Parachat Toldot selon le Zohar : le lien entre hessed, tiferet et les sept jours

פרשת תולדות, ברובד הפנימי שלה, ציית האשראי, אזרפים, משפוח את אור השבת בתוך השבוע, וכמה מענייני הדור הקדוש. הפרשה מתחילה, ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק. מיד, בלי להיכנס יותר מדי לכל מה שמסביב, אנחנו יודעים שמידתו של אברהם אבינו היא מידת החסד. כלומר, החסד הוליד את הגבוה. אברהם הוליד את יצחק. מידת ההתפשטות של החסדי חייבת להוליד מעצמה את מידת הצמצום, כדי שתהיה מידה להתפשטות. יש גבול לחסד. חסד מרובה, בלי גבולות, הוא דבר לא טוב. אז באופן אוטומטי אלת עוד לא תצחק בן אברהם. אל

תשכח שאברהם הוליד אל תצחק. וכמובן מהלידה הזאת, מההולדה הזאת, תבוא מידת התפארת של יעקב. מידת האמת. האמת חייבת להיות מצד ימין ומצד שמאל כשהן מאוזנות. ואז מידת האמצע תיתן אמת ליעקב. אברהם היא הנשמה הזוכה לכאן. ולהיות שלמה במהלכה, אברהם מוליד את יצחק. הנשמה מולידה את השמחה והשחוק הזה בעולם. כלומר, בגלל שיש כוח בחסד הזה, שזה סוד הנשמה, עכשיו זה במינוחים אחרים, נשמה וגוף. לנשמה חייב להיות גוף. הנשמה מולידה את אפשרות שיהיה גוף בעולם הזה, כדי לגלות את הנשמה. אז אברהם מוליד את יצחק, מקודם אמרנו שהחסד

מוליד את הגבורה, אפשר לומר שהנשמה מזמינה גוף בעולם הזה, מעטפה, כדי שתיכנס לתוכה. וזה נותן גבולות, והגבולות האלה מגלות את החסד בסופו של דבר. זה לא כדי לחסום אותה ולחנוק אותה, להפך, כדי להוות בשביל הלבוש, ומזה נולד השמחה. לכן יצחק לשון צחוק. מתי יש צחוק בעולם? כשאברהם מוליד את הצחוק הזה. אברהם הוליד את הצחוק, כיוון שהוא מוליד, הוא מביא לעולם מסגרת, בעלת מידות, שתהווה תחום שבה אפשר לגלות את החסד הגדול. הדברים הם פשוטים לחיים שלנו, וכל דבר שיש לנו דבר לומר, דבר לעשות, דבר להתקדם בו,

מסר, המסר הזה, העניין הזה צריך להגיע תמיד בשיעורים. אם אין לדבר שאני הולך לומר שיעורים, הדבר הזה פשוט לא מתכוון, לא יכול להתכוון. מחשבה בלי מעשה לא יצאת לפועל. נשמה בלי גוף לא מתגלה. מחשבה בלי דיבור לא יכולה להיות מובנת. וכל מה שאמרתי בשלב השני, איש בלי אישה אינו. כל הדברים האלה, החלק השני זה הצמצום שמוליד את השמחה. לכן יש רק בחיבור הזה, בזוגיות הזאת, שמחה. כשמחה יצירך בגן עדן מכן. השמחה והצחוק באים רק בגלל שיש לה אור, לאנרגיה, כוח מידתי שנותן לה את התחום וסוגר

אותה מצד אחד, אבל מאפשר לה להיות בגילוי מצד שני. אנחנו נכנסים ליד הזור הקדוש. תחזר, בורא, שבעה יומים אלאים ברק חודשה בריך ובעל. קדוש ברוך הוא ברא שבעה ימים בעולם. חוץ מהשבעה ימים שלנו כאן בעולם הזה, מיום ראשון ליום שישי, שבת, אנחנו מדברים על ימים עליונים. איפה הם הימים העליונים? בספירות העליונות. כלומר, זה, הסכמה הזאת, היא הבסיס השורשי לימים שיש לנו כאן. כלומר, אנחנו עכשיו ביום ראשון בשבוע, אנחנו במידה של החסד. אני מדבר כמובן רק על החלק התחתון, החלק העליון הוא מה שאנחנו קוראים כתר חוכמה

בינה או חוכמה בינה ודעת, חבל. שעלה לכותרות השבוע, לא בהפן הכי נחמד, אבל זה הבחינה העליונה. אנחנו מדברים עכשיו על זה שהבחינה העליונה הביאה גם היא מידות. כל אלה נקראות מידות. כמובן מידות עליונות. והם שורשים לימים שלנו כאן. חסד שורש ליום ראשון בשבוע. גבורה שורש ליום שני בשבוע. תפארת יום שלישי. רביעי נצח. חמישי הוד. שישי יסוד. מלכות שבת. כמו ספירת העומר? כמו ספירת העומר. ספירת העומר זה פשוט כל אחד כפול שבע. יש שבעה ימים רק בשביל החסד. ביום שני של פסח מתחילים לספור. אחרי זה עוד

שבע ימים לגבורה, עוד שבע ימים, עוד שבע, עוד שבע, עוד שבע, עוד שבע, שבע כפול שבע, ארבעים ותשע. ואז מגיעים לחג השבועות, שבעצם עולים חזרה לכאן, זה יום החמישים. שבע כפול שבע, פלוס אחד. שזהו הכולל הגדול שהוא למעלה מן המניין, ונותן לנו את המדרגה של החמישים, שהרי בינה משם יורדת התורה לעולם. משה קיבל תורה מסיני, סיני זה המדרגה הזו. זה לא סתם הר. לא קיבל תורה בסיני, אלא מסיני, ממדרגה שנקראת סיני. אז הזוהב אומר לנו, בורא, שבעה ימים עליונים, שהם שבע ספירות, זה הציוד. הנה, שבע

ספירות של עולם גבוה, עולם ראשוני, שהוא המודד שלנו, עולם הציוד, ברא הקדוש ברוך הוא בעולם. הוא רוצה לומר, שהאינסוף ברוך הוא, ברא את אלו הספירות, כדי להתלבש בהם. כלומר, אם זה מידות, שורש המילה מידות, זה מדים. מדים זה לבושים. כלומר, האינסוף ברא לעצמו מדים, מידות, והוא מתלבש, האינסוף, בתוך המידות, כדי שמאינסוף נגלה משהו סופי. הרי אם האינסוף לא מתלבש במידות, הוא נשאר אינסוף. אז איך אני יכול שתהיה לי גישה, קשר, כלשהו עם האינסוף? אלא בתנאי שהוא מתלבש. כמו שאדם מתלבש במדין, ככה, כביכול, קודשא בריחו, אינסוף

ברוך הוא מתלבש במידותיו. ולכן אנחנו נקשרים לאינסוף דרך מי? דרך המידות. וזה מה שאומרים לנו חז'ל, כשאנחנו רוצים להידבק בו, הידבק במידותיו. מהו רחום? הפתע רחום. מהו חנון? הפתע חנון, וכו'. איך אני יכול להתדבק באינסוף ברוך הוא? דרך המידות, דרך הלבושים. כי אי אפשר בלי הלבושים הללו. אז מצד אחד זה מידות, מידות זה גבולות, גבולות זה דינים. זה מגביל. מצד שני זאת הברכה שלנו שיש את הגבולות האלה. דווקא דרך הלבושים והגבול הזה, אנחנו יכולים להסיק קצת מהאינסוף הזה. לכן, האינסוף ברא את אלו הספירות כדי להתלבש

בהם, ולהנהיג על ידם את כל העולמות. לכן אלו שורשים לימים שלנו. הימים שלנו, בואו נקרא להם בשם אחר, זמן. זאת אומרת, איך האינסוף שהוא למעלה מן הזמן מתלבש בתוך הזמן? דרך המידות. כשהוא מופיע ביום אחד בשבוע, ביום ראשון, שנקרא בתור היום אחד, אז הוא מופיע בהתלבשותו בספירת החסד. ביום שני בשבוע, הוא יופיע בספירה השנייה. ואני, כשאני לומד את הסוד הזה, אני יודע איך להתנהג באותו יום, מן הימים שבשבוע, כדי לדלות הכי טוב את האינסוף באותו יום. כלומר, ביום ראשון בשבוע אני לא יכול להתנהג כמו ביום

שני. וביום שני לא כמו ביום שישי. ומי שיודע את הסוד הזה של המידות, יודע בדיוק מה צבע הלבוש של אותו יום, ואיך האינסוף מתלבש בעולם באותו יום. ומי שעוד מעמיק יותר יודע מתי להיזהר. לא להיכנס לקעסים ביום כזה, לא להיכנס למתח ביום אחר, לא להיכנס ליתר לתינה ביום כזה, לא להיכנס לכל מיני דברים שאתה אין לך גבול ביום כזה. זה נראה אנשים שמבינים את העת שבהם הם חיים. העיתים חשובות. יודעי בינה לעיתים מבני שכר. אז יש שכר, יש שכר. מי שמבין את זה, מבין שהעתים משתנות.

לפעמים עת לעשות לשם, הפרו תורתך, עד כדי כך. להפר את מה שכתוב בתורה, כי העת מבקשת, דורשת. דוגמה פשוטה, אם אני יודע שמישהו בסכנה, אז אני צריך לשנות אפילו באותה עת שאסור כי היא יכולה לעשות את הדבר הזה, לעשות. כי עכשיו העת השתנתה, אז העת מחייבת אותי לעשות משהו שהוא קיצוני. והוא חורג כביכול מההלכה. אבל זה לא חורג. אם לא היית עושה, היית פושע. אז אסור להישאר בעבר תקוע, מקובר, אלא כל הזמן לדעת איפה אתה נמצא ולהיות חכם לפי הזמן שאתה חי בו. זאת חוכמה אמיתית.

כל רגע לצפות לישוע. ציפית לישוע זה לראות בכל שלב ושלב איך המהלך האלוהי מתקדם בעולם. לא להישאר תקוע שם. פעם דרשתי שעבריין זה להישאר בעבר. זה הסוד של העבריין. הוא תמיד תקוע באיזה סיפור. מסכן, הוא צריך, כן? ככה גם חיים הפסיכולוגיים. צריך לשלב להם. כמה שאתה עבריין יותר, יותר כסף. אתה נצטרך להישאר יותר זמן. אם אתה רוצה להציל את עצמך, אתה פשוט מתגמש יותר, פותח את העבריינות, ואתה יותר חי בהובניות ובעתידניות. אתה מתקדם בחיים שלך, בלי לשכוח את העבר, אבל לא להישאר את הקושר. כן? זה

החזרה בתשובה, זה לא חזרה לעבר, אלא חזרה לעתיד. התשובה היא בעתיד. להפך ממה שאנחנו חושבים. אנחנו יונקים מן העתיד שלנו את כל הכוחות, לא מהעבר. העבר שלנו רק גילה …

…