה. לתינוק יש בחירה. כתוב הגמרא, שאפילו לפני שהוא בא לעולם הזה, שואלים אותו אם הוא רוצה או לא רוצה. אז יש לו. נכון שכשהוא נולד זה לא מתגלה

עדיין בכוח הגדול. אבל הוא נולד עם הפוטנציאל הזה, יש לו כבר את המנגנון אצלו, זה עובד, צריך לפתח את זה. אבל יש לו את הבחירה, יש לו את המדרגה. אז באמת, כן, זה לא באותה רמה. ולכן, אדם שאין לו דעת, זה אשמתו. כלומר, הבחירה שלו, זה שיהיה לו דעת. אתה לא יכול להגיד לבן אדם שאין לו דעת, הנה, עכשיו אתה בסדר, כי אין לך דעת, אז אתה לא יכול לבחור. למה אין לך דעת? כמו שאומר הרמב״ם, הרמב״ם בתחילת שמונה פרקים, הוא אומר שאדם שלו קונה לעצמו

חוכמה ודעת בעולם הזה, טוב לא שלא נברא. כלומר, הבחירה שלו זה ללמוד או לא ללמוד. זאת הבחירה האמיתית. שזה לקנות דעת או לא לקנות דעת. זאת הבחירה האמיתית. ושגגעת תלמוד, העולה זדון. צלחה. כלומר, מה זה שגיגת תלמוד עולה זדון? אם אתה שוגע בתלמוד שלך, זה כאילו עשית את זה בזדון. כי אתה על הכביש, ואתה לא יודע לקרוא את ה... כן. כן, שלא, שחז ושלום לא להטעוד ולא לטעוד. כן. חוטא ומכתיב. כמו שכתוב שם בפרשה. ויאר עם כי בושש משה. ואז הם תופסים את אהרון, קום עשה

לנו אלוהים, כי זה, משה האיש, לא ידענו מהיה לו. נמצא שעיקר התגברות הסתן הוא נחמד שיעלים מהם את משה. להכניס בגיבם שכבר נעלם משה. מפחיד אותם. אומר להם, הדעת שלכם נעלמה. אין לכם כבר יותר דעת. הכוח המדביק ביניכם נעלם. עכשיו אתם בעל מדי פירודה. כן, על מדי ייחודה הלך. זה מה שקורה בעצם. יצאו מהאחד אל הפירוד. ולכן נעשה לנו אלוהים ברבים. חשוב מאוד. זה לא יכול להיות אלוהה. זה חייב להיות רבים, אלוהים. אשר ילכו אלוהים ברבים. על כן נעשית אותם לעשות מעשה. כי באותו היום היה

התגברות הסתרה אחר כול כך. למה? כי מנגד יש מתן תורה. מתן הלוחות. כלומר, מתן הלוחות ברובד העליון. והסתה גדולה בעובד התחתון. כי ביום שהאדם מקבל מוכנים, גם היצר הרם …

…