Adar et Av : la joie qui se multiplie

בנושא חודש אדר המאמר מכונה מי שנכנס אדר מרבים בשמחה אבל ממאמר חז'ל במסכת טענית אמרינן במסכת הענית ד' כ' עמוד א', הגמרה מלמדת אותנו, אמר רבי יהודה, וד' רב שמואל בר שילת, משמי ד' רב, כשם שמי שנכנס אב ממהטין בשמחה, כך מי שנכנס אדר מרבין בשמחה. זה מאמר ידוע, מפורסם, השוואה בין שני חודשים, אב ואדר שמאוד מאוד דומים בתכונה שלהם כיוון שהם מסמנים מעבר וגילוי של א' בחודש אב, הא' מופיע בב' ובחודש אדר, הא' מופיע בדירה שזה אותו דבר, כלומר אדר מקביל לב' למה צריך למעט

בשמחה בחודש אב? כנראה שיש בחודש הזה שמחה יתרה. לא רק בגלל שקרה משהו של חורבן בית המקדש, חורבן הבתים, שני הבתים, אז ממעטים בשמחה. אלא הממעטים בשמחה מתחיל כבר מראשית הבריאה. זאת אומרת שמראשית בריאת העולם צריך למעט בשמחה בחודש הזה. אם אני צריך למעט בשמחה בחודש הזה, כנראה שיש בו שמחה מיותרת. כלומר, שמחה יותר גדולה מהרגיל. הרי אסור לעבוד את השם אם זה לא בשמחה. שנאמר, עבדו את השם בשמחה. אז איך חזן מבקשים ממני למעט בשמחה? פרושו של דבר, לא לבטל את השמחה, אלא למעט. כנראה

שיש מספיק כדי שיהיה אפשר למעט בשמחה בחודש עד. כמובן שבנוסף לכך נוספו כל האירועים ההיסטוריים שמכריחים אותנו, גם אם לא היינו מבינים ולא היינו רוצים למעט בשמחה, אבל זה לא העניין. השורש הפנימי של החודש הוא בעצם פניות. בחודש שדה, באופן פרדוקסלי, זה בדיוק הפוך. אין מספיק שמחה בחודש באופן אינטואיטיבי. הייתי אומר מבחינה כמאית, מבחינה בראשיתית, חודש אדר חסר מהשמחה המיותרת שיש בחודש אב. זאת אומרת שיש כאן בעצם עניין של כלים שלובים שצריך להעביר מהשמחה של חודש אב לחודש אדר. אז ממעטים מחודש אב כדי להעביר לחודש

אדר שהוא בתכונה היסודית שלו חסר. ולא כמו שאנחנו חושבים גם כאן. שמילא שנכנס חודש אדר אז מרבים בשמחה באופן אוטומטי כלומר השמחה מתרבה בעולם לא, יש כאן מאמץ גם בחודש אב למעט וגם בחודש אדר להרבות ולכן צריך להרבות בשמחה בחודש אדר זאת אומרת שמי שלא מרבה בשמחה בחודש אדר אם הוא ישאיר את הגובה של השמחה הבסיסית היא לא תהיה מספקת הוא לא יכול להיכנס לפורים בלי ריבוי בשמחה הוא לא יכול לחוות את החג באופן המקסימלי אם הוא לא עושה פעולה של ריבוי שמחה. כנראה שיש כוח

שיתנגד לזה מתחילת הבריאה, שוב פעם, הכוח הזה כמובן זו קליפת המלאק, שאם אתה לא מרבה בשמחה היא חז ושלום עלולה להשתלט על האדם ולהוריד את השמחה שלו לרמה שחז ושלום כבר הופך להיות איסור של לא לעבוד את השם בשמחה ובתאו לבד. מה זה אומר פרקטי לעבוד בשמחה? לעבוד בשמחה זאת אומרת לעשות כל מיני דברים שמוסיפים לך שמחה. כלומר, אם אתה אוהב משהו, כן, אז תעשה אותו בחודש אדר. אם אתה, למשל, רוצה לעשות, לחגוג איזה משהו, תעשה את זה בשמחה. חנוכת בית, תוסיף שמחה, תגרום לכל מיני

אירועים. עם חברים, עם פגישות, עם כל מיני דברים, עם עסקים טובים, דברים שיכול להרבות שמחה לאדם, לתת לו שמחה, שיעשה את זה בחודש הדר. גם אם יש לו איזה דין או משהו שיביא את זה עד לחודש הדר, אם יש לו דין עם גוי, כדי ששם בעזרת השם תתרבה השמחה, יש איזה מין מזל, כן, בחודש הזה, שעדיף לעשות בו דברים שמוסיפים. ולכן כל מה שאפשר, מוסיפים בחודש הזה. עושים מאמצים כדי להרבות שמחה. אתה עושה אוכל לשבת, תעשה יותר בחודש הדר. אתה עושה ראש חודש, תעשה משהו שתוסיף

משהו. תקנה משהו חדש בחודש הדר. תשקיע בחודש הדר משהו שיביא לך שמחה. תקנה לך חולצה חדשה. משהו שישמח את האדם, אפילו אם זה דברים חיצוניים, שהרי אנחנו עטופים בעצם גם מפנימיות וגם בחיצוניות. תוציא ספר חדש, תשקיע בספר חדש, תעשה משהו, כל מיני דברים פעולות, שבעצם מרוממות את האדם ומביאות לו שמחה יתרה, כלומר שמוסיפה לו חיים. לכן זה בעצם צריך לריבוי. היא לכך, בר ישראל דאית לידינה, לכן, כמו שאמרנו עכשיו, אם יש לבן ישראל דין, בהדה נוכרי, להשתמע את מיני באב, דרי המזלה, צריך לא לעשות את

זה, להימנע מלעשות את זה בחודש אב, אם יש לך דין, אם יש לך משפט עם גוי, עם נוכרי, דרי המזל לא לעשות את זה בחודש אב, כי שם המזל, כן? באופן פרדוקסלי אמרנו שיש שמחה יתרה, אבל המזל של החודש הוא מזל במרכאות לא פשוט, חסר בו עניין, זה נקרא רעה בעצם, חוסר אור. ולמליץ אין אף שבאדר דברי מזלם ולהעביר את זה לחודש אדר ששם יש מזל בריא זאת אומרת מזל טוב אז חודש אדר יש לו תכונה של מזל טוב וכשיש מזל טוב צריך להשתמש בנזילה הזאת

כדי להוסיף שמחה בעולם שוב פעם אני חוזר לא בגלל שיש מזל טוב בחודש שזה הופך להיות מובן מאליו שאנשים שמחים צריך לעשות פעולות כדי להכניס לפעולה את הפוטנציאל של השמחה שנמצא בחודש זאת אומרת שיש פוטנציאל אבל צריך לפתוח אותו הפוטנציאל של חודש אב הוא סגור יותר אבל השמחה למטה יכולה להיות גדולה יותר להפיד לבוא ועזרת השם חודש אב יהפוך להיות הגדול שבחודשים על כן שמו אב הוא אבא היום הוא לא יכול למצא למצוא את הפוטנציאל שלו כראוי אז במקומו בא חודש ניסן חודש ניסן הוא אב

קטן אביו אבל לעתיד לבוא באזורת השם אנחנו נחגוג בחודש אב חגים גדולים מאוד והנה הרמב״ם לא הביא לא ממראה דרך ולא ממראה דרך פאפה לא לעניין אדר ולא לעניין אב זאת אומרת שהרמב״ם לא התעסק במה שכתוב בגמרא שם במסכת טענית דווקא פתאום לא לחודש הדר ולא לחודש אב ואף שהביא בפרק ה טענית עד מי שנכנס אב ממהטים בשמחה וכולי וכולי כמי שנכנס הדר מרבים בשמחה זאת אומרת שהרב לא מביא כאן את הטעם של הדבר כמו שהביאו כאן חזל שאם יש לך בדין תעביר אותו לשם או

תעביר אותו לשם הם מתייחסים, הרמב״ם מתייחס לחודשים בצורה אחרת, הוא לוקח את היסוד הפנימי, בלי להיכנס לעניינים, לטעם שנמצא ליד מה שנאמר שם בגבר. כלומר, הרמב״ם כאן הולך אל העיקר, והוא אומר לנו, תרבה בשמחה בחודש אדר, ותמעט בשמחה בחודש אדר. להלכה כביכול. להלכה. הרב מקצר, הרמב״ם מקצר ומביא אותנו ישירות עכשיו צריך להבין מה גנוז בחודש הזה אנחנו לא נתעסק כמובן בחודש אב אבל אנחנו נתעסק יותר בחודש אדר מטבע הדברים רק שתבינו שיש כאן השוואה חזל יכלו בקלות רק לומר לנו מי שנכנס אדר מרבין בשמחה דרך

אגב זה מה שאנשים זוכרים אף אחד לא יודע בדיוק שבחודש אף צריך למעט. כן? אבל חודש אדר יודעים שצריך לערבות בשמחה. צריך להבין את יסוד הדברים. אז אם ככה כל החודשים יש כאילו זה לעומת זה, זה משלים את זה. כמובן. יש לנו בשנה שישה חודשים שהם חודשים מצד הזכר ושישה חודשים מצד הנקבה. זאת אומרת שכפי שהקב' ברוך הוא ברא הכל, זכר ונקבה, ברא אותם, אז יש לנו בעצם חודשים שהם מבחינת נקבה. ומתחילים למשל בניסן, בנקבה יא, סיוון, תמוז, אב ואלול וכאן מתחילים החודשים של הזכר פשרה,

חשבת, כסלב, תיבת, שבת השיחה קשורה לזכר? מה? השיחה קשורה לזכר? לא, לא דיברתי על זה עכשיו השמחה קשורה לנקבה. לכן, מי שמכנס הדרצל להרבות, כי זה שייך לנקבה. וזכר זה פוטנציאל. איך זה נקרא אצל הזכר? זה נקרא שסון. והשמחה נמצאת אצל הנקבה. שסון ושמחה. כן, זה לא שמות של שני ארסים. זה, כן, שמות של בניין. שסון זה ללכת לשמחה, ושמחה זה כבר השמחה, זה כבר הגילוי במילה ססון יש שש לכן זה הזכר ופה יש שם, שזה כבר הנקבה והנה, ברשי, בדיבור המתחיל, מי שנכנס אדר כתב

אז רשי מתייחס לעניין הזה כמובן והוא כותב על החודש הזה, חודש אדר ימי ניסים היו לישראל, פורים ופסח כלומר עכשיו הוא מביא לנו חידוש. הוא אומר לנו שיש ניסים …

…