Le nom secret de Lag BaOmer et la miséricorde cachée dans la rigueur

קצת על הידרה מתוך ספרו של הרב משה חיים הרמון לשליטה שזה קשור כמובן לעניינו של רבי שמעון בר יוחאי זכותו תגן עלינו אמן האדרה פרושו של דבר אספה היו שתי אספות עיקריות האספה הגדולה, הידרה רבה והאספה הקטנה, הידרה זוטה בהסתלפותו של רבי שמעון בר יוחאי מדובר על ההדרזותה. אסיפה קטנה של חברים מצומצמים, הגדולים ביותר כמובן, שמלווים את רבי שמעון ביוחאי בשלב האחרון. אנחנו יודעים שלג בעומר הוא בעצם היום ה-18 לחודש אייר, חי באייר, ויש לו סימן של חיים. היא ידועה גמרה שאומרת שבמסורת קיבלנו גם כן.

מהגאונים שהתלמידים של רבי עקיבא עסקו מלמוד באותו יום בתורת הקבלה מדובר בגילוי שם מיוחד שמסוגל למתק את כל הדינים השם הזה הוא א' כ' ד' ת' מן אתה לכתוב? אפשר לכתוב אותו א' כ' ד' ת' מן השם הזה הוא שם קדוש וזה מה שמאיר בלג בעומר. איפה מופיע השם הזה? זה פשוט אותיות שקודמות לשם אלוהים. כידוע, אלוהים זה מידת הדין, ואין הדין נמתק אלא בשורשו. לכן השורש של השם אלוהים זה האותיות שקודמות לשם אלוהים. זה השורש. שם מתמתק הדין. אז מה יש לפני א', אין שום

דבר לפני א'. אז א' נשאר א' מה נמצא לפני למד של אלוהים? ח' זה השם זהות השנייה מה נמצא לפני ה' של שם אלוהים? ד' לפני י' ת' ולפני מם סופית יש מם פשוטה אבל לילה שזה בסוף המילה זה חוזר ונהיה מם סופי לכן השם שאנחנו מקבלים זה השם שאמרתי אותו א' ח' ד' תת-מם והשם הזה הוא בעצם מיתוק של מידת הבין אותיות השורשיות והשם הזה ממשיך להתפתח ולהתמתק עוד יותר מניחים את שתי האותיות הקיצוניות, האלף והמם שלא התחלפו ולוקחים רק את האותיות חף, ד' ותת

ופשוט נשאר לנו בעצם שם חדש. האלף והמם זה אם, והחף, ד' וט' זה עשרים, פלוס ארבע, פלוס תשע, שלושים ושלוש. זה לג, או גל. אז יוצא לנו שם חדש, אם גל. כן, בטח ראיתם את זה בסידורים. זה שלב שני במיתוק. א', ח', ד', ת' ומם, יש לנו עכשיו אם וגל. והשלב האחרון במיתוק זה לקחת את הערך המספרי של הכל, שיוצא 74. א', ד'. יחד עם האם גל? כן, כן. וזה בעצם מהמיתוק האחרון של השם. זה מה שמופיע בעצם בלג בעומר. זאת אומרת שזה שם שמסוגל למתק

את מידת הדין, לכן אמרתי קודם שזה בא ומחפר או מחפה או מתקן את המוות. אנחנו יודעים חוץ מזה שבכל מידה שלא תהיה, לא חשוב איפה, יש רחמים. וכשהרחמים האלה מופיעים בתוך מידת הדין, שמידת הדין זה שם אלוהים בתוך מידת הדין יש את הפנימיות של הדין והפנימיות של הדין זה רחמים כלומר הרחמים עטופים בדין איך קוראים לפנימיות של הדין? אלוהים זה הדין הפנימיות של אלוהים זה פני אלוהים אז פני אלוהים כמו הפנים של אלוהים כביכול זה בעצם פנימיות מידת הדין שזה בסופו של דבר רחמים ויש לנו

פסוק בתהילים תהילים ממבט שאומר מתי אבוא ועראה פני אלוהים כל אחד מאיתנו חייב לנסות לגלות מתי שאלה שכל אחד ואחד מאיתנו שואל דוד המלך בראש ובראשונה מתי יגיע לשלב הזה לראות את הרחמים שבתוך הדין? מתי אבוא ואירעה פני אלוהים? כלומר, מתי הגיע למיתוק הדין? שהוא הסוד של השם שדיברנו עליו קודם? א' ח' ד' ת' מ' שמעיר ב' אג' מ' מאיפה יוצא השם הזה בסופו של דבר? הוא גם כן ראשי תיבות. א', מם, כ', סליחה, א', כ', ד', ת', מם, יוצא מראשי תיבות כי טובים דודיך מיין.

שיר השירים, מגלפה א', כן? אמרתי שהשם של האלף, האלף והמם, לא ממש נמצאות בתוך העניין הזה. רק שאנחנו לוקחים את האמצע. לכן, כי טובים דודיך. מתי נאמר המשפט הזה, הפסוק הזה בשיר השירים? ישקני מנשיקות פיהו. נכון? כי טובים דודיך מייים. מי אומר למי? כנסת ישראל מבקשת מהקדוש ברוך הוא נשיקה. שהוא, התברך שמו, ישקני. ישקני מנשיקות פיהו. כן, בעברית לא אומרים פיהו, אומרים פיו. אין דבר כזה פי הוא. זה לא עברית. אז מה זה ישקן עם נשיקות פי הוא? אנחנו מבקשים נשיקה מהפה של ה' והו. הוא.

מפי של הוא. אז מי זה הפה של הוא? הוא זה שתי אותיות אחרונות של שם הוויה. ולכן הפנימיות, הפה, מה שקודם לה הוא, זה ידכן. אומר רשי במקום, שעם ישראל ביקש מהקדוש ברוך הוא שיגלה לו שיגלה לכנסת ישראל את סודות התורה את צפונות התורה זה נקרא ישכני מנשיקות פירו זאת אומרת שהנשיקה זו העברה של רוח של דבר פנימי מאבא ואימא מאבא לאימא ומאימא לאבא זאת אומרת שיש בעצם החלפה של רוחות בתוך הנשיקים זה גם זיווג זיווג עליון, זיווג די נשיקים ולכן השם הזה מופיע שם וכשזה

מופיע ברמה גבוהה שכזאת כן, אז זה בעצם גילוי הטוב הגנוז האור הגנוז שמופיע כמובן גם כן בלג באמן וכפי שאמרנו מקודם האותיות א' ומם שהן הקיצוניות אינן מתחלפות לכן גם בשם אלוהים וגם בשם א' ח' ד' ת' מן האותיות האלה נשארות במקומן, נכון? ועיקר המיתוק הוא רק באותיות האמצעיות של אלוהים זה למד ה' נכון? עזבנו את ה' ואת ה' נשאר את האמצע של שם אלוהים למד ה' וי' משם אלוהים ומשם א' ח' ד' ת' מ' נשאר ח' ד' ת' בסדר? עזבנו את האותיות הקיצוניות לכן אותיות

כ' ד' ות' זה עולה בגמטריה לג או גל זאת אומרת שבלג בעומר או בגל לעומר נמתקו הדינים ונפסקה מיטה מתלמידיו של רבי עקיבא זאת אומרת שביום הזה יש גילוי של מידת הרחמים בצורה מאוד מאוד גדולה שתלמידיו של רבי עקיבא פגעו במגמה הבסיסית ביותר של הקשר האנושי שזה בעצם שלא חלקו ולא נתנו כבוד זה לזה ולכן בא רבי שמעון בר יוחאי ותיקן את המצב הזה איך בדיוק? כשלא נותנים כבוד אחד לשני, ובמיוחד ברמה כזאת של תורה, זה אומר שאין מקום להודות למה שהשני אומר. זאת אומרת שגם

אם הוא צודק... להודות מהמילה תודה? שתיים. גם מהמילה תודה וגם להודות על האמת. זאת אומרת שכשלא מסוגלים להודות על האמת וכשלא מסוגלים לומר תודה, הכרת הטוב, יש בעצם בעיות מאוד חמורות. אז בעצם צריך פעמיים להודות, נכון? גם להודות על האמת וגם להודות מלשון תודה. ולכן היום שלדמה אומר הוא ההוד שבהוד, פעמיים תודה. הוד הוד, מודה מודה. פעם אחת מודה מלשון אני מודה שזה אמיתי, ופעם מלשון אני מודה מלשון תודה רבה. חוסר היכולת להודות שהייתה אצל רבי עקיבא, אצל תלמידים שלו, ליתר דיוק. כן? דרך אגב, יש

דבר מאוד פשוט. הרי שהיו לו לרבי עקיבא 24 אלף תלמידים. נכון כתוב שהם פסקו מלמות בלג בעומר. אז אני לא רואה למה צריך לעשות חג אם הם פסקו מלמות, כי כבר לא היו אף אחד כדי לחיות. כולם מתו. אם הם מתו כולם, אז מה אתה חוגג? מה, אתה מבין את השאלה? מה, אתה מבין את השאלה? מה, אתה מבין את השאלה? מה, אתה מבין את השאלה? מה, אתה מבין את השאלה? מה, אתה מבין את השאלה? מה, אתה מבין את השאלה? מה, אתה מבין את השאלה? מה, אתה

מבין את השאלה? מה, אתה מבין את השאלה? מה, אתה מבין את השאלה? מה, אתה מבין את השאלה? מה, אתה מבין את השאלה? מה, אתה מבין את השאלה? מה, אתה מבין את השאלה? מה, אתה מבין את השאלה? מה, אתה מבין את השאלה? מה, אתה מבין את השאלה? מה, אתה מבין את השאלה? מה זאת אומרת שכל יום מתו 700 תלמידים, כלומר 700 הלוויות כל בוקר. אז אני שואל את עצמי שאלה מאוד פשוטה, כשהתלמידים הראשונים שמתו 700 בבוקר ראשון, מתו, אלה שנשארו היו צריכים לעשות תשובה, לא? בסדר, נגיד

שהם לא הבינו מה קורה. ביום השני עוד 700, ביום השלישי עוד 700, ביום הרביעי עוד 700, ביום החמישי עוד 700, ביום השישי עוד 700. אתה לא שואל את עצמך …

…