Chabbat et Yom Tov : le repos source de la sainteté des fêtes

בשבת, הנושא שלנו זה להבדיל, לדעת את ההבדל בין שבת ויום טוב, שבעצם יום טוב מקבל את כוחו מן השבת, והשבת הוא סוד ההיעלם, הביטול, לעומת יום טוב שזהו חזרה ליש. ובלי הביטול הזה אין אפשרות לחזור. וזהו שכתוב בשבת, תחילה למקראי קודש. כלומר השבת הוא הבסיס, הוא ההתחלה. לאפשרות בכלל להזמין ולקרוא חודש, כן? כי שבת הוא בחינת תחילה וראשית של כל הימים טובים. כי כולם מקבלים קדושתם מבחינת שבת, שהוא כולו טוב. במקבלה אנחנו מדברים על חוכמה ובינה, שזה השורשים העליוניים, שזה כמו המוחים, ומהמוחים יש לנו שש

מידות, נכון? שש מידות, זה כנגד שישיים, כלומר חסד כנגד יום ראשון, גבורה כנגד יום שני, תפארת כנגד יום שלישי, נצח והוד רביעי וחמישי, יסוד יום השישי, ומלכות יום השביעי. וכולם מקבלים מיום שבת. כלומר שבת הוא השורש העליון, עולם הבא של כל ימי עולם הזה. והוא בתוכם, הוא נשמתם, של כל הימים. היום, יום רביעי בשבת. בתוך המציאות שנקראת שבת. למרות ששבת זה שבוע, כן? אבל היא נקראת שבת. לא סתם. לכן, משם נמשך התגושה לתוך הימים, בחינת יום טוב. אז מביטול הימים, נמשך הכוח והטוב אל הימים. כלומר,

ממציאות שאין בזמן, נמשך הזמן. תמיד אמרנו שהשקט קודם לדיבור. וזהו שנקראו הימים טובים מקראי קודש. מקרא דייקה. היא צריכה לקרות דייקה, הקדושה לשם. מה זה לקרות? להזמין, להביא, שזה יקרה. אז מקראי קודש זה לא רק לקרוא, בכל רם, אלא מקראי. לגרום שהדבר הזה יקרה. כי הקדושה הוא בחינת כולו טוב. הוא לא קודש. זה עץ החיים. בשבת. בשבת אין רע. לכן בשבת הבירור אסור. אחרון אסור לנו בצלחת לעשות בירור. לוקחים רק את הטוב בשבת. כי אין רע. אז מי שעושה ברורים בשבת הוא כאילו מחזיר את העולם

ליום חול, ששם יש טוב ורע. הוא יורד מהשבת לעץ הדעת טוב ורע. הוא יורד מעץ החיים, משחזר את חטא הדם הראשון. לכן בשבת צריך לחיות לפי גובה השבת. מי שחי בשבת לפי גובה יום חול הוא מחלל. וזה לא סתם איזה ביטוי שהוא מחלל שבת, הוא לא הבין. הוא בעצמו מפסיד את חייו כי הוא יורד חזרה ליצדה הטוב ורע מזמין טרה לחיים שלו בזמן שהקב' נתן לו מתנה לחיות בעץ החיים כלומר מחלל שבת מעניש את עצמו כמו שכתב רבנו במקום אחר ועל כן יום טוב נעמי עיקר

שבת לכן גם יום טוב נקרא שבת כי כל קדושתו נקבל משבת כנעד צריך לא לשכוח ששבת היא מקור הברכה כי היא מקור הברכה מראש מקדם לסוחה סוף מעשה של כאן זה במחשבת תחיליו השבת כל מה שאנחנו אומרים בלך הדודי זה אותו עניין כי שבת הוא בחינת התכלית המקיף שהוא למעלה מכל הימים איזה מין מציאות בלתי מתפסת שהיא עוברת את כל המציאות שאנחנו מכירים כאן בעולם הזה איזה מין אלמנט במרכאות שהוא הבסיס של כל העולם הזה. הוא גם גר לעולם הזה וגם תושב בעולם הזה. כמו גר

ותושב ממש. זאת אומרת שהשבת זה כמו עם ישראל בעולם. עם ישראל גם כן הוא גר ותושב. אנחנו גרים לעולם הזה, כי אנחנו באים לעולם גבוה מאוד. אבל אנחנו גם תושבים. ככה גם התורה. התורה באה מעולם עליון, היא גרה לעולם הזה, אבל היא יורדת ומתלבשת בעולם הזה. היא המשמה. מה מירושלים? ירושלים, ארץ ישראל, כל הבחינות שאנחנו חיים איתן, הכל אותה בחינה בעצם. קוטשה בריחו, הורייטה, ישראל, ארץ ישראל, ירושלים, השבא, כל הבחינות האלה הן מאותו סוג, מאותו ייחוס. וזה שכתוב, ימים יוצרו, כן? הקדוש ברוך הוא יצר ימים,

ולא אחד בהם. האמת שכתוב ולא למד ו' ואנחנו קוראים למד א'. מה זאת אומרת? ימים יוצרו ולא אחד בהם. ימים הקדוש ברוך הוא יצר ושמר לעצמו אחד מהם. את האחד. כן? זה למד ו' ולמד א'. אז אנחנו... יש קריאו חטיב בדבר הזה ואמרו רבותינו זל זה יום השבת האמת שדרשו את זה גם על יום הכיפורים שהוא גם כן נקרא שבת שבת שבתות וזה ולא אחד הנה ולא די כאן כלומר ולא כלומר הוא לא נחשב בתוך הימים דעים שאינו נחשב כלל בכלל הימים כי הוא למעלה מהזמן

כאן אז אם הזמן בתורת הקבלה הוא בגובה של מהו בין. נכון? מהו בין זה אירנפין ומלכות. זה שלוש הזמן. שש ספירות ומלכות. אז שבת הוא בחינת יודקה. כלומר, אבסד. ביחס למהו בין. כי שבת שהוא בחינת סוף העולם, בחינת יום שכולו שבת קנה, אבל יום טוב הוא מקבל הערה משבת קנה. אז... סוף העולם זה בעצם התחלתו כי כל הימים טובים הם זכר הניסים והישועות שעשה עמנו השם יתברך וכל הניסים והישועות נעשים על ידי שנמשך הערה מהתכלית מבחינת סוף העולם שאז יהיה כולו טוב ויתבטל הטבע ומרכאות, כן?

טבע ושבת זה שני דברים הפוכים או שהטבע האמיתי, שורש הטבע הוא שבת לא הטבע כפי שאנחנו מכירים אותו כשהטבע מתגשם אלא בשור שור ולכן כשאנחנו אומרים שיום שכולו שבת זה מה שיהיה לעתיד לבוא זה בגלל שאנחנו פשוט מאוד מתחילים להבין יותר ויותר לאורך ההיסטוריה בהתקדמות שלנו את מציאות השבת אנחנו חוזרים אל התוכן האמיתי אל הנקודה תמיד העולם נברא כמה שיותר רחוק מהבורא כביכול הבורא כשהוא ברא הוא הוציא את העולם רחוק ממנו והעולם פשוט חוזר אל בוראו ככה זה הטבע, ככה זה בנוי האמא יולדת את התינוק,

זורקת אותו החוצה ואחרי זה מביאה אותו אליה אז הקב". הוא כביכול כשהוא ילד או ברא את העולם הזה יצא ממנו, רחוק והעולם פשוט באופן טבעי אינטואיטיבי חוזר ויותר ויותר חוזר למקור, לכן אנחנו חוזרים יותר ויותר לבחינת השבת, וגם בבחינת הלימוד שלנו, הלימוד שלנו נהיה יותר ויותר עמוק. כי הוא חוזר יותר ויותר לשורש. אם התחלנו ללמוד בעולם של נקודות, אנחנו עכשיו מתחילים ללמוד בעולם של כללים. חזרתנו לארץ ישראל, היא חזרה לתורת הכלל. למה? כי אנחנו חוזרים למקור של הפרטים. וככה בכל התורות. ככה בכל המקומות, ככה אפילו

באנושות כולה. האנושות בכללה שואפת לחזור לנקודת ההתחלה. בתת מודע, יש איזו מין משיכה למי ילד אותי. כמו ילד שלא יודע איפה ההורים שלו, ובגיל 20 הוא מתחיל לחפש אותם. מה שלא עניין אותו עד עכשיו אולי עד כדי חיפוש. ואז עכשיו כל כולו יש לו איזו מין אובססיביות לחפש את אבא ואמא. אז אנחנו התבגרנו ואנחנו רוצים לראות מי הביא אותנו לעולם. חשוב לנו. אני מבקש על העומדים שמושטע את העולם מימין השטיין. כן. לא רק על השטיין, מימין הנוצר העולם. כן. הנקודה הראשונה מהאינסוף בבריאה, זה נקודת אבן

השטיין. כלומר, הבריאה הראשונה, האבן הראשונה שהקב' ברוך הוא בראה, כשהאינסוף הפך לסוף, לאבן, לחומר. החומר הראשון של כל היקום כולו, עם הכוכבים והכול, זה אותה אבן. ומשם התפשט העולם, היה הולך ומתרחב, ככה אומרים. לכדור הארץ ולקוכבים ולכו'. זאת אומרת, נקודת המפגש, היא הנקודה הזאת של אבן השתייה. ממנו הושתה את העולם, ממנו שוטה העולם. הכל מהנקודה הזאת. שאז יהיה כולו טוב, ויתבטל הטבע. ועל ידי שנמשך הערה זו לעולם הזה, אז העולם הזה הוא בגדר של שש ועוד אחד, נכון? על ידי זה נעשה בחינת ביטול הטבע. כלומר,

מה זה ביטול הטבע? זה גילוי המעל הטבע. זה לא שיבוא מישהו ויבטל את הטבע, אלא בתוך הטבע הוא יגלה את מה שלמעלה מן הטבע. אז זה נקרא ביטול הטבע. כלומר, הטבע לא יתבטל, אבל הוא יהיה יחסית למעל הטבע. הוא ישולי. למה הדבר דומה? לעתיד לבוא לא יאמר עוד חי ישם אשר הוציא אתכם מארץ מצרים, אלא חי ישם אשר הוציא אתכם מכל הארצות, מארץ צפון. אז מה נוריד את יציאת מצרים להיסטוריה? לא, אומרים חזל, לא שתעקר יציאת מצרים, אלא שתהיה תפלה ביחס להיסטוריה החדשה של הגאולה העכשווית.

אותו דבר כאן, הטבע לא יתבטל, לא יהיו ימים בשבוע, אלא שהוא יהיה בעצם שולי, הוא יהיה בעצם משני, ביחס לגודל שתתפוס המציאות האינסופית. השבת ישלוט כל כך, ברובד הפנימי …

…