Ad delo yada : être ivre de Pourim jusqu'à ne plus savoir

טוב, בעזרת השם נדבר היום על פורים בשבוע הבא לא יהיה שיעור כנראה אז בעזרת השם רציתי שנדבר כבר היום על עניין פורים והבניין של עד דלו ידע אז הגמרה אומרת חייב איניש לבסומה בפוריה עד דלו ידע בין ערור המן לברוך מורדכי כלומר יש בפורים מדרגה עליונה מאוד שאדם בעצם עולה למדרגה של לא ידע, מדרגה של לא ידע. המדרגה הזאת של לא ידע היא מדרגה עליונה מאוד. אנחנו יודעים שמשה רבנו הגיע לסי ידיעתו, דווקא כשכתוב הוא משה לא ידע, כי קרן אור פניו. זאת אומרת שהידיעה הגדולה

זה כשמגיעים למדרגה שאין ידיעה. מה זאת אומרת מדרגה כזאת? עד שם צריך אדם להתבסם. כן, לבסום, לשון בוסם, זה עניין של ריח. ריח קשור לבחינת הרוח, שזה בעצם עולם התיקון. הרב קוק זצל תמיד כשהוא רוצה לדבר על עולם מתוקן, על עולם בנוי, על גמר התיקון, הוא מדבר על ביסום העולם, העולם מתבסם. כלומר יש עניין לבשם את העולם על ידי מעשים לבשם את העולם על ידי ריחות טובים אשר אותם ריחות מגיעים בעצם מהפעולה של בני האדם וחוזרים חזרה למנגנון המקורי שנקרא גן עדן בגן עדן אחת מהתופעות

זה ריח ריח של בוסם, ריח טוב, תיקון העולם והריחו בעירת השם מדובר על המשיח לכן כל העניין של פורים מדבר על עניין אחד מרכזי והוא בעצם הגאולה וכדי להגיע לגאולה הזאת צריך להגיע כנראה עד המדרגה הזאת שנקראת דלו ידע דלו ידע בין מה למה אז הגמרא אומרת בין ערור המן לברוך מורדכי והדבר הוא פלאי מה זאת אומרת? להפך אני צריך לשמור על ידיעה לכאורה איפה הדברים? אם אני לא יודע מי ומי, מי נגד מי, מי צודק, מי לא צודק, איפה הטוב, איפה הרע, אז איך אני

יכול לתפקד? הנה לפי מפרשה שולחן ארוך. ברור שאין הכוונה לומר בפירוש שברוך המן וארור מורדכי חז ושלום. כלומר להפוך את הדברים. הרי לפי הפשט חייב איניש לבסומה עד דלו ידע. אז יכול להיות שאתה תגיד, המן ברוך. ומור דחי חז ושלום הפוך אז המפרשים בשולחן הרוח אומרים לא, לא צריך להגיע למדרגה כזאת בכל זאת בכתבי האריזל בשאר הכוונות אנחנו רואים ההפך מסתבר להפך שצריך לומר דווקא אומר האריזל צריך לומר ברוך המן בלה, כדי לתת חיות לניצוץ הקדוש הנמצא בתוך הקליפה אלא שהמינון חשוב לא צריך להגזים ואין

לעבור אותו אז אסור לעבור גבול אומר האריזל אתה צריך להגיד ברוך המן אבל במדרגה של דיוק אל תעבור את הגבול אז מה אומר האריזל איך אני לא עובר את הגבול איך אני יודע לכן כדי שכוח זה יהיה רק לפי הצורך ולא יגביר כוח הקליפה ממש על כן צריך אדם לומר זאת כשהוא כבר מבוסם ביין לא יגיד את זה לפני עד שהוא מגיע למדרגה כזאת של בישום ואז ככה מסביר האריזל שחייב איניש לבסום עד מתי צריך להתבסם עד המדרגה הזאת שאתה אומר ברוך המן דהיינו בלי דעת

מדרגה שאין בדעת עד זה לא ידע ואז כשאתה אומר את זה, אתה לא נותן כבר כוח לקליפה, אלא די צורכה כדי שתהיה עדיין במציאות, כי עדיין כנראה התיקון עוד לא נגמר, ויש עדיין נתינה של כוח חיות, כמו שאומר האריזל, בתוך אותה קליפה. אז מה, צריך להפוך את הדברים בשביל לתת לה חיות? כן, אז כך אומר האריזל, כדי לתת חיות לניצוץ הקדוש, לא לקליפה, לניצוץ הקדוש שנמצא בתוך הקליפה, שלא ימות. אז זה ירד שונים. אבל שמה צריך להיזהר כי אם אני נותן את זה בצורה שהיא יותר

מדי מי ייקח את הכוח? הקליפה עצמה פה אנחנו נותנים כוח לניצוץ הקדוש שבתוך הקליפה כלומר יש לי ניצוץ קדוש בתוך הכלא ואני מעביר לו שוקולד כדי שלא ימות כי הם לא נותנים לו לאכול הם גונבים ממנו את הכל אז הוא מתחיל להתייבש אז אני צריך להעביר לו בצורה מתוחכמת אוכל שלא ימות כי יש לי רעיון בראש יום אחד אני רוצה להיכנס ולשחרר אותו להוציא אותו משם אבל אם אני אוצא אותו משם והוא חולה הוא כבר חצי מת אין לו כבר כוחות אז מה עשיתי? אז כדי

שלא ימות אני צריך לדאוג להביא לו אוכל בזמן שהוא עדיין שם זה מה שומר האריזה עכשיו הסכנה זה להביא לו יותר מדי שאז במקום לתת לו מזון אני גם נותן לקליפה עצמה אז הוא אומר כדי שלא להגיע למדרגה הזאת מה צריך לעשות להגיע למדרגה של בלי דעת ואז לומר כשאתה כבר מבוסם כנראה שבמדרגה הזאת אין חשש כשאתה כבר מבוסם ואז אתה נותן לו בדיוק רק לחלק הניצוץ של הקודש שנמצא בתוך הקליפה ולא יותר מזה אז זהו, עוד מעט נראה, כי חייב אדם לדעת את נפש בהמתו,

כל אחד יודע אם כשהוא שותה הוא הופך להיות חזיר, או שהוא נשאר בן אדם. אז אדם צריך לדעת מיהו, האם היין קשה לו, האם היין כשהוא מתחיל להתבשם, הוא כבר לא מתבשם, הוא כבר משתקר, אז הוא כבר מתחיל לומר חס ושלום דברים גסים ושטויות, אדם כזה אסור לו לשתות. אז לפי הרמב״ם בהלכה הפשוטה, השתייה היא עד כדי רצון ללכת לישון. כי בעצם כשהולכים לישון מה קורה? זה הסתלקות הדעת. אז זה נקרא עד דלו ידע. הפשט שעד דלו ידע זה ללכת לישון. אתה עייף, הולך לישון, הדעת

יוצאת. כן, גם את זה ננסה בשיעת הלשמיה להבין קצת יותר. וכדי להבין יותר, נגדים מה שהובא במדרש. באסתר הבא, פרשה ג' ראה מה גרמו לי חובותיך יעקב. לא די לך שהייתי מונה לסעודת הנשים אלא אף לסעודת נשים אדאו דכתיף גם ושתי המלכה עשתה משתי נשים כלומר אנחנו עכשיו מדברים על מדרש שיש כאן כביכול תלונה אלוהית על מה שקרה באותה תקופה וננסה לפי המדרש הזה לאט לאט לחזור לדברים לפי דברי המדרש מופיעה כאן כביכול תלונה אלוהית על עצם העובדה שלא רק שהאנשים שבישראל הלכו להנות מסעודתו של

אותו רשע וכאן המקום גם להדגיש שהם לא רק אכלו הם נהנו הגמרה מדייקת שנהנו מסעודתו של אותו רשע לא שאכלו מסעודתו של אותו רשע לאכול כבר זה מדרגה של קליפה אדם שנמצא בחוץ לארץ הוא כבר נותן כוח לאומה שהוא נמצא שם אפילו אם הוא לא רוצה הוא נקרא אוכל משולחן זרים משולחנה של אותה אומה הוא לא אוכל משולחנו של מקום שולחנו של מקום זה ארץ ישראל אבל אם אתה גם נהנה מזה נהנו מסעודתו של אותו ראשה אז פה אתה ממש מתחיל להגזים לא רק שאתה לא

כואב את המצב הזה שאתה נמצא בגלות אלא אתה נהנה מהמצב הזה אז נהנו מאותו של אותו רשע, הגברים. אבל המדרש כאן מחדש, אלא שגם הנשים עשו כן בהליכתן אל המשתי אשר הכינה ושתי. זאת אומרת, היה כאן חטא של זכר ונקבה. זכר ונקבה בקבלה זה נותן ומקבל. כלומר, כל הכוחות, גם האורות, גם הכלים, חטאו שם. נכנסו למדרגה של כוח. לתת חייל לצד של השלילי, לצד של הקליפה. מה? נכון, נכון. לכן החידוש כאן במדרש זה דבר מחודש מאוד. וצריך להזכיר, כי שורש המן המלאק הוא מעשיו. נכון? לא

לשכוח. מאיפה יצא המלאק? השורש שלו עשיו. שיצא תאום ליעקב. מאותה בטן קדושה של רבקי מנו עליה השלום זאת אומרת שבמקור במקור אסיו וישראל הם תאומים אפילו שכתוב והנה תאומים בבטנה אבל בעצם הם יוצאים שניהם מאותה בטן זה לא פשוט זה לא כמו בישמעאל שהוא יוצא מבטן של הגר ואתה יודע להגדיל אותו כאן זה אותה בטן מי ומי ולכן אמרו חזל שהיחס ביניהם מאוד מורכב בין ישראל לבין אסיו. היחס מאוד מורכב. למה? וכשזה קם זה נופל. כיוון שכל אחד נבנה מחורבנו של השני. ככה זה עובד בין

שני. ולאום מלאום יאמץ. מה זה ולאום מלאום? כשישראל יעלו אסיו ייפול. ככה זה עובד. כשחז ושלום להפך להפך הסיבה לכך היא מכיוון שיניקתם נעשית משורש אחד משותף ולכן כשאחד …

…