Zohar et la zekhout avot : Moché, la prière et les Patriarches

יש מושג בתורה, ביהדות בכלל, שנקרא זכות אבות. הזכות של האבות יכול להשתמע לשני פניה, או שהאבות יש להם זכות שיש להם עם כזה. כמו עם ישראל, או להפך, שעם ישראל יש לו את הזכות של האבות שיש לו אבות כאלה. האמת היא שזה עובד בשני הכיוונים. גם לנו יש זכות שאברהם, יצרק ויעקב היו מרכבה לחסד גבורה קיטרת. כלומר, שמישהו בעולם הזה הצליח יום אחד להיות נושא של המדרגות, זה זכות, כי זה לא פשוט. קדוש ברוך הוא המתין לנפש וזהות אנושית שתהיה נושאת את הכלים הגדולים האלה ולכן

ישנם זמנים שהזכות הזאת נגמרת, חס ושלום ואם האדם לא פועל כדי לחזק את הדבר, להפעיל את הדבר מחדש, למלא את הסוללה הזאת אז זה כאילו הזכות נגמרת משה רבנו עליו השלום מסר נפשו בשביל עם ישראל וביקש שאם הקדוש ברוך הוא לא מציל את עם ישראל ולא ממשיך את הסיפור עם עם ישראל אז הוא, משה, מעדיף שהקדוש ברוך הוא ימחוק אותו ולכן מכן הנה מספרך כך אומרת הגמרה מסבירה שמשה רבנו מסר נחשו בשביל עם ישראל הוא אומר את זה משה אומר לה קדוש ברוך הוא מכן אינה

מספריך אשר כתבת כלומר אם אתה לא ממשיך את הסיפור על עם ישראל אל תמשיך את הסיפור איתי אני לא קיים אלא בגלל שאני שייך לאב הזה זאת אומרת שהצדיק הגדול ביותר אפילו משה רבנו אין לו שום מציאות עם המציאות הזאת לא מגיעה מעם ישראל, מהכוח של העם ישראל, אם הוא לא יונק מעם ישראל. ולכן משה רבנו אומר, מכן הנה מספר, רק המבואר במסכת ברכות דף למטבט, עמוד א', וזה לשנות. ושמואל אמר מלמד, שמסר עצמו למיטה עליהם. אנחנו קוראים לזה בקבלה עליית מן, נכון? מן זה גם

ראשי תיבות מסירות נפש. כלומר כל מי שמוסר נפשו בשביל עם ישראל עושה עליית מן כל חייל צהל עושה עליית מן ברגע שהוא מוסר נפשו בשביל עם ישראל וכל אחד מאיתנו עצם העובדה שהוא חי במקום הזה עם כל מה שזה אומר יש מסירות נפש בשביל עם ישראל הרבה יותר קל לגור בחוץ ולכן משה רבנו מסר עצמו למיטה. ובפיוסה דילה, אז איך הוא עשה את זה? בפיוס הזה, הוא פייס את מידת הדין. כלומר, זה כאילו שכשאדם מוסר את עצמו למיטה, מה הוא עושה בעצם? הוא אומר, מוסר את

עצמו למידת הדין. אז מידת הדין יש לה מה לאכול. ברגע שלמידת הדין יש מה לאכול, אז היא אומרת, אני מבטרת על עם ישראל, אני אוכל אותך, כביכול. אז משה רבנו בעצם נותן את עצמו למיטה. ובתפילה שלו הוא מפייס את מידת הדין. עכשיו, איך הוא עושה את זה? הוא תמיד מזכיר, ולכן יש לנו כלל שכשאנחנו מבקשים משהו מהקדוש ברכו, תמיד צריך להתחיל באלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב. ואחרי זה מתחילים לומר את הבקשה. אי אפשר לומר תפילה סתם, הקדוש ברוך הוא, אחד, שתיים, שלוש. לא. תמיד בזכות

אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב. מה זה אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב? תירושו של דבר, לא אברהם, יצחק ויעקב. האלוהים של אברהם, האלוהים של יצחק והאלוהים של יעקב. אם אני לוקח את אברהם, יצחק ויעקב כספירות. אברהם זה חסד, יצחק גבורה, ויעקב תפארת. אלוהה אברהם זה כבר לא חסד, זה חוכמה. אלוהה יצחק זה כבר לא גבורה, זה בינה. ואלוהה יעקב זה דעת. זאת אומרת שכשאני מתייחס לזכות אבות, אני מתייחס לזכות של האבות, כלומר למדרגה האלוהית. שמתייחסת לעבוד לכן בעצם אני נדבק במלך הקדוש ולכן והיינו התדבק

במלכה נדבק משה במלך שהוא זהירן פי כלומר עשה את עצמו מרכבה לזהירן פי איך עושים את עצמנו מרכבה לזהירן פי בסידורים שלנו יש בסידורים הספרדיים שקצת הולכים לפי הקבלה יש תמיד צלם שלם לדפים הראשונים של הסידור, והאדם צריך לכוון בצלם הזה לפני שהוא מתחיל להתפלל, שהוא האדם מרכבה לכל הצלם הזה. אז יש שם את הראש, את הגולגולת, את העיניים, את האוזניים, את האף, את הפה ואת כל הגוף. וזה רק שמות כמובן, שמות אקיה, שמות הוויה וכו'. וכשהאדם יודע למסור את נפשו בצורה כזאת הוא כאילו נדבק

בצלם ולכן זה מה שעשה משה רבנו אז איך הוא עושה את זה דה פקטו ואחיד בדרועה די מינה ואחז בזרוע הימין שהוא מידת החסד אז משה רבנו אוחז בצד ימין שהוא החסד ואמר ומה הוא אומר זכור לאברהם שהוא היה מושרש בחסד כן אז הוא מזכיר את אברהם ועכשיו הוא נוגע בחסד זה כאילו כפתורים. הוא לוחץ על כפתורים. הוא לוותר, אחרי זה הוא אומר, אחיד בסמלה, הוא נאחז בזרוע השמאל, שהוא מידת הגבורה. ואז הוא אומר, אלוהי יצחק. ואחרי זה, ואמר זכור ליצחק, שהוא היה מושחק בגבורה. הוא

לוותר, אחיד בגופה, ואחרי זה הגוף שלו, כבר ביעקב, כאילו נדבק לצלם. ואחר כך, אחז בגוף, זה ירנפין, שהוא מידת התפארת, ואמר, הוא לישראל שהוא יעקב שהיה מושרש בתפארת והתם שמשה רבנו מסר עצמו למיטה על ישראל כי ואמר קודשבריכו קודם תפילתו של משה לאילן בינוניים לגביו תמה זכותיו בשביל מה משה רבנו עושה את הדבר הזה לאלו הבינוניים כלפיהם תמה וחל הזכותיו זאת אומרת שהגמרה שמה במסכת שבת אומרת, בדף נונה, שיש אנשים שאין להם כבר זכות אבות, אז מה עושה משה? הוא ממשיך ומחליף כביכול את האבות, משה

הוא כבר לא אב, משה הוא רב, נכון? יש אבות, כמה זה אבות? רק שלושה. אומרת הגמרה, אין לנו יותר משלושה אבות, אסור לומר יותר. אחרי האבות יש את הרב. יש תורת האב ותורת הרב. האבות קודמים לרבנים. מי שאין לו מסכת אבות לא יכול ללמוד תורה. מסכת אבות זה דרך ארץ. ולכן היא נקראת מסכת אבות. היי. כן? מן דה באי. למהווה חסידה, כך אומרת הגמרה, מי שרוצה להיות חסיד, למי לדעבות. מי שרוצה זה, שילמד, שיהיה בפרקי אבות. בסדר? אם הוא רוצה להיות חסיד, הוא חייב ללמוד מסכת

אבות. זאת אומרת שאם קוראים למסכת הזאת, מסכת אבות, אבא זה לא סתם, אבא זה בגלל שיש לו בן. אז אם יש מסכת אבות כל המסכתות האחרות נקראות בנים או תולדות בסדר? אז וזה גם כן הגמרה שם ביבמות דף ב' אבות אם אתה מדבר על אבות כן? משמע שיש בנים תולדות אז מסכת אבות זה מה שמשה רבנו עכשיו נכנס למסכת אבות כלומר הוא כאילו ממשיך את האבות לכן איך מתחילה מסכת אבות? משה קיבל תורה למרות שזה מדבר על אבות אז תדבר על אברהם, על יצחק ועל יעקב

למה אתה מתחיל במשה? כי כשנגמרים האבות מתחילים הרבנים לפני שאתה מוצא לך רב אתה צריך שיהיה לך אב כלומר שהתורה שלך תהיה תורה סגולית פנינית כמו שאבא מעביר לבן שלו בלי לחשוב הוא פשוט הוא בצורה אחרת הבן שלי זה אני זה רק המשך זה התורה הטבעית אחרי שיש לך תורה טבעית תתחיל תורה לימודית רבנית לא הפוך ולכן משה רבנו כאן ממשיך בשביל אלה שקלה וטמה בשבילם זכות אבות ולכן גם הם ימותו עם הרשאים חס ושלום כלומר אם משה לא מוסר נפשו בשביל אותם אנשים בינוניים, האנשים

האלה ימותו יחד עם הרשאים. כי כיוון שלא שווו בתשובה על אבונותם, כן, אדם שלא מבין, לא עוסק איזה שבון נפש, לא חוזר ולא בודק את מה שהוא עושה בחיים שלו, לא עושה תשובה על האבונות, אז חס ושלום, הוא גם כן הולך יחד עם הרשאים. העינון כרשאים גמורים. הרי דינם כמו דינם של רשעים גמורים וימותו אימהם אז כל אחד מאיתנו לפני שהוא הולך לישון בלילה הוא צריך להרהר בתשובה הוא צריך לראות לבדוק ביום מה הוא עשה האם התנהלתי בצורה נכונה שמתאימה שהולמת את המציאות הישראלית שאני נמצא

בה אבל ואם תבין בתי ובתא ואם שווים בתשובה נעשים כצדיקים גמורים ברגע שאדם עושה תשובה באותו רגע הוא צדיק גמור בסדר? כלומר, להיות צדיק או להיות ראשה זה רק …

…