Éduquer sans forcer : l'équilibre des lettres yod et hé

מה? האות הכי קטנה זה יהוד, כן. זה השורש של כל האותיות, זה נקודה. התפרת היא כבר איזון, אז כשהיא יורדת, אז זה כאילו להנמיך את האיזון, היסוד, ביחס לתפרת. בוודאי, כי הוא קו אמצעי, אבל קו אמצעי ביחס אליו, אבל ביחס לשלב הבא. וגם היא, אחרי שנגמר, בא. כל הסיפור נגמר בה, כן? כן או לא? לא. אחרי זה היא צריכה לתת לעם ישראל. לילדים שלה. אז איך היא נותנת? כמו האמא שנותנת לילד, מה היא נותנת לו? איך היא נותנת לו? היא מכניסה לו בקבוק חלב של שני

ליטר? לא. הכל במינון, בטמפרטורה. אז תעשה אותו דבר בתורה. אותו דבר תעשה בתורה. אל תכניס לו דברים שסתם תזרוק, תזרוק, תזרוק. לא רוצה. כן? לא רוצה. לא יאכל. אין דבר כזה. אז הוא יאכל לבד. אל תאכל. אל תאכל. כן, אל תאכל. אל תאכל. ימות. הוא לא ימות. אל תדאג. אף ילד לא מת. לא מת ככה. אין דבר כזה. די. אין דבר כזה. תינוק לא אוכל, תינוק מקבל בכוח. מה פתאום בכוח? מה פתאום? הוא בוכה כדי לקבל. אתה גורם לו לבכות. כן, אבל אם הוא לא רוצה

לאכול, כשלא רוצה... איך אוכלים בכוח? נשים לו את האוכל. מה זה לא רוצה לאכול? מה זה לא רוצה? המנגנון שלו חולה. זה משהו אחר. אתה אומר שהוא חולה. אז אני אומר לך שאתה מציף אותי. מה פתאום? אם הוא לא רוצה, זאת אומרת שהוא לא צריך עכשיו. אני לא רוצה. מכניס, פולט. לא רוצה. ואתה דוחף לו בכוח? אז למה אתה דוחף לו בכוח? ברפואה זה פשוט מה. הידד... פוליאטי יותר מדי. אני לא יודע, אני גידלתי ילדים, והם הוציאו את הבקבוק, אף פעם לא דחפתי להם את זה

בכוח. זה שילד בצורה רגילה מפסיק ללכות, זה ברור. ילד עכשיו נולד לעולם. יש מדדים. אם הוא לא מכניס מספיק סור קוד אוכל, זה ייכנס. חייבים להכניס את זה, כי הילד לא אוכל מספיק. אבל זה לא קורה. כמעט ולא קורה הדבר הזה. קורה. איפה קורה דבר כזה? תראה לי. אצלנו קרה, מה זה משנה? קורה. ילד מוציא אוכל, מוציא, מוציא, מוציא. נכון, המדדים לא בסדר, אתה צריך לדאוג שזה יישאר בתוך הגוף ושאולף לו את זה. זה משהו אחר. אבל, אל פניו כלפי חוץ, מדובר על... אני מציף אותך,

ואתה פול את החוצה. אם היינו מסתכלים על זה, היה עצור. זאת אומרת שהכלי שלו היום של קבלה, כנראה לא מתאים לסוג של החלב שאתה נותן לו. זהו, זה מה שזה אומר. אתה תתעקש ותכניס לו אותו חלב, הוא יפלוט עוד פעם, אז מה עשית? אז אתה הולך לרופא, הוא אומר לך, החלף שאתה נותן לו הוא לא טוב, תשים לו יותר זה ויותר זה. בסוף הוא לא פולט, הנה הוא בן חמש כבר. אז איך הוא גדל? בכוח הוא, תוראים. אין דבר כזה בכוח. פשוט התאימו למה שהוא צריך,

את מה שהוא צריך. אז יש לו בעיה עם בוטנים, יש לו בעיה עם זה, אז עושים לו משהו מיוחד בשבילו. אבל לא נותנים לו בכוח בשום עולם, לא ראינו דבר כזה. אין דבר כזה בכוח. בכוח הוא גם לא מוצץ, הוא גם לא שואב. אין דבר כזה. בכוח זה רק נגד האויב שלנו. זה כבר כשאתה לא יכול לעשות אחרת. אבל זה גם בחינוך ככה. החינוך של עד הדור הזה היה, כמו שהוא אומר, לדחוף בכוח, ועוד הפעם, ועוד הפעם, ולדחוף לך זה, ועונשים. היום יודעים שזה לא עובד.

והנה, באו אליי משפחה שלמה, שלשום. שלשום, משפחה שלמה. ילד בגיל 15. שובר הכל בבית, הכל. יש לו את הפטיש הקטן של האוטובוסים, של החלונות, הוא הולך איתו בכיס. הוא גנב מאיזה אוטובוס? האדום, הקטן הזה. שובר הכל בבית, שובר הכל. עכשיו אמא שלו ואבא שלו לידי, והאחים והאחיות, כן? כולם נראה יושבים ככה אצלי בבית. לא שבר חטא. כן? אז אמרתי לו, אתה רוצה לשבור דברים? הוא אומר לי לא, מסתכל עליי צוחק. אמרתי לו, בוא תשבור. אז לקחתי אותו לבד, דיברתי איתו, עשיתי איתו איזה העסקה, משהו, שם,

שמה, למעלה. ההורים שלו חיכו למטה. אז אמרתי, מה זה הילד הזה? אז אמרתי, מה, מה? הם מכניסים לי דברים שהם רוצים. אני לא רוצה את החיים האלה. לא רוצה לחיות כמוהם. הם משוגעים. אמרתי להורים, אתם משוגעים. הוא אמר לי, למה? אתם רוצים לדחוף לו מה שהוא לא. הוא לא בחיים שלכם, הוא לא יהיה מה שאתה רוצה שהוא יהיה, הוא יהיה מישהו אחר. אמרתי לו, אתה רוצה לחיות לילד? הוא אומר לי, בטח שאני רוצה לחיות. אתה רוצה להצליח? הוא אומר לי, בטח שאני רוצה להצליח. אבל לא

כמוהם. אמרתי לו, מה אתם רוצים? הוא בריא. תצא מהתמונה אתה, תפסיק לשגע את הילד הזה, תפסיקו. ההורים פשוט כמו איזה, כן, מלחציים. סוגרים אותו, הורסים אותו, אז הוא שובר את הכל, שובר את הכלים, נמאס לו כבר. אז הלכתי, עשיתי איתו עבודה, ובעזרת השם אני בקשר איתו עכשיו, כל יום, כל יום, כל יום. טלפוני, לפחות. מה לעשות? להציל משפחה. אבל אמרתי למשפחה, הוא בריא הילד הזה, הוא פשוט לא מצליח לאכול את האוכל שאתם נותנים לו. האוכל שלכם הוא לא טוב לו, הוא טוב לאחרים אולי, לא לא.

יש לו סגנון אחר, יש לו מציאות אחרת, הוא בנוי מחומר אחר, מה אתה רוצה ממנו? אז יש לו כבר תיק במשטרה ויש לו זה וכבר תפסו אותו על זה ונכנס לאוטובוס ושבר את הראש של הנהג ו... אל תשאל, שמר אחר. כל זה כי יש לו עובר, עובר של של של אורות. אין לו כלים. זה נקרא שבירת הכלים. אז הוא שובר את הכלים. תן לו אור שמתאים לעצמו. וזהו. אמרתי לו מה אתה רוצה? מה אתה רוצה? תגיד לי מה אתה רוצה. אז הוא אמר לי, 1, 2,

3, בוא נעשה רשימה של מה שאתה רוצה. אמרתי לו, אני נותן לך את זה. מה שביקשת, אבל בתנאי שאתה עובד איתי עכשיו. אמרתי להורים, אתם יוצאים מהסיפור עכשיו, תעזבו אותו בשקט. אתם איבדתם כבר ברגע הזה, לא לידו, את היחס איתו. הוא כבר לא שם עליהם בכלל, הם לא קיימים בכלל. בשם ירחם, הם כבר הרסו את הכל, לשרפו את הקשר ביניהם. צריך לבנות לו עכשיו הבאות חדשה. ואני לא פסיכולוג. צריך להתמודד עם הדברים האלה. מה יש לך להגיד, חננה אלה? אתה בתחום הזה. תגיד. תגיד, מה? מה

עושים? שהם גדולים יותר קל. אני שואל על הקטנים. הפער בין השלב שבו ההורה מפסיק להחליט, פה אני... כאן השאלה שלי. וזה נכון שזה מודולרית, בסדר? כל ידיי בעניין שלו. אבל יש... שלב שבו ההורים מבין שזה, בתחום הזה הוא כבר לא יכול להשפיע יותר. אבל עד אז הוא מחויב להשפיע. אבל איך להשפיע? לבנות את הכלי? בכל בכלי, אבל הבנתי, זה ברור. מה, בסוף בפרקטיקה, זה הסיבוב. לגלל זה, לצורך העניין, עד שהילד לא פולט, אתה לא יודע שהוא ברור ברור. בסדר? אוקיי, אז תיתן לו משהו אחר שלא

יפלוט. אבל זה גם לא ברור. מצאת? מצאת משהו שאחר שלא פלט יותר? יפה. סתם בשביל הדוגמא, כדי לצאת בטחול בסופו, היה צריך לקבל את זה בזונדה. היה צריך לקבל את זה בזונדה, כי הוא לא עליו המשקל. בסדר. אז גם זה. זה צורה אחרת של נדינה. כנראה שהצורה הראשונה לא הביאה מה. נכון, אבל זה בצורה אחרת. כי אתה בנית כלי לא נכון בהתחלה. אז עכשיו צריך לתקן, זה נכון. עכשיו יש נזק. אבל אם מלכתחילה, כלי היה נכון, אז היה צורה אחרת. זה קשור לשיעור שלנו, הרב, שאנחנו

מדברים על מידתיות ודיוק, אז פה בדיוק העניין. אני טוען אותו דבר כמו במערכת החינוך או כמו ברפואה. ברגע שאתה לא מדייק מההתחלה, אז הסטייה, הסטייה, הסטייה, וזה יוצא מאיזון, …

…