Orot HaTechouva : la téchouva générale et la téchouva particulière

התשובה הדרגתית לא בריקה, בריקה בקרבו להתהפך מן העומק של הרע אל הטוב. הגיש הוא שצריך להיות הולך ומטיב דרכיו ואורחות חייו, רצונו, הלך מחשבותיו, ובמהלכו זה הוא הולך, הוא וכובש לאט לאט את דרכי היושר. כן, כאן העניין הוא להדגש על המילה כובש. שזה בעצם התקדמות של האדם הפנמה יותר ויותר של הרעיונות, של הוודאות, בונה את עצמו, לומד, מתקן את המידות, מטיב את המעשים, מלמד את עצמו איך להתקשר יותר ויותר עד שהוא בא למעלה, למעלה רמה של זיקוך ותיקון. הוא הופך להיות מוכשר ל... לתיקון גדול, לקבלת

האורות, לקבלת התוכן האלוהי יותר בחייו, ולריבוי אלוהות בעולם. התשובה העליונה באה מהברקה של הטוב הכללי, של הטוב האלוהי השורה בעולמות כולם. עכשיו, אנחנו פה בתשובה העליונה. התשובה העליונה היא בעצם התשובה שהיא לא תלויה באדם. אפשר לומר שזו התשובה האלוהית. התשובה העליונה זה בעצם הטוב הכללי שמתפשט בעולם. הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא חפץ חסד, הוא. ברגע שהוא חפץ חסד, כל מגמתו זה להוסיף טוב בעולם. ברגע שהוא מוסיף טוב בעולם, הוא מוסיף אור, כן? ויאר אלוהים את האור כי טוב. הטוב זה האור. כמובן שזה לא מושג

של חשמל, כן, סתם? אלא אור. פירושו של דבר תוכן אלוהי חזק, עם יושר, עם מוסר, עם כל המידות האלוהיות של הצדק. זה מה שהקדוש ברוך הוא מוסיף. בסופו של דבר קוראים לזה חיים. אז הקדוש ברוך הוא הולך ומוסיף חיים כל רגע. המחדש בטובו בכל יום תמיד. הדבר הזה הוא כל כך חזק שאנחנו פשוט בתשובה הקטנה שלנו, רק שותפים לזה. כלומר, אנחנו צריכים להבין שאנחנו נכנסים לשותפות עם מי שכבר עושה את התשובה הזאת, עם מי שכבר פועל בכיוון הזה, בטוב הכללי, בהפצת הטוב הכללי. ואנחנו חיילים קטנים

שזורמים באותו כיוון, הולכים באותו קצב, לא באותו קצב, אבל באותו כיוון, של הטוב האלוהי השורה בעולמות כולן. אור חי העולמים, נשמת קול העצילית מצטיירת לפנינו בהודה וקדושתה. כלומר, אומר פה הרב ברמז שצריך שיהיה לנגד עינינו שכשאנחנו מתעסקים בתשובה, שלא נשכח שישנה כבר תשובה. אנחנו לא ממציאים משהו, אנחנו פשוט יונקים ממה שקיים, מהתשובה האלוהית הגדולה. של הזרימה שיורדת לעולם הזה, ואנחנו ממשיכים עם הזרימה הזאת, ממשיכים להזרים, פותחים יותר דלתות כדי שיהיה עוד יותר אור, עוד יותר אלוקות בעולם. כך שהלב יכול לספוג. כן. והלא, באמת, הכל הוא

טוב וישר כל כך, והיושר והטוב שבנו, הלא, הוא בא מהתאמתנו אל הכל. הרב כאן ממש ממש מדגיש שהכל מתחיל מלמעלה, מתערות עד אל אלה. יש כבר את הטוב הכללי, יש כבר את היושר הכללי, ואנחנו, העבודה שלנו זה להתאים את עצמנו אל הדברים הגדולים האלה. אז לא מבקשים מאיתנו ללכת לכיוונים לא ידועים. זה מתסכל. לך תחפש דברים חידושים, תורות. לא. אנחנו פשוט צריכים להקשיב. לתוכן שכבר קיים. להיות בהאזנה פנימית. וברגע שאנחנו בהאזנה פנימית, בראייה פנימית, כשאנחנו פנויים לשמוע את הקול הזה, אז אנחנו מתאימים את עצמנו אל

הקול. ואיך אפשר להיות קרוע מן הקול? הרב שואל, איך בכלל אפשר להיות קרוע משם? צריך להיות כל הזמן דבוק למדרגה הזאת. כן, ממש. פרור משונה, מופרד, כאבק דק, שכלו נחשב. ומתוך הכרה זו, הרב כאן אומר שאנחנו בעצם המשך של התכונה האלוהית הזאת. ברגע שמגיעים להכרה הזאת, מתוך הכרה זו, שהיא ההכרה האלוהית באמת, באה תשובה בחיי הפרט ובחיי הכלל. אז התשובה היא דבר טבעי, זה הרגשה טבעית. עוד מעט הוא יביא את זה, הוא יגיד, שבעצם התשובה היא הרגשה הכי נורמלית, הכי טבעית, הכי בריאה של הנפש. רק

אם אתה מקשיב לקולות האלה, אתה תהיה בעצם בתוך המנגנון. התשובה היא הרגשה היותר בריאה של הנפש, בפרק ה'. אז אנחנו בעצם חוזרים לבריאות. זאת התשובה בגדולתה. פרק ג', תשובה פרטית. מפורשת ותשובה סתמית כללית פירור משונה זאת אומרת שכשאתה מתנתק מהכל אתה הופך להיות בעצם פירור משונה כאילו מפוררים אותך לחתיכות קטנות ואין לך בעצם קשר עם הכלל אז אתה נקרא פירור משונה מופרט כאבק דק שכלא נחשב זאת אומרת, אם אתה מוציא את עצמך מהכלל הגדול הזה, אתה כבר לא קיים, אתה איזה מין פירור משונה, שהוא כבר

בעולם השניות, בעולם הפירוד, חס ושלום, וזה הדבר הכי מסוכן. משונה, לא אחדותי, אלא משונה. כן, בדיוק. יש תשובה מכוונת נגד חטא. רוב האנשים מתייחסים דווקא לקטע הזה, נכון? תשובה מכוונת נגד חטא. מיוחד. או חטאים רבים שאנחנו יודעים, מודעים להם שיש לנו חולשות יש לנו כמה חטאים שאנחנו רוצים לעשות תשובה וזה מכוון מאוד לחד שאנחנו יודעים, לחד שאנחנו מכירים אז יש תשובה מכוונת נגד חד מיוחד או חטאים רבים כלומר, ממש אנחנו יודעים איפה חטאנו, אנחנו יודעים מה החולשה שלנו, ואנחנו ממקדים את התשובה שלנו לדבר הזה. קיים.

זה סוג אחד של תשובה. נכון, דבר בפרק ג' כן? והאדם שם חטאו נוכח פניו. זאת אומרת, הוא יודע שהחטא הזה מול העיניים שלו, כמו שכתוב בדוד המלך, וחטאתים נגדי תמיד. והאדם בעצם מכוון לעשות תשובה מאוד מאוד מדויקת, כאילו הוא מכוון ברובל לראות על המקום הזה. הוא מתחרט עליו, הוא מצטער על אשר הוא נוקש בפח אחת. כן, האדם זה חלק מהתשובה, חרטה, נכון? וידוי דברים, חרטה, קבלה לעתיד. אז האדם מצטער על זה שהוא נפל בפח הזה, בהכתעה הגדולה הזאת. ונפשו מטפסת ועולה. יש לו איזה מין הר,

יכבוש אותו. היצרה נקרא הר. והוא צריך לעלות כדי לטפס ולהגיע להיות שולט על הדבר הזה, לשים את הדגל שלו למעלה, בקצה, בפסגה, עד שהוא משתחרר מהעבודות החטאית. אז הטיפוס על ההר הגדול הזה משחרר אותו לאט לאט מאותה עבדות. כלומר רבקל אומר שהחטא מעביד את האדם. האדם הופך להיות שפוט של החטא. כאילו שיש בעצם התרגלות, כן? ואתה לא יכול להתנתק מהדבר הזה. אתה נכנס לאיזה מין מערבולת שיש מנגנון שלא נותן לך אחר כך להשתחרר ממנו. אז אתה הופך להיות עבד של החטא. והאדם משתחרר מזה כשעולה מטפס

על ההר, הטיפוס הזה הוא קשה. הוא מרגיש בקרבו את החירות והקדושה. אז לאט לאט את החירות הקדושה הוא מתחיל להרגיש אותה, הוא מתחיל בגלל שהוא עושה עבודה רצינית, הוא עושה עבודה של טיפוס, החטא ממש מול העיניים שלו, הנעימה מאוד לנפשו הנהלה. הוא מרגיש שהנפש שלו שהייתה כל כך עייפה, כל כך משועבדת לחטא, פתאום היא מתחילה להרגיש איזה מין נעימות פנימית. משהו משתחרר אצלו. באופן פסיכולוגי אפשר לומר שהוא מתחיל לסלח לעצמו. כי יש תכונה שהאדם לא סולח לעצמו, וברגע שהוא לא סולח לעצמו, אז הוא גם ירגיש

שהוא עדיין לא נסלח על ידי השם. והוא הולך ומתרפה. נכון. זה בעצם הדרישה, התביעה של נשמתו. זה הוא. זה פנימיותו האמיתית, כי היא אלוהית. כן? הנשמה בתוכנו זה כמו הקב". בעולם. אז הנשמה שבתוכנו היא זאת שבעצם שמה אותנו בפני עצמנו, בפני הדין. אנחנו משפטים על ידי נשמתנו, בעצם. לדעתי, זה עודף להעיש לעצמנו. נכון. את האיזון, כי זה מסוכן גם כן. שני העודפים האלה מסוכנים. כן? מה? זה לא פשוט מה שהוא אומר. זה נכון. למה לא פשוט? זה לא פשוט, אבל זה נכון. שאתה אחילוני, אתה בעצם

צולח לעצמך? לא, אז האחילוני בעצם יש לו פחות דרישה. פנימית. הוא מבטר לעצמו. הוא לא סולח לעצמו. אז הוא קרא לזה סולח לעצמו. הוא מרגיש טוב עם זה. זה ויתור. זה לא עבודה אמיתית. אוקיי. אז אפשר לומר שזה ויתור. אבל עם זה הוא מרגיש טוב. לכן אמרתי, זה סכנה. מצד אחד, סכנה. מצד שני, זה שלא מבטר לעצמו. הוא יותר מדי דורש לעצמו. הוא גם כן אף פעם לא במנוחה. והוא יכול חז ושלום להפוך להיות אדם עצוב. כן? כי החץ מעציב והתשובה יכולה להיות מעציבה אם אתה

לא יודע לחיות אותה כמו שצריך אז מגיע חודש שלול את הדברים פרצוף של לא יודע מה ותמיד זה הולך ביחד לצערנו יש לי שיעור על התשובה והשמחה זה חשוב …

…