Shir HaShirim et la chira de la mer des Roseaux

חרוז זה גם עניין של קישוט זה מרמז על השיר שהשארו בני ישראל בשירת הים והמדרש אני רק חוזר על זה כי זה היה החלק האחרון שלמדנו אותו המדרש מגלה לנו סוד גדול ואומר הדאו דכתיב פיה פתחה בחוכמה ותורת חסד על לשונה מה זאת אומרת? שמיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה לקב' ברוך הוא אל הישראל. כלומר, יש כאן גילוי של חידוש שרק ישראל אמרו שירה. מה זאת אומרת? והרי לפי הפשט זה לא נכון. בוא נראה. ממשיך

המדרש. ברא את האדם הראשון ולא אמר שירה. הציל את אברהם אבינו מכבשן האש ומן המלאכים ולא אמר שירה. והציל את יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה. ויעקב מן המלאך, שבו של אסיו, ומן אסיו עצמו, מהצ'שכם, ולא אמר שירה. כיוון שבאו ישראל לים ונקרא עליהם, מיד אמרו שירה לפני הקדוש ברוך הוא שנאמר, אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת. זאת אומרת שאנחנו מתייחסים אל שירת הים כאל השירה הראשונה מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם. זאת אומרת שיש כאן שירה גדולה מאוד, שלא הייתה עד אותה

תקופה. וזה מה שאומר המדרש, פיה פתחה בחוכמה. מה זאת אומרת פיה פתחה בחוכמה? הייתה פתיחת פה בחוכמה. כלומר, בזכות ספירת החוכמה, המלכות פותחת את הפה. בנויה מחוכמה. החוכמה נקראת אבא, והמלכות נקראת בת. הבת בעצם מקבלת את כל היסוד שלה מכוח האבא. לכן אומרים בקבלה, אבא יסד ברטא. ברטא בערמית זה בת. כלומר, הבת יוצאת מכוח האבא. ולכן, פי הפתחה, בחוכמה, בזכות החוכמה היא פתחה את הפה. אמר הקדוש ברוך הוא, לאלו אני מצפה. אני כבר מחכה ליום הזה מבריאת העולם. ואין אז אלא שמחה. אז ישיר משה שנאמר,

אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה. אותו אז של אז ישיר משה, יש לנו אז אחר של הגאולה האחרונה. במהרה בימינו אז ימלא שחוק פינו אנחנו נתחיל למלא את הפה שלנו בשחוק או בצחוק יש כלל בלשון הקודש שהאותיות שהן מאותו סוג כלומר מאותו מוצא אז זה אותיות מתחלפות למשל אם יש לי אותיות גרוניות עין אז אני צריך לחפש אות גרונית אחרת, ואני יכול לשלב ביניהן. למשל, פה יש לי צחוק, אז אנחנו רואים שזה אותיות של שיניים. אני מוצא שיניים, זה יכול להיות גם צחוק. אז בעברית אפשר

להפוך את הסין לצדיק. זאת אומרת, צחוק, זה יכול להיות גם צחוק. בסדר? שחוק זה עניין של שמחה פנימית שמתגלה את החוצה. אולשוננו רינה, מה זה רינה? שירה. כלומר, כשאני מתמלא בשמחה פנימית, אוטומטית זה מתבטא בשיר. אדם ששר זה אדם שיודע לבטא את פנימיותו האלוהית ולהוציא אותה החוצה. ולכן שירי שבת כל כך חשובים ובכלל. אדם ששר הרבה, זה מלמד על שמחה. אדם שקשה לו לשיר, והוא כזה תקוע ו... כן? לא רוצה... זה שיש לו קצת תסבוכת פנימית, והביטוי של השמחה קשה לו מהפנימיות אל החיצוניות. עד כאן

המדרש. עכשיו אנחנו ממשיכים ברשותכם, וננסה להבין. וכדי להבין יותר את מהות השירה הזאת, עלינו לזכור שקודם קיבלו ישראל תואר ראייה. כלומר, ראייתי, נכון? הגיעו למדרגה של ראייה. יותר מבנים, יותר מעבדים, ראייה. אשתו, של קודשברכות. כמו שכבר למדנו מן הפסוק, דמיתיך ראייתי. אם כן, שירה זו נאמרה על ידי כנסת ישראל. זאת אומרת, ברגע שהגענו למדרגה של ראייה, אז מי אומר את השירה הזאת? הראייה היא כבר קנתה תואר חדש אז מהתואר החדש בזכות התואר החדש היא אומרת שירה כלומר לא דומה שירתו של האבד לשירתו של הבן ולא

דומה שירה של הבן והאבד לשירת הראייה כשהראייה שרה יש לזה עליונות מדרגה הרבה יותר גבוהה ותכף נבין מדוע ומכאן שעלו כלל יחידי האומה הישראלית אל הרובד הכללי המקורי שלהם. זה הסוד. כשאנחנו עבדים, כשאנחנו בנים, אנחנו עדיין פרטים. כשאנחנו הופכים להיות, קונים לעצמנו מדרגה, כינוי חדש, עליון של כנסת ישראל, ראייתו של קוטשה בריחו, זה כבר לא... שהפרטים עושים דברים אלא כל הפרטים עלו למדרגה של תובנה פנימית מאוד שנקראת כנסת ישראל הם כבר לא פועלים מבחוץ הם פועלים מבפנים איך אני יודע אם דבר פועל מבפנים או מבחוץ?

פשוט מאוד אם אתה רואה שקשה לך לקבל שמישהו אחר הביא את החידוש הזה לעולם ולא אתה. זאת אומרת שאתה לא פועל בשביל כלל ישראל. איך זה לפעול בשביל כלל ישראל? זה כשאני שמח שהתלמידים שלי מלמדים. ואני לא מקנה. אני שמח שיש הרבה שיעורים. ואני לא מקנה. ואני לא שואל כמה תלמידים יש לו, באו לשיעור, וכמה אצלי. זה מראה על קטנות. ברגע שאני דואג באמת לכלל ישראל, אז בעצם הדבר הזה צריך רק לשמח אותי. למה הדבר דומה? נתתי את הדוגמה אבל באופן אחר. אפשר לומר שעכשיו אני

צמא, אז אני מרים את הקוס ביד ימין. מה אומרת היד השמאלית? למה לא אני? יש דבר כזה. האדם הזה משוגע, נכון? הרי שתי הידיים... האוזניים, העיניים, האף, הפה, השערות, הרגליים, כולם יודעים שאני עובד בשביל אורגניות אחת. אותו דבר בכלל ישראל. תשימו לב, זה נראה פשוט, אבל זה מאוד מאוד מסובך ומדויק. אם אתה מקנה במי עושה, זאת אומרת שאתה לא דואג באמת לכלל ישראל. אבל אם אתה באמת דואג לאורגניות האלוהית, כלל ישראלית, לא חשוב מי עושה. ברוך השם, כן ירבו. תוסיף עוד רבנים, תוסיף עוד שיעורים. אני

צריך לקנא. אם אתה מקנה, זאת אומרת שאתה פרטי. כן? ויקח כורח. כן? לקח את עצמו לצד אחד. ככה קטן. במקום להיות כללי, הוציא את עצמו מן הכלל. וכפר בעיקר. כן? נקרא רשע. כי הרצון הוא של עצמו. לכן זה לא מחלוקת לשם שמיים, אלא לשם עצמו. כן? כמו שאומרת... המשנה בעבוד פרק 8. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמיים? מחלוקת אילל ושמיים. איזו היא מחלוקת שהיא לא לשם שמיים? מחלוקת קורח ועדתו. תפימו לב, הם לבד קורח ועדתו, לא קורח ומשה. ביניהם כבר יש מחלוקת. למה? אם באמת כולם

רוצים להפיל את משה, הייתם מביאים. אבל גם אצלם, הוא רוצה משהו, והוא רוצה עוד משהו אחר. לכן אומרים, מחלוקת קורח ועדתו, לא קורח ומשה. הרי זה פשוט. בעצמם יש כבר מחלוקת. זאת אומרת שאנחנו מבינים כאן שיש דאגה כללית. כאן עצם העובדה שכנסת ישראל מופיעה בדמות הרעיה, רעייתי. זה אומר שהפרטים עלו למדרגה רוחנית גבוהה מאוד של דאגה לכלל ישראל. אינדיבידואליסטיים. הם כבר לא אנוכיים, כל אחד אחד לבד, הם לא פרטיים, אלא הפרטיים עלו לרובד הכללי, ומה שכאן קובע זה רק הרובד הכללי הגדול הזה. ומן המקום הפנימי

שהייתה נמצאת בו, כי זה מקום פנימי ביותר, כן? אז שם הייתה נמצאת השירה, כי... בעצם השירה הזאת קיימת, הם לא המציאו אותה. זה מה שאנחנו צריכים להבין. השירה הזאת קיימת, רק מי שעולה לגובה, לקומה של השירה, פותח את הדלת, אז הוא שומע ויכול לשיר באותו זמן. ככה זה עובר, ככה זה נבואה. נבואה זה שדלת נפתחת ואתה שומע את השידור שיש באותו דלת, באותה דלת, באותו חדר. אז כנראה שהם עלו למדרגה כל כך גבוהה שנקראת כנסת ישראל, ואז כשנפנחה הדלת הזאת, אז שמעו את השירה ואמרו אותה

ביחד. כנבואה. כלומר, אין כאן חידוש. החידוש הוא הגילוי. אני לא ממציא דברים. אני רק לוקח אותם, קולט אותם מהמדרגה שהם כבר נמצאים שם. זה דבר חשוב להבין אותו. חשוב שכנסת ישראל עושה את זה ביחד. עוד פעם. אין דבר כזה שכנסת ישראל עושה את זה ביחד, כי כנסת ישראל זהה ביחד. זה לא הפרטים שהתחברו אחד עם השנים. לא, השאלה זה נכנים, בן אדם יכול להרגיש או לעבוד ולהיות במקום שלבד? זה לא זה. הוא לא יכול לגלות אם הוא לבד, אין דבר כזה. כלומר, צדיק אמיתי זה צדיק

שגילה. את הדבק שיש בין הפרטים, את כל הלבן הזה פה. לא פה. כן, כשהוא צדיק. כן. לפני שהוא מגיע לצדקות, אז כל עוד הוא אדם פרטי, הוא לא יכול …

…