Elloul, mois de l'éveil : le lien entre l'infini et le temps

לא רצו חז'ל לדבר במונחים ובמושגים של זמן, כיוון שערך זה לא היה קיים לפני הבריאה עצמה. לכן, יש להבין את מאמר חז'ל באופן כזה, שכוונתם הייתה לקשור את מעשה הבריאה לנקודת הזמן שתתאים לערכי העין סוף פרוקו. זאת אומרת שכשהזמן כן יופיע אחרי הבריאה, הזמן הכי מתאים למעבר בין האין סוף, ברוך הוא, לבין העולם, כלומר מעשה הבריאה, שעניינו הוא בעצם מעבר בין אין סוף לסוף, הזמן הכי מתאים לזה, בלוח השנה שאחרי זה יופיע, הזמן הזה יהיה כפה לחודש אלוי. זאת אומרת שיש לנו כאן אינפורמציה מאוד מאוד

חשובה, והיא שהחודש הזה, בכללותו, ויום כפה לחודש באופן פרטי, הזמן שדרכו אפשר לעבור מן האינסוף לסוף. ואם זה אומר שהקדוש ברוך הוא בחר בדבר הזה, בזמן הזה, בנקודה הזו דווקא, כנראה שגם אנחנו, אחרי הבריאה, נוכל להתקשר לערכים שהם מעבר לעולם שלנו. גם כן בחודש הזה זאת אומרת שאו באור ישר או באור חוזר הציר שמחבר את האינסוף לעולמנו ואת עולמנו לאינסוף ברוך הוא זה חודש אלול כך אני חושב שצריך לתפוס בשיאת הדשמיה את הביטוי שחזל חוזרים עליו אני לדודי ודודי לי ראשי טבעות אלול מה זה אומר?

שדווקא בחודש הזה האני מתאים לדוד, והדוד מתחבר עם האני. לא חשוב עכשיו מי זה האני ומי זה הדוד, אולי נפתח את זה מאוחר יותר, אבל על כל פנים, העיקרון בעינו עומד, והקשר בין העולמות שייך לחודש שלו. כלומר, שיום כפה לחודש שלו הוא הציר, המחבר בין מה שקדם לבריאה לבין כל מה שנברא. רבותיי, זה חידוש עולמי. זה נותן לנו במערכת הזמן נקודת קשר, אחיזה, כלשהי. למרות שאנחנו אין לנו אחיזה באמצעות ברוך הוא, לתמחשבת תפיסה בנו, כלל וכלל, כך אומר הזוהר הקדוש. אבל בכל זאת יש נקודה שבעולם

שלנו הכי הכי דומה למה שקדם לבריאה. זוהי נקודת ההשקה בין מה שמעבר לזמן לבין מה שמתלבש בזמן ולפי הבנה זו יש לומר שהחיבור הגדול ביותר בין עולמנו לבין הרעיון שקדם לו נמצא גנוז בנקודת הזמן המיוחד הזה שהוא כאמור קווה לחודש אלו חידוש עולמי בחודש הזה ניתן לקבל בתקשורת את האינפורמציה שהאינסוף ברוך הוא רוצה להעביר לעולם לא סתם אומרים לנו חכמים בחסידות שדווקא בחודש הזה כאילו המלך נמצא בשדה מה זה המלך בשדה? יש קשר בין העולמות יש חלון פתוח, דלת פתוחה לראות מה שיש מעבר בדרך כלל

אנחנו כלואים בהיעלם נובע מהביטוי העלם הכל נעלם אנחנו לא רואים הכל נעול במילה עולם יש גם את המילה מנעול זה אותו סוד, אותו שורש והנה יש לנו בחודש אחד בשנה אפשרות להיפגש עם ערכים שעוברים אותנו בגדול שאין לנו מושג בהם והקדוש נוכל בכל זאת נותן לנו מתנה בתוך הזמן קשר עם מה שמעבר לזמן בהמשך נוסיף הרב ואומר כי מעשה הבריאה בכפה אלול נשאר בכוח ולא יצא לפועל באופן מוחשי אלא שלושה חודשים לאחר מכן בכפה לחודש כסלם זאת אומרת שיש לנו קרנות חידוש העולם אומנם נברא לפי

חכמים בתורת הקבלה בכפה לחודש אלול, ועכשיו הבנתם שלא מדובר בזמן, אלא במה שכן יהיה זמן אחר כך. ובכל זאת, כשהנקודה של הבריאה התחילה, היא לא התפרטה, היא לא התפתחה. זה כאילו שהקדוש ברוך הוא ברא גרעין, גולם, שהיה כפו, שעדיין לא פתח את עצמו, שעדיין לא התבטא. מתי הוא כן הפך להיות מציאות? ממשית, מוחשית, רק שלושה חודשים לאחר מכן. ואם נספור מקפה לחודש אלול, הנקודה הראשונה, שלושה חודשים, זה יהיה בדיוק קפה לחודש כסלר. ומה זה קפה לחודש כסלר? חנוכה. זאת אומרת שבחנוכה, שעדיין לא קיים, כן? באותם

ימים. אבל הפוטנציאל כבר קיים. רק בזמן הזה שלושה חודשים של עיבור, של התפתחות, נחוצים לגילוי הגרעין הראשוני שנברא בקווה אלוהים. זאת אומרת שכל מה שאנחנו ניפגש איתו החודש, אני חוזר עכשיו לזמן שלנו, שכבר קיים, יצא לפועל מתי? בנר הראשון של חנוכה. כל מה שתזמו עכשיו, כל מה שתעשו בחודש הזה, בחודש אלול, כל מה שתשקיעו, כל מה שתזרעו, יתגלה ביום הראשון של חנוכה. כלומר, הנר הראשון של חנוכה, זה לא יהיה נר שקניתם במקולת. יהיה בו את כל הפוטנציאל שהיה גנוז. בחודש הזה של אלול שלא ראית שאתה

לא יכול לראות ולא יכול לתפוס עד שהאור הזה ירד ירד ירד ירד ירד עד לקומת המנורה של חנוכה שהיא כאמור מאוד מאוד קרובה למצפה שבעה דפחים משלושה עד שבעה דפחים לפי תור התסור זאת אומרת שיש מהלך התפתחותי שנחוץ לכל דבר בבריאה נראשון של חנוכה רק אז יצאה הבריאה מן ההסתרל הגילות. ובאמת, כל הופעה בחיים, עכשיו אני מרחיב את הרעיון, שיהיה לנו ברור שכל הופעה בחיים, כל פעם שאנחנו מתחילים משהו מחדש, משתלבת בתאריך דומה. וכך היה בלידתו של משה רבנו, עליו השלום. משה רבנו זה האור בדמות

בן אדם. גם הוא כשהוא הופיע, הוא לא הופיע מיד. נאמר על אמא שלו ותצפנהו שלושה ירחים הנה לנו מהלך מאוד דומה זאת אומרת שמשה רבנו שנולד כדי לגאול את עם ישראל הוא מלך המשיח הוא לא מופיע מיד צריך מהלך של עיבור של יניקה של גדלות של שלושה חודשים כדי שהכוח הזה הפוטנציאלי יצא ויתממש ללמד שכל מה שנברא הינו רק בכוח, ואינו מופיע באופן מוחשי במציאות, אלא דרך תהליך ההתפתחות הדרגתית המשתפת את הנברא עצמו כביכול. על זה אומרים לנו חכמים בגמרא, שאדם הראשון קרא שמות. מה זה

קרא שמות? כיוון שהקדוש ברוך הוא ברא את הכל בצורה קפואה, לא חיה. אבל מציאות גרעינית, היולית, שעדיין אין לה תנועה, המתינו לאדם הראשון שיגדיר, שייתן שם כדי לתת תנועה לדבר. וזה אומר שבעצם האדם הופך להיות כאן שותף לכל מה שהקדוש ברוך הוא בורא. רבותיי, יש כאן כלל גדול מאוד. כל מה שהקדוש ברוך הוא נותן לנו ברגע לידתנו, הוא אח. ורק בכוח, כלומר בפוטנציאל, זה עדיין לא פתוח. זו מתנה סגורה. מי יפתח את המתנה הזאת? אתה. יש לך חיים שלמים כדי לפתוח את מה שהקדוש ברוך הוא

נתן לך באותה מתנה סגורה. הקדוש ברוך הוא נתן לך גרעין, אתה תשקע אותו, אתה תצמיח אותו, אתה תגדל ממנו, וכל מה שירפיע היה כבר בגרעין. אבל הוא לא יפיע לבד. אתה תעזור לגרעין הזה להתפתח. אתה תאמן את הגרעין הזה. זה נקרא אמונה. אני לוקח את הגרעין הזה ומפתח אותו. וכל מה שיש לנו בחיים תלוי בכוח הפיתוח שכל אחד ואחד מאיתנו משקיע. אם לא, המתנה שלך נמצאת, אבל היא עדיין סגורה. יכול להיות שחיית נולדת כבן ישראל, ונשארת עם המתנה הזאת כפואה. כל החיים, חס ושלום. לא פתחת

אותה. בחירה שלך. כלומר, שהנברא נעשה שותף לגילוי הסגולה, אשר הוטבעה בו ברגע לידתו. אנחנו מקבלים רק סגולה, כלומר מסוגלות בעברית מודרנית. אתה תהיה מסוגל? לא. אני נולדתי אומן. מסוגל לאומנות. אבל אם אני לא עובד בסטודיו שלי 50 שנה, לא יצא ממני שום דבר. הפוטנציאל יישאר פוטנציאל. ויגידו לי יום אחד, למה לא פיתחת את התכונה הזאת שהתבאתי בתוכך? למה לא עשית איתה שום דבר? בזבזת את חייך על משהו אחר, השארת מתנה ספיר. והוא, האדם, מאמן אותה. כשאני אומר כאן מאמן, זה מאמת אותה, מוציא אותה מן הכוח

אל הפועל. זה נקרא אמונה. לאורך כל שנות קיומו. כך מה שנברא בקווה לחודש אלול, כלומר העולם, כל מה שנברא, המשיך את תהליך התפתחותו עד לרגע הופעתו המוחשית יותר, לא טוטאלית, לא סופית, בקווה לחודש ישראל. הרב קוק זצל, ביטה בהבנה זו את אמונתו בתורת האבולוציה לא כמו דארווי שכאילו העולם קיים ולא נברא לא אנחנו מאמינים שיש בורא לעולם אבל שהעולם מתפתח הולך ומתפתח משתכלל מיום ליום שכל דבר הולך ומופיע לאט לאט גם הגאולה כך היא גאולתם של ישראל, אומר הירושלמי בברכות. כמעט, כמעט. כמו עלות השחר, לאט

לאט. בדמות שהיא קרובה יותר ונאמנת יותר לתכונתו המקורית שהייתה ברגע הבריאה. זאת אומרת, ככל שאנחנו מזדקנים בחיינו, אנחנו אמורים לגלות את מה שהקדוש ברוך הוא שם בתוכנו כבר מההתחלה. …

…