Ticha BeAv : quand la Torah devient exilique

הוא העניק לנו את מה שהוא קרא התורה הגואלת התורה הגואלת זו תורה שממנה אפשר לצמוח תורה רחבה ועמוקה אפשר לומר שהיא בעצם תורת השם יש את תורת השם ויש את תורת האדם תורת השם היא החלק הפמיני תורת האדם זה משהו מקבל באופן חיצוני והמענק הגדול הוא בעצם התורה הפנימית הזאת ולצערנו כשהתורה איננה נמצאת במצב הזה היא יכולה להפוך לתורה גלותית לכן קראתי לשיעור כשהתורה הופכת לגלותית ועל זה אני רוצה בשיעת הדשמיה לדבר כי נראה לפי המקורות שמצאתי וחיפשתי וכניתי את השיעור בשיעת הדשמיה שיש מקור מאוד

עמוק לגלות, דווקא בגלל התורה שאינה מתאימה. מגילת איכה, אשר אנו קוראים בקישר באב, פותחת בסיבת הגלות. מי כתב את מגילת איכה? הנביר מיה? אנשים לא יודעים. כלומר, אם אנחנו קוראים מגילה, זה בגלל שבתוך המגילה גנוז, סוד הבעיה וגם סוד התיקון. וירמיהו לא מהסס ואומר לנו את הבעיה, את הסיבה לגלות. גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה, היא ישבה בגויים, לא מצאה מנוח, כל רותפיה היא סיבוע בין המצרים. אני רוצה כרשותכם להתייחס לגלתה יהודה מעוני. לאיזה סוג של עוני מתכוון את המגילה? למה מעוני, מרוב עוני, גלתה יהודה? ואשר

באבורו גלתה יהודה? בן אביר מיה כתוב בפרק ח' מי האיש החכם ויבן את זאת? ואשר דיבר פי השם אליו ויגידה? האם תמצאו לי בן אדם שיכול לענות על השאלה הזאת? יש לי שאלה מהותית, שאלה עמוקה. אומר הנביא, על מה עבדה הארץ ויומר השם על עוזבם עץ תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה שאלה ותשובה כלומר לפי הפסוק אנחנו חושבים שבעצם שאלו את הקב' הוא שאלה והקב' הוא ענה הדברים לא כל כך פשוטים תכף נראה בגמרא הגמרה מפתחת ואומרת, ובא במציאה דף פהה עמוד

ב' אמר רב יהודה, אמר רב, מה ידכתיב מהאיש שחכם ויבן את זאת ואשר דיבר פי השם אליו ויגידה על מה עבדה הארץ? כלומר הגמרה שואלת את השאלה ששואל הנביר מיה, ששואל בעצם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. דבר זה אמרו חכמים. ולא פיר שהוא אומרת הגמרא לא שאלו את הקדוש ברוך הוא שאלו קודם כל את החכמים שאלו את החכמים ומשום מה מישראל לא ידעו לענות על אותה שאלה אולי צריך באמת לארגן כבר שעשורים יתחילו להיות למטה, לנסיעת הרשמיים. אם לא, הרי קוראים לסגומה לטרנספורט ולעזה. אתה לא

יודע כמה יוצאים. מה? למטה? אני קצת חוזר בקיצור על מה שאמרנו עד עכשיו, ושותר מכלל מי שכבר היה פה. מגילת איכה פותחת בסיבת הגלות ואומרת לנו שיהודה, כלומר כנסת ישראל, גלתה בגלל עוני. ככה כדור במגילה, במגילת הלכה, פרק א', פסוק ג', גלתה יהודה מעוני. עכשיו אני שואל שאלה פשוטה, ברשות הרב, על איזה סוג של עוני המגילה מתכוונת? כאשר בעבורו גלתה יהודה, אז אומר הנביא ירמיה, מי האיש החכם היבנת זאת, ואשר דיבר פי השם אליו ויגידה על מה עבדה הארץ? הנביא שואל שאלה כלומר הקדוש ברוך הוא

שואל בפיו של הנביא ירמיה מדוע עבדה הארץ ויאמר אשם על עוזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה כלומר איך עורב לפי מה שכתוב כאן בפשט בגלל שעזבו את תורתי אני רק רוצה קצת לדייק וקצת כבר להבין ולומר שתורתי זה לא את התורה, זה תורתי. יש משהו אחר. יש את התורה ויש את תורת השם. יש את הדיבור של השם ויש את קולו של השם. ומיד אם נסתכל על הפסוק, לא כתבו בגלל שעזבו את התורה, ולא שמרו במשפטאי, בחוקותאי, לא. כתוב בגלל שהם

עזבו את תורתי. אשר נתתי לפניהם, דבר שנראה פנימי, ולא שמעו בקולי, בחלק שנקרא קול, ולא בחלק שנקרא דיבור. ולא הלכו לפי התוכן הזה. בכל זאת, זאת צריכה את הגמרה. הגמרה תפתח לנו את הפסוק הזה, ובא במציאה דף פה, המודבט. אמר רב יהודה, אמר רב, מה ידכתי מי האיש החכם וידן את זאת? ואשר דיבר פי השם אליו ויגידה על מה עבדה הארץ אומרת הגמרה דבר זה אמרו חכמים ולא פרשוהו אמרו נביאים ולא פרשוהו כלומר לא החכמים ידעו ולא הנביאים ידעו עד שפירש הקדוש ברוך הוא בעצמו שנאמר

והיום מרשם על עוזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם בא רב יהודה ומפרש מה זאת אומרת על עוזבה מת תורתי זה נראה טיריביאלי עוזבה מת תורתי זה דבר פשוט בוודאי אבל מה זה אומר כאן אמר רב יהודה אמר רב שלא ברחו בתורה תחילה שלא ברחו בתורה תחילה שוב פעם לפי הפשט אתה עולה לתורה קורא בלי לברך רב יהודה מפרש את הפסוק בירמיה על עוזבה מת תורתי ואומר כי הכוונה היא שלא ברחו בתורה תחילה וצריך להבין מה רצה לומר בזה. המלבים מפרש כי עזבו את תורתי שלא דבקו

בתורת השם. תשימו למה שאמרתי מקודם. זה לא שהם עזבו את התורה. הם עזבו את התורה של הקדוש ברוך הוא. כמו שאנחנו אומרים בחנוכה שהיוונים מה רצו לעשות בעל הניסים? לשקיחה מתורתך לא מן התורה שוב פעם אנחנו חוזרו על אותו ביטוי יש כאן דגש על היחסות של התורה אבל תורה של קודשה בריחו לא סתם תורה יש תורה ויש תורה ולכן קראתי לשיוק שהתורה הופכת לגלותית כנראה שיש תורה גועלת היא היא התורה שאנחנו מנסים לפתח בשיאת הדשמיה שהרב קוק הוא היוזם של התורה הגואלת הוא זה שהעלע על

נס את החלק הגנוז בתורה ששייך כנראה לגאולה אז אומר עמל בין בפירוש שלא דבקו בתורת השם באהבה וחשק נפלא ונגד זה אמר שעזבו תורתי אשר מתתי לפניהם שתהיה לפניהם לשעשוע באהבת נפש הרב כאן מתייחס, עמד בי, להתייחסות לתורה. לא רק שהם עזבו את תורת השם, שתכף נראה מה זה אומר קצת יותר לעומק, אבל גם כשהם עשו את התורה, הם לא עשו אותה באהבה, הם עשו אותה כי זה מה שיש, כמצוות אנשים מלומדה. מתקדמים צעד קדימה, עוד מצאתי במגילת סתרים לרבנו יונזתא, אך היא דייק. דה אל

שלא ברחו בתורה תחילה עבדה הארץ תשימו לב מה אומר הבנו יונה דה אם איתה על עוזבה מתורתי לפי פשוטם של דברים אם אתה בא לומר לי שארץ ישראל עבדה שהגלות הפכה להיות דבר שפתאום נולד אם זה בגלל שעזבו את התורה באופן פשוט לפי פשוטם של דברים כמו שאנחנו שומעים משמע שזה לא עניין הדבר הזה אומר כאן הרבינו יונה המשמע שעזבו את התורה ולא היו עוסקים בה. אלא ודאי שהיו עוסקים בתורה תמיד. אין דבר כזה, אין דור כזה שעזבו את התורה ולא עסקו בה. באופן טבעי אנחנו

חייבים לומר שתמיד עסקו בתורה. אז מה החידוש פה? יש לכם דור שעזבו את התורה? ולפיכך היו החכמים והמביאים תמיהים. כלומר הם לא מבינים למה. אין תשובה לשאלה הזאת. מה זה על עוזבה מתורתית? רק הקדוש ברוך הוא אמר על עוזבה מתורתית, לא הם. למה הם לא אמרו על עוזבה מתורתית? כי הם לא עזבו את התורה? אם הם היו עוזבים את התורה, הם היו אומרים בגלל שעזבנו את התורה. אז הם חיצו כל מיני תשובות רחוקות, שלא סיפקו, והקדוש ברוך הוא, הוא זה שאומר על עוזבה מתורתית. למרות שהם

למדו תורה. אז השאלה פשוטה, איך אפשר לעזוב את התורה? בעוד. שלומדים תורה וכנראה שאם אני אדע ואבין את הסוד הזה אוכל להתקדם ברעיון הגלותי מהו? ואם אני מבין גלות על אחת כמה וחמש אני יכול לפתור את הבעיה ולהבין גאולה כי כל דבר נו דם נהופכו על מה עבדה הארץ? עד אשר בא הפירוש מפיף של הקדוש ברוך הוא בעצמו, שהוא יודע מעמקי הלב, ואמר, על שלא היו מברכים בתורה תחילה, זה כבר שמענו, אבל מה הפירוש? כלומר, שלא הייתה התורה חשובה בעיניהם כל כך שיהיה ראוי לברך עליה,

שלא היו עוסקים בה לשמה. ומתוך כך היו מזלזלים בברכתה היינו בכוונתה ולשמע כאן אנחנו מקבלים קצת יותר על הראש אומר הקדוש ברוך הוא וזאת שובטו וכאן מפרש רבנו יונה …

…