Le Zohar sur Hayé Sara : la vie de Sarah et l'unité du temps

כמנהג אבותינו נשיאת אבישמיה עם כל עצמיות אנחנו מנסים ככה לצאת משבת ולקשר את השבת לאימות החול וחכמי ספרד נהגו ללמוד במוצאי שבת קטע מהזוהר הקדוש כדי שההערה של השבת תמשיך לאימות החול מזה כמה שנים כבר ברוך השם אנחנו נוהגים בעניין הזה, אם זה בשיעור גדול, אם זה בשיעור יותר מצומצם, אבל לקרוא קטע מאזור שבעצם נמשוך את האור של השבת, שהוא מעולם האצילות, מדרגה של קוכמה, כנגד עולם האצילות, אל כל ימות השבוע, שזה בעצם כל הימים שמופיעים לנו כאן. גם ראשון, יום שני, יום שלישי, יום רדי,

יום חמישי, יום שישי, עד השבת, שעוד פעם תעלה למעלה. אז בעזרת השם, אנחנו בפרשת חיי שרה, ונראה מה שעובר לנו הזוהר הקדוש. אז כתבתי לכם את השיעור, בגלל זה כתבתי את זה על שמי, כי בעצם הזוהר מופיע ככה, אבל פיתחתי גם כמה עניינים. והיוך חיי שרה, מאה שנה ועשרים שנה, ושבע שנים, שני חיי שרה. התורה מתארת לנו את החיים של שרה, אבל במקום לראות את חיי שרה, אנחנו רואים שהיא מסתלקת מן העולם. איך יכולה להיות סתירה כל כך גדולה ופסוג ובשם של פרשה, שבחיים אנחנו רואים

את מסתלקותה? הפרשה נקראת חיי שרה, אבל אנחנו מדברים על מותה של שרה. היא קבעה סדר חדש בעניין של החיים. מדוע? הקניין של מערת המכפלה הוא הקניין הראשון בארץ ישראל, וזה דבר די מבהיל שהקניין הראשון בארץ ישראל יהיה קבר. אלא מהי? בגלל שזה קבר, זה אומר שהשייכות שלנו לארץ ישראל היא לא דרך עשייתנו, אלא אפילו כשאתה פסיבי, כמו המוות, ארץ ישראל שייכת לכם. זאת אומרת שזה מערבה מגדיל את השייכות שלנו לארץ ישראל, אף על פי שאנחנו לא עושים. להפך, על ידי הפסיביות שלנו, שזה אמיתה, שיא הפסיביות,

יש לנו את הקניין הראשון של ארץ ישראל. לומר לנו שהקב' הוא שייך לנו את הארץ הזאת, לא ממה שאנחנו עושים, בזכות העבודה שלנו, אלא בצורה שהיא למעלה מהשגתנו, אפילו אם תשב ולא תעשה שום דבר, הארץ הזאת שייכת לך, כמובן שאם תתחיל לפעול כדי לגלות את זה, אז העבודה תעשה. על כל פנים, הזוהר הקדוש בא ואומר לנו, רבי יוסיף, וכולהו לא כתיב כמעט לכתיב בשרה. אומר רבי יוסיף, וכל הנשים לא כתוב כמו שכתוב בשרה אימן. דעית מאר, והיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים? שני

חיי שרה? דהה. והנה, בכולהו, בכולן, בכל שאר הנשים, לא התמנון יומין ושנים. אנחנו לא רואים שיש מניין של הימים ושל השנים. כמו לשרה. בכולהו, לכתיב, פרשת חדה בלחודהה. כמו לשרה. אין פרשה מיוחדת. חיי רבקה. חיי דבורה. אני לא יודע, כן? חיי שרה. למה? אלא רז האי הוא. אומר רבי יוסי, יש כאן סוד. בגין דההו דרגה דה כל יומין ושנים דה ברנש. בגלל שהמדרגה של כל הימים וכל השנים של בן אדם, בתעלייה. תלויים במי? באדם עצמו. כאן הזוהר בא ואומר לנו, גברתי היקרה, החיים שלכם שייכים למה

שאתם תעשו מהם. אתם אחראים על חייכם. אתם בונים את החיים שלכם, ואתם נותנים משמעות לחיים שלכם, לפי מעשיכם, לפי התנהגותכם, לפי מה שאתם מפתחים במשך החיים. החיים שייכים לי, אני נותן לעולם חיים. תכף נבין קצת יותר. ושבחה כתירש גבירתה. מה הפסוק הזה בא לומר? פשוט מאוד, שרה אימנו יודעת במי להמשיך את הכיוון. היא יודעת איפה השפחה ואיפה הגברת. היא יודעת לעשות בירור בין העיקר לבין התפל, בין מי ימשיך את עם ישראל. היא יודעת להפריד ולהוציא את הבן הלא מתאים ולשמור את זה שכן מתאים. כלומר, יש

לה ייחוס והבנה והפנמה בייחוס של הדברים. אנחנו רואים את זה לפני כמה דקות בארץ ישראל, שכאן צריך לקבוע את היתד הראשון. ואנחנו רואים את זה גם בנפש. כי לא יירש בן העמה הזה עם בני מצחק. גרשת בן העמה. כאן יש כיוון. וכל בא מן השמיים, כל אשר תאמר לך שרה, שמה וקולה. הפעם הראשונה בהיסטוריה, האישה חוזרת למדרגתה לפני החטא. שהרי החטא גרם בגלל שאדם שמע לחווה. שמה, הכל מן השמיים, היה הכל אשר תאמר לך חווה. אל תשמע בכולם. והוא שמע. עכשיו, באה השרה עמנו ומתקנת את

חווה. וכל אשר תאמר לך שרה, עכשיו היא לפנחת, אדם הראשון, לפנחת חווה, היא תקנה. חווה הביאה מוות לעולם, חיי שרה. שרה מביאה חיים לעולם. היא מחזירה את החיים לעולם, היא מכסירה את הקשר בין האלוהות לבין האדמיות. וזה שאנן קשור באוהל. וזה שיש לה ברכה באיסה. וזה שהיא נרדלוג בביתה. כלומר, השכינה ירדה ונמשכת בעקביות בחיים. מה שלא היה כן, כשהיה סילוג על ידי החטא. תח הזה, אומר הזוהר הקדוש, בוא וראה. חווה לאלמה, עיד דבקת בהא חיוויה. חווה נדבקה באותו נחש. חיוויה, בארמית, פירושו נחש. כלומר, חווה התחברה

לנחש, לכן קוראים לה חווה, ולא חיה. השם המקורי היה אמור להיות חיה. הוא חוזר כאן, בחיי שרה, לכן זה ברבים. זאת אומרת שחווה נפלה למדרגתו של הנחש. ועטיל בה זוהמה. ומה עשה אותו נחש? הטיל בחווה את הזוהמה שלו. וגרמה מותה לעלמה ולבעלה. ואותה אישה חווהה גרמה מוות לעולם ולבעלה. לאדם הראשון. ועשתה את התיקון הזה יצאה מהמדרגה הזאת מהמעגל קסמים הזה מהשליטה של הנחש ולא נדבק בה כלומר איך אנחנו רואים את זה? יורדת למצרים שום דבר לא פועל עליה מצרים זה הנחש ערבת הארץ זה אותו חטא

שהיה באדם הראשון לא פועל בה מי שבא לגרוע נשרף מקבל מכות. כמו דעת אמר, כמו שכתוב בבראשית, והיה על אברהם, אברהם עדיין, ממצרים, הוא ואשתו וכל השירות. מה זאת אומרת? יציאת מצרים ראשונה. לפני יציאת מצרים של עם ישראל, יציאת מצרים של הפוטנציאל ישראל. מעשה אבות סימן לבנים. מה שיקרה לאברהם ושרה לבד, הולך לקרות אחר כך בהיסטוריה לעם ישראל. אם אבאה ושרה יוצאים ממצרים, הוא ואשתו וכל אשר לו, מה זה אומר? התורה מדייקת, וכל אשר לו, הוא לא ישאיר שם ניצוץ מעצמו, לא גנבו ממנו שום דבר,

הוא לא ישאיר איזה רשימו, שמישהו שלד בחז ושלום, אחז ושרה, וגנב משהו, שום דבר. בגין כך, ולכן אומר הזוהר. שרה זכתה לחיים עילאים, לה ולבעלה. כן, זה עזור, כל זה זה עזור, כן, אני קורא לכם לעזור, זה לא מישהו אחר כתב. לכן שרה זכתה לחיים עילאים, לחיים עליונים, אותם חיים שהלכו לאיבוד עם חווה, חוזרים עכשיו, לה ולבעלה. כלומר, לחווה ולאדם. שעכשיו הם בלבוש חדש של שרה ואברהם. ולבנה הבטראה ולבנים שיבואו אחר כך לבן שיבוא אחר כך להמשך. הדעו דכתי בישעיה, הביטו אל צור חוצבתם, מביא הזוהר

הקדוש, שתמיד אנחנו צריכים לראות מאיפה חוצבה נשמתנו, מאיפה חוצה בשורש ישראל, ואל מקוות בורנו קרתם, ועל דעו היו חיי שרה. מי זה? אברהם אבינו ושרה. ויהיו חיי שרה. מה זה ויהיו חיי שרה? אומר הזור הקדוש, דזחתה בהו בכולהו. כל הימים היו שלה. כולם היו שלה. היא לא פספסה יום. ולא כתיב בכולהו נשא, והיו חיי חווה. ולא כתוב בשאר נשים. למשל, לא כתוב, והיו חיי חווה. וכן בכולם. היא התדבקת בחיים, שום מאוד, מדרגה גבוהה מאוד. אנחנו יודעים שבתורת הקבלה, אברהם נמצא כאן ושרה נמצאת כאן. הם בחוכמה

ובינה. ואנחנו יודעים שבינה היא הם הבנים. במילים אחרות, בבינה אין זמן. זה לפני הזמן, זה קודם לזמן. כאן, לא נשכוח. ביום אחד, יום שני, יום שלישי, יום רבי, יום חמישי, יום השישי, יום השבת. זה התחת הזמן. למעלה אין זמן, אין מושג כזה של זמן. אם שרה נמצאת כאן, אז למי שייך כל הזמן? לא. כי הם הבנים. היא שורש הזמנים. והיו חיי שרה. החיים שייכים להם. תצימו לב מה אני אומר פה. אני לא אומר ואיור חיי שרה ואני מתחיל לומר 100 שנה ו-20 שנה וטטטטטט. לא. ואיור

חיי שרה. נקודה. למי שייכים החיים? לשרה. הזוהר ממשיך. תא חזיק. בואו ראה רזה דמילה. יש פה סוד במילה. מה ישנה בכל יהודי אמר שנה? עכשיו בואו נשים לב לפסוק …

…