Le 17 Tamouz : cinq catastrophes lues comme des brèches

במה שנוגע ליהודזאים בתמוז יש כמה וכמה דברים וכרגלנו בקודש בשיאה קדשמיה ננסה ללמוד מזווית חדשה כמה אפשרויות קודם כל נתחיל במה שהמשנה במסכת הענית כותבת פרק ד' משנה 1 חמישה דברים הערו את אבותינו ב-17 בתמוז יש כאן מניעת של דברים, חמישה דברים, שקרו ביום הזה. כמובן שזה לא באותה תקופה, לא באותה שנה, כן? לאורך ההיסטוריה קרו חמישה דברים ביום הזה. הדבר הראשון שהמשנה מצטטת זה שנשברו הלוחות, נשתברו הלוחות. הדבר השני, בוטל התמיד, קורבן התמיד שהיינו מכריבים בוקר וצהריים כל יום. הפעם הראשונה בוטל. בוקעה העיר או

הופקעה העיר לפי כמה נוסחים. העיר ירושלים הופקעה. דבר רביעי, אפוסטמוס שרף את התורה. מי היה אפוסטמוס? שר בצבא. אחד העשיים של הצבא הרומי. של רומא, נכון. זאת אומרת שרפו את התורה ביום הזה. ודבר אחרון שהמשנה חושבת לנכון להזכיר לנו זה שהוא עמד צלם בהיכן עבודה זרה בבית המקדש יש כאן דברים מאוד מאוד חריפים וחמורים ביותר זה לא דברים פשוטים אם ניקח אחד אחד לפני שנגיד וניכנס לתוכן הענייני עצם זה שנשתברו הלוחות כבר חזרנו על העניין הזה כמה וכמה פעמים, זאת אומרת שהתברר שלא היינו מוכנים בעצם

להיות הלוח שעליו הקדוש ברוך הוא בא וחורט את עניינו. לא היינו מספיק כלים מוכנים, מכונים לדבר הזה. אז כאילו המפגש בין האור לבין הכלי פוצץ את הכלי. שפירת הכלים, אתם זוכרים את המושג? הנה זה אותו דבר, כשהאור חזק מדי ביחס לכלי, קורה משהו בסגנון של שבירת הכלים. דבר שני, בוטל לתמיד, זאת אומרת שהעולם הזה כבר לא יכול להכיל את מה? את הנצח, בית הזמן, בהפך. תמיד זה לשון של נצח. זאת אומרת שהזמן הזה שהוא זמן, כלומר החולף, העולם שלנו שהוא תחת מימד הזמן, אינו מסוגל להכיל

את ערכי הנצח מבחינת זמנים. ומקודם דיברנו מבחינת חומר, מבחינת זהות, שהזהות האנושית, הישראלית, לא יכולה להכיל את ערכי הקודש, נשתברו הלוחות. עכשיו אותו דבר במימד הזמן. הזמן העולמי שאמור לקלוט את ערכי הנצח, לא מסוגל. אז כשהנצח כביכול יורד לעולם, הוא מפוצץ את הזמן. אז איך זה מתבטא? בוטל התמיד. כלומר, אין יותר קורבן תמיד שעניינו... זה דווקא הדגש על המילה תמיד. אין התמדה. הדבר שהוא תמיד, שהוא נצח, איננו. דבר שלישי, הוא הופקע העיר. ירושלים זה מלכות. כשחז ושלום נפתח את המלכות לדבר זר, לא לקודש, זה כאילו

חז ושלום שאלמנט זר בא ועונס את ירושלים. ולכן החומות של ירושלים כבר לא מסוגלים להגן עליה אז יש כאן גם כן דבר שהוא בלתי הגיוני מבחינת אדם מאמין איך ירושלים שכל כולה קודש אתם יודעים שירושלים היא קודש אפילו אם אין ספר תורה בירושלים אומרים תחנון כי כולה ספר תורה לא אומרים תחנון במקום שאין בו ספר תורה אתם יודעים את זה לפי ההלכה למשל אתם הולכים לבית אם אין ספר תורה בבית לא אומרים תחנון אנשים לא יודעים את זה ואתם מתפללים שם אבל ירושלים אין דבר כזה

כי כולה קודש כולה ספר תורה כולה תורה ואיך ייתכן שבמקום כל כך גבוה יש בקר יש סדק גם זה לא מתקבל על דעת מבחינה אמונית דבר רביעי שרף אבוסטמוס את התורה אותו דבר בצורה הרבה יותר ברזולוציה קטנה יותר שורפים כבר את התורה לא כתוב שורפים את ספר התורה הוא שרף את התורה כביכול זאת אומרת שחז ושלום יש סדק במוחלט יש כאן מנגנון יש משבר שאפילו התורה שהיא קודש אורייטה קוצ'ה בריחו חד איך ייתכן שמישהו זר יבוא ויסרוף דבר כזה, אלמנט כזה מה, שורפים את השם? זה

אותו דבר זה רק בצורות שונות אנחנו חוזרים על אותו עניין זה מה שרציתי להדגיש לכם בכמה צורות שונות ובסופו של דבר הוא עמד צלם בהיכל כלומר עוד פעם גוף זר בתוך היכל הקודש היכל בגמטריה זה כלי זאת אומרת זה הכלי זה אותו דבר, זה אותיות הפוכות הכלי, היכל כלומר הכלי של הקודש, היכל הקודש במקום להכיל את הקודש, הוא חז ושלום מקבל אלמנט זר, שהוא בעצם עבודה זרה. צלם. לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי. ופה יש צלם לא בחוץ, באחד. תיאור המשנה מכוון לשלושת מימדי המציאות.

עכשיו עברתי ביחד איתכם, בשיעת הדשמיה, וראיתם שבעצם נגענו בעולם, בשנה ובנפש. בשלושת המימדים. שמשהו בהם נפגע ביום הזה, ביוזיים ובתמוז. ועל זה אנחנו צריכים לתת את הדעת, לא סתם לצום. לצום זה בגלל שאנחנו מרגישים שיש כאן צמצום. צם, צם. בגלל זה אתה צם. הצמצם, הצמצום גורם לנו לצום. כי אנחנו רוצים בעצם להפוך את המנגנון ובמקום צמצום להיפתח מחדש. בסופו של דבר מה שאנחנו מקבלים ביוץ זין תמוז זה דברים שלילים לפי מה שאומרת המשנה, נכון? אז אין תקווה כבר אבל מבחינה של קודש, מבחינה של קבלה, של

תורת הסוד זה בדיוק הפוך זאת אומרת אני אקרא לכם את חמשת הדברים בסגנון החדש אם משתברו הלוחות זאת אומרת שהם ניתנו ביום הזה זאת אומרת שהקב' הוא יודע שביוץ זין ותמוז אפשר לתת ולחרות לוחות אלוהים, הממציאות שלנו. אם בוטל התמיד, זאת אומרת שביום הזה התמיד הוא הכי חזק, הנצח הוא הכי חזק. אם עובקי העיר, זאת אומרת שביום הזה יש כוח לשלמות. אם שרף אפוסטמוס את התורה, זאת אומרת שאור התורה יכול לשרוף את העולם, במקום שהיא תסרף. ואם הוא עמד צלם באחד, זאת אומרת שאין זר יכול

להיכנס לקודש. בהפך. אנחנו כאן מציונת עצב תורה. אז השאלה היא פשוטה. למה זה קרה דווקא בצד השלילי? למה בשלושת המימדים של המציאות, עולם, שנה ונפש, קרו כל הדברים האלה? נפגעו כל המנגנונים. חמשת הדברים הללו הם בבחינת בניין המטריקס. לכל המשברים העלולים להתרחש בחיים. זאת אומרת, אם עכשיו אקח את חמשת הדברים שעכשיו אמרתי אותם, זה מה שקורה לאדם שנפל לדיכאון טוטלי. עכשיו, לא ידובר על בית מקדש, ידובר על האדם עצמו. כלומר, אם באדם עצמו משתברו הלוחות, הוא מתחיל כבר במצב לא טוב. אם אצלו בוטל ערך הנצח,

בוטל התמיד, הוא עוד פעם נופל. אם אפשר לבכוע אותו, כי אין לו מנגנון של שמירה, הוא עוד פעם נפל. אם הוא נשרף מבפנים כל התורה שלו, כל החיות שלו, נשרפה, הוא מת חיים. ואם חז ושלום במקום הנפש הפנימית שלו מעמידים לו צלם באחד, זאת אומרת גוף אחר, נשמה אחרת, חז ושלום, אז הוא עבוד. אז יש לנו פה בעצם ציטוט של חזל, ביטוי, תיאור של חזל, שלעניות דעתי לא בא רק להראות לנו מבחינה טכנית מה קרה שם. אלא יש כאן אזהרה של מה שעשו לקרות לנו כאנשים

פרטיים וכאומה לכל הזמנים כי כאן מדובר בכל סוגי המשברים אם אני חוזר מעט למה שאמרנו בנוגע לספר במדבר שהוא ספר המשברים בעצם כל המשברים של ספר במדבר אני יכול לתאר אותם רק עם חמשת הדברים האלה יש פה כאן אב טיפוס והתסכול הגדול ביותר שעלול להתעורר אצל כל מאמין נובע מן העובדה שאלמנט שמימי כמו הלוחות שהיו כתובים באצבע אלוהים ומעשה אלוהים הם מה? פשוט נשבע. אדם מאמין לא יכול לתפוס את זה. זה כאילו אתה אומר עכשיו לאדם מאמין ברחוב, הקדוש ברחום מת. או שהוא הורג אותך, או

שהוא... מתיך עליך כמה כללות נמרצות או שהוא בורח אבל הוא לא יכול לספוג את הדבר הזה וכאן חז ושלום הקדוש ברוך הוא נותן לנו מהשמיים דבר עליון כתובים באצבע אלוהים מעשה אלוהים הם מה אני אפילו לא יודע על מה אני מדבר תאמינו לי אז איך זה נשבע מה הקדוש ברוך הוא יכול להישבר כל כך בקלות אז איזה אלוהים אני מאמין באיזה אלוהים אני מאמין חס ושלום. אתם מבינים את התסכול של האדם? זאת אומרת שהמשבר כאן הוא משבר הרבה יותר עמוק מהתיאור עצמו. אני לא מסוגל לשאת

בנפש שלי כאדם מאמין שיש חורבן כזה. שיכול להיות חורבן במוחלט, באלוהים. קשה לי. וזה לגיטימי. זה צריך להיות קשה. אבל זה עדיין חומר. זה לא חומר. זה עדיין תחומה. …

…