Le shofar, la Chekhina et l'appel à l'union

כשעונים אמן על ברכה בעצם משלימים את הבקשה של השכינה לבן שהשכינה מלאה בצירוף שם הרייב ושם הדנות זה אירנפין ומלכות והמילה אמן היא בעצם בגמאטריה 91 שזה בעצם החיבור בין שתי המדרגות לכן כל מי שעונה אמן משלים את הבקשה של השכינה ומאפשר לה להתמלא מהזרימה שהבעל מעביר לה ועינויה דה שכינתה והענייה של השכינה כאן הוא לשון עניית אמן והיינו כשעונים ומשלימים את בקשת השכינה, והיינו שמעלים אותה לסוד הייחוד, זה נקרא השלמה, אף על גב, והיא ביטלה צפרים, אף על פי שהיא מקבלת הערותיה בשלושה קווי חסד,

גבורה ותפארת, הרי המלכות מקבלת מג' קבים, זה רנפים, זה ג' קבים, וכן גם כשהיא מקבלת מקו אמצעי, אמצעי הוא לא מופיע לבד, אלא הוא תוצאה של ג' קבים זאת אומרת של אם אני משתמש בביטוי של להבדיל אלף הבדלות של פילוסופיה זה בעצם תזה, אנטי תזה וסינתזה אז יש לנו כאן ג' קבים תמיד קוראים לזה דיאלקטיקה והבניין של המלכות מתמלא רק בצורה כזאת והיינו בתקיעה די היא דינה רפיה. רפא בתקיעה שבחסד שהיא דין רפא, מסוד אות רפואיה, אנחנו מזכירים שאנחנו מדברים על התקיעות השונות, אז התקיעה שהיא

בעצם קול ארוך, מורה על דין רפא. כמו אות רפואיה, לא מדגישים את האות. זה נקרא דינה רפיה. כי אות רפואיה מבטאים אותה בנחת לא צריך להדגיש בשפתיים ובפה את הדגש על אותה מילה כאין התפשטית החסד וזה דומה בעצם להתפשטות של החסדים שכשחסד מתפשט הוא מתפשט בצורה רפואיה ולא בכוח זה הכוח של החסדים אז זה סוד החסד קול ארוך כלומר תקיעה לא אמור להיפסק הוא גם לא נפסק אנחנו מפסיקים אותו כי אנחנו בני אדם אנחנו לא יכולים יותר אבל השופר הזה הקולות של התקיעה הם קול גדול

ולא יסף כלומר קול של גדולה של חסדים שלא נגמר לעולם אז גם הקולות שאנחנו משמיעים היום של התקיעות אלו הם קולות שפשוט משתבים לצורה של הקול העליון, רק שאנחנו בני אדם מוגבלים ביכולות שלנו, לכן אנחנו מפסיקים את הקולות האלה באיזשהו שלב. אבל האמת היא שהקול הזה הוא ממשיך, הוא התחיל ברגע שהוא התחיל והוא מסתיים רק בגמר התיקון. זה קול אלוהי המתפשט בעולם, עליו נאמר עולם חסד ייבנה. אז תקעה ושופר גדול לחירותנו, פירושו של דבר שאנחנו נשמע את הקול הזה. כלומר שנגיע למדרגה די עליונה שמאפשרת לנו

לשמוע את הקול שזורם בעולם בלי להפסיק. זה נקרא אור החסדים שמחיה את הקול. הקול השני הוא שברים, הוא כבר דין קשה. זה שלושה קולות, טו, טו, טו. אז השברים זה דין הקשייה. דגש גבורה משברים שבגבורה שהוא דין קשה בסוד עות דגושה שבגבורה כי עות דגושה כל פעם שיש לנו מפיק נקודה בתוך העות אנחנו צריכים להדגיש את העות הזאת ולכן מקראת עות דגושה מבטאים אותה בחוזק כמו ב אבל אלית לה עינויה כעינויה דה בעלה אבל אין לה עניה מחסד וגבורה כעניה של בעלה שהוא התפארת שעונה לה

וממלא את בקשתה וחשקה כי כל חשקה ותאבתה שתתחבר בתפארת שהוא בעלה האמיתים מעת הצילותה ותיקונה הראשון שעמדה מחזד איזה רנפין ולמטה זאת אומרת שהרצון של המלכות הוא בעצם להתחבר לתפארת. התפארת היא מדרגת הבעל, הזכר, ולכן כל הרצון של המלכות זה להתחבר לקו אמצעי. וגם אין לייחוד אלא ביסוד שבקו אמצעי. הייחוד הבלעדי היחידי שיש למלכות הוא בקו אמצעי, זאת אומרת בחלק המאזן. המלכות לא יכולה לקבל מקצוות אם היא תקבל מקצוות היא תהיה בעצם חסרה בתרגום של העניין הזה האישה צריכה גבר מאוזן אם היא מקבלת מקצוות של

הגבר אז היא לא מרגישה מילוי ברגע שהיא מקבלת מהאמצע אז היא מרגישה מילוי תירושו של דבר שתמיד צריך לדאוג להיות מאוזנים בכל מה שאנחנו עושים, במחשבה, בדיבור ובמעשה. כל דבר שמתבטא בקיצוניות הוא פשוט גורם נזק גם אם הוא כולל בתוכו דברים אמיתיים. צריך מאוד להיזהר גם בלבוש של הדברים ולא רק בתוכן. ואי הוא תרועה שלשלת שהוא סוד התרועה שהיא כאן טעם של שלשלת שהוא בתפארת. אז השלשלת, כן, זה בעצם הירידה והשלשלת שאתם רואים בדו מימד, האמת שזה תלת מימד. ורז עד המילה, וסוד הדבר נרמז במשק

כתוב, אין כל ענות גבורה. קירוש ראשי, מה זאת אומרת אין כל ענות גבורה? דרך אגב, מי אומר את זה ומתי? משה כשהוא יורד עם יהושע, ויהושע שומע הקולות למטה, והוא אומר לו, אולי יש מלחמה? אז משה אומר לו, אין כל ענות גבורה. אומר ראשי שם במקום, אין כל זה נראה כל עניין גיבורים הצועקים ניצחון. זאת אומרת, לא הייתה מלחמה ולא היה ניצחון. להפך. יש פה משבר וחולשה. כי יהושע חשב שיש כאן מלחמה. למה יהושע חושב מלחמה ומשה אומר לו את האמת? כי יהושע לא משיג כמו

שמשה משיג. משה רואה, הוא נביא, בהספקלריה מאירה. יהושע מקבל ממראה. זאת אומרת שזה קול שני שיכול להיראות או להישמע בצורה שונה לחלוטין. לכם. אם אין לך דבר אובייקטיבי, כמו משה רבנו, אתה יכול לפרש את הדברים בצורה שונה לחלוטין, כמו יהושע. דה שברים. אז זה, מה הם שמעו שם? שברים. וזהו שברים, ורוצה לומר שאין לה עיקר הערה כשעונים לה בכל שברים שבגבורה. כן, השברים האלה זה... כן? היום אנחנו עושים את זה... אבל יש כמה אפשרויות לקולות, אנחנו עושים את זה כמה שיותר פשוט, אבל יש אפשרויות אחרות.

ואין כל ענות חלושה, זה מה שהוא מוסיף כאשר רבנו, הוא אומר לו, אין כל ענות גבורה, אבל הוא מוסיף גם, ואין כל ענות חלושה. דעת תקיעה. מה זה חלושה? חלשה? לא חלשה, אלא רפויה, כן? זאת אומרת, כמו שהיינו בחסדים. אז לא גבורה ולא חסדים, הוא אומר לו. אני רוצה לומר, גם אין עיקר הערתה כשעונים לה בכל תקיעת שבע חסד. אז מה אומר לו משה רבנו? אלא מה? כל ענות, כן? פה זה עם דגש. כל ענות. כן? אנוכי שומע. תשימו לב שכל הענות שלפני, אין להם דגש.

פה זה כבר ענות. ההבדל הוא פשוט. הענות הראשון זה לענות, תשובות. ופה זה עינויים. בסדר? כמו שחז ושלום אומרים בסביכות מי שלא יודעים עננו חז ושלום במקום עננו אז לא אומרים עננו אומרים עננו מי שאומר עננו זה כאילו מבקש מכות אז צריך להיזהר מאוד לא לומר את הנון דגושה אלא נון רפויה ופה זאת נון דגושה כלומר כל ענות הנוכי שומר דעת תרועה, זה התרועה שעיקר הערתה הוא כשעונים לה בכל תרועה שבתפרת ששם מקבלת הערת יסוד אימה המתגלה בחזד הזה אירנטי אז פה הם מקבלים מקו אמצעי

אבל פה מה שהם מקבלים זה בעצם מדרגה שמורה על משהו שהשתבש זה אומנם קו אמצעי אבל הקו האמצעי הזה השתבש בגלל שלמטה עושים חטא הגל אז הבניין הזה בכל זאת, כן, זה תרוע שבתפארת. כלומר, הערת יסוד דה אמא מתגלה בחזה דזה. ואמא נקראת אנוכי, ובה סוד השמיעה. דה סלקה בעינויה, דה בטר דה כתרוע. ששם עולה ונענית בקבלת שפע זה אחר זה. כל התרוע שהם תשעה קולות קטנים זה אחר זה. כן, חייבים שיהיו תשעה מינימום. אז זאת התרועה. עכשיו התרועה היא רומזת לספירת התפארת. אז תקיעה זה

חסד, שברים זה גבורה, ותרועה זה תפארת. למה לא מסיימים בתפארת? הרי זה יותר טוב מחסד, לא? תפארת זה קו אמצעי. אבל בכל תקיעה, בכל סבב של תקיעות, אנחנו חוזרים ומסיימים בתקיעה. מה אתם אומרים? תקיעה זה חסד, נכון. כן. יפה. כי אם זה היה מגיע לתנפרת, זה היה סוף המדרגה. ולכן חייב שהחסד יהיה דומיננטי, ולכן כל הזמן חוזרים למדרגה הראשונה כדי להמשיך משם הלאה. זאת אומרת, זה לא אותו חסד של למעלה, זה חסד חדש. אוקיי? לקומה שמתחילה מלמטה. כמובן, כל פעם שאנחנו משנים קומה, חייבים להתחיל בחסד.

ולכן זה חסד גבור התנפרת, חסד שלמה? שלב הבא נכון ולכן בקשר של הציציות שלנו אנחנו תמיד מסיימים בחסדים גם כשיש לנו תחלת הקשר האחרון אסור לו שיהיה כחול הקשר …

…