Témoignage d'un tankiste de la guerre du Liban
Le récit d'un combattant de 1982 : la bataille de Labbouneh, la mort de ses compagnons, et le Orot retrouvé dans les flammes.
Rav Shim'on BenTsion
Ensuite : Shalom Rapaport, le sauveteur du tank et la leçon de sa vie, 10 min
השיעור בכתב
לקריאת תחילת השיעור
תמלול אוטומטי, עלול להכיל טעויות.
הסיפור על מלחמת לבנון, מלחמת לבנון הראשונה, סליחה, מלחמת לבנון הראשונה, לפני ארבעים ואחת שנה, בשנת תבשין ממבט. באותה תקופה, המחבלים ירו הרבה מאוד קציושות טילים, לישובים שבצפון הארץ, כמו קיאט שמונה, וגם חדרו פנימה מחבלים לתוך קיבוצים, לתוך מושבים, והרגו הרבה אנשים. אני הייתי אותו זמן בחור ישיבה, למדתי בישבת הסדר בקהיית 4, הסדר זה שמשלבים צבא וישבה ביחד. שם למדתי וגם קצת לימדתי, והגיע אלינו אוטובוס לישיבה כדי לקחת אותנו אל המלחמה, לאותה מלחמת לבנון הראשונה. אנחנו ידענו שהמלחמה היא נגד שני גורמים. שני אנאמים, שני אויבים. אויב
אחד זה המחבלים של ערפת, שישבו שם בדרום לבנון, שנקרא פטחלנד, וגורם שני, הרבה יותר חזק מהם, זה צבא סוריה. צבא סוריה נכנס ללבנון, והיה קרוב לגבול ישראל, עם כל הכלים שלו, טנקים, תותחים, טילים, טילים גם לגבי מטוסים, וידענו שאנחנו נלחם. גם נגד המחבלים, והוא יותר רציני מזה, נגד כל הצבא הסורי שישב שם בדרום לבנון. עלינו לאוטובוס כדי לסוע לצפון, לאזור קהיאת שמונה. לפני שעלינו לאוטובוס קרו שני דברים. דבר אחד זה שהרב דוב ליאור, שהוא ראש הישיבה בקהיאת ארבע, והרב של קהיאת ארבע בא ונתן לנו ברכה
וזה מאוד מאוד חיזק אותנו. ודבר שני, זה שהחייל שהגיע עם הנהג של האוטובוס, היה לו רשימה של כל החיילים, כל אלה שגרים מכיית ארבע. ואחד מהחבר'ה עזב את כיית ארבע זמן קצר לפני כן, ועבר למושב בשם קרמל. והבחור הזה היה אחד מאיתנו, היה הנהג בטנק שלי. אמר החייל באוטובוס, אני לא הולך עכשיו עם האוטובוס, לא נוסע עם האוטובוס לסוף אותו, כאילו ניאניש אותו, לא ניקח אותו למלחמה. עכשיו, למה הסיפור הזה הוא חשוב? כי הנהג הזה, הנהג הטנק, אחרי כמה וכמה שעות הוא הרגיש שיש משהו, והוא
בא באופן עצמאי לבסיס שאנחנו הגענו לה באוטובוס, אבל כשהוא הגיע כבר היה נהג אחר ששמו בטנק שלנו, כי הנהג המקורי לא הגיע. ומה שקורה זה שהוא מאוד מאוד רצה להיכנס לטנק, הוא אמר אני מכיר את הצוות, אני עובד איתם ביחד שנים במילואים מהצבא. תנו לי להיכנס, אמרו לא, זה מאוחר מדי. התחנן על נפשו, ולא נתנו לו להיכנס. אחרי שלושה, ארבעה ימים, הנהג החדש גיבה לו טנק שלנו, בקרב נהרג. והנהג שהשני היה שם באזור, אבל בתור רזרבה. וככה, באופן פלאי, הוא לא הגיע לטנק שלנו, פעם ראשונה,
שלא הייתנו מאז תחילת הצבא. עכשיו, לפני שעלינו לאוטובוס, אנחנו למדנו קצת את הרמב״ם, שמדבר על הלכות מלחמה. יש ברמב״ם מלכות מלאכים במלחמותיהם ושם כתוב שכשאדם יוצא למלחמה שידע שהוא יוצא ללחם על קידוש השם ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא רק יחשוב על המצווה הזו של המלחמה למה הרמב״ם אומר שלא יחשוב לא באשתו ולא בבניו? כשיוצא למלחמה, אלא היא רק מרוכז במלחמה. למה? אז יש כאן הרבה תשובות יפות בצד הנגטיבי. נגטיבי הכל נראה אם הוא יחשוב על אשתו ועל בניו, אז זה יחליש, יחליש
אותו, את המשפחה וכו'. ויש תשובה אחת בצד הפוזיטיבי, כשאדם נכנס לממלחמה, הוא כבר לא אדם פרטי. אשתו, בניו, כבר לא תופסים את המקום המרכזי. לא בגלל שזה יחליש אותו, אלא בגלל שהוא עולה לדרגה של כלל ישראליות. הוא נהיה חלק מעם ישראל הוא מקבל כוחות גדולים שהוא לא מכיר אותן בכלל אם הוא יחשוב אשתו בבניו אז הוא יקטין את עצמו הוא ייכנס לממדים של האזרחות אבל עכשיו בצבא במלחמה הוא איש אחר הוא ישראל הוא עם ישראל הוא לא מוישב ינקל הגענו לגבול והשעה הייתה בוקר, בוקר מוקדם
ורצינו להתפלל שחרית עכשיו רק חצי מהגדוד היו דתיים וחצי אחר היו בני מושבים מקיבוצים. אבל באותו בוקר לא ידעת מי דתי מי לא דתי, כי כל הגדוד כולו עמד בתפילה, תפילה צ'חרית, ועד היום לא חזר אליי הסידור שלי מאותו בוקר. נשאלתי אותו לחייל של פעם או שנייה התפלל ועד היום אני לא יודע איפה הסידור. נכנסנו פנימה ללבנון ועברנו יומיים של... שקט יחסי נקרא לזה, קצת ירו עלינו, קצת פגיזו אותנו, אבל לא קרה שום דבר. והגענו לכפר בשם לבאיה. ושם היינו אמורים להילחם עם המחבלים, אבל כשנכנסנו
לכפר לא היה אף מחבל. אמרתי לנהג, אני מזכיר לכם הנהג, זה בחור שלא הכרנו אותו. בחור בשם יעקב עזרה, השם מקום דמו. אמרתי לו באותן שעות, זה היה יום רבי אחר צהריים, אולי אתה רוצה להניח תפילין? הוא אמר לי, לא, עזוב, אני מאז הבר מצווה לא הנחתי תפילין אפילו פעם אחת. אמרתי לו, בסדר. ואז אומר לי יעקב, עזרה, אתה יודע מה? אני כה בפלסטיק, אני כה פלסטיק. מחר בבוקר אני אניח תפילין. איך אני? אמרתי לו, לא בשבילי. הוא אמר, לא, לא, אני רוצה. התקדמנו ונסענו. ואז
הקב". עזר לנו מאוד, וראינו אותם בזמן. הם היו על ההר ממול, מחופרים היטב, ממש נכוסים היטב בארמות של חול. אנחנו נוגלויים לגמרי. היינו על הר אחד, הם על ההר בשלושה קילומטר ממול, ובאמצע היה עמק, עמק גדול. הם רצו שנרד למטה לעמק. היה מלא בטנקים, בטילים, בהמון המון כוחות שלהם. שרצו לפגוע בנו אבל חיכו שנרד לעמק אם היינו יורדים למטה לא הייתי מעביר עכשיו את השיחה הזאת אבל השם הצילו אותנו וראינו אותם בזמן וירינו עליהם אז הם ראו שהתוכנית שלהם לא יוצאת פה אז הם יראו חזרה
בהם היה קשה מאוד לפגוע כי הם היו מחופרים כל כך טוב שרק התותח בלט את הטנק לא ראינו אנחנו היינו גלויים מקפריגל ועד ראש כי אף אחד לא הכין לנו עמדות ובכל זאת הם לא פגעו בנו ומהר מאוד ירדה החשיכה היה חושך ובלילה אז לא היה מכשירי ריאת לילה כמו שיש היום ולכן אנחנו ירינו על עיוור כמו ירינו בלי לדעת לאן אנחנו יורים גם הם ירו עלינו בלי לדעת לאן הם יורים וברוך השם אנחנו לא נפגענו בלילה ביקשנו מהמרגמות שירו פיצסות תאורה לשמיים שיעירו את הסורים
כדי שנוכל. הם היו מאחורינו, האנשי המרגמות, אז הם באמת ירו, אבל במקום להעיר את הסורים, אז נפתח מעלינו מסך של אור. אז היינו גלויים לגמרי אור עצום מול העיניים של הסורים. חוץ מלהגיד שמה ישראל, לא היה לנו מה לעשות, וזה הצליח. אמרנו שמה ישראל, ולאט לאט האורות האלה קבעו, והסורים לא פגעו. וככה עבר כל הלילה, אנחנו יורים עליהם, הם יורים עלינו, ואין פגיעות, אבל כנראה שהם נבלו, וחלק מהכוח הסורי כבר לא היה בבוקר. חלק מהכוח שראינו אותו אמש בערב, חלק נסוג. הגיעה שעה חמש ועשרה בבוקר,
כבר היה אור יום קצת, המפקד אמר לי לשים את התותח. מול איזשהו טנק שראינו, טנק סורי, מרחק שלושה קלומטר, ירינו, והטנק הסורי התפוצץ. ואז ראינו עוד טנק סורי, באותו מרחק, אז אמרנו, טוב, בואו נראה גם עליו. עכשיו, זה לא בדיוק על פי הכללים, כי על פי הכללים, אחרי שרית, תרד אחרונית, תלב מקום אחר, כי אתה עכשיו מזוהה, כי יצא אש מהטנק שלך, הרבה אשן, הרבה אבק, והסורים רואים אותך טוב. אז רד אחורה בהר ותעלה במקום אחר בהר אבל נשארנו שעמק כי מאוד רצינו לפגוע בטנק הסורי
הנוסף שהיה באותו טווח ואין מאמץ אלא לוקח משמאל ימין בום יורה אז זה מה שרצינו לעשות ואז טנק סורי פתח עלינו באש והכדור הראשון פגע ארוך, ארוך זה אחרי הטנק והטנק שלידינו של שלום, זה שהציל אותי הוא צועק בקשר הוא אומר, טנק אחד, אנחנו עם טנק אחד, יורים עליך. אבל אנחנו לא שומעים, כי יש המון רעש, פגזים, מנויים, המון רעש. ואז הטנק הסורי יורא עוד פגז, וזה קצר, קצר הכרונאה בין הטנק הסורי לבינינו. ואז הוא צועק לנו, שלום, רד מהר, טנק אחד, רד מהר, רד הכרונאה,
קח רווירס, אחרונית, כי ברור שהפגז השלישי ייכנס בטנק. כי אם אחד ארוך ואחד קצר, ואותו תותחן סורי עובד מדויק, אז הפגז השלישי יחדרו פנימה, כי הוא ידע, או יעלה, …
Cours de Machon Meir
Dans la même série
2 cours du Rav Shim'on BenTsion, en direct du Machon Meir (Jérusalem). Thèmes : Témoignage, Guerre du Liban, Tsahal, Rav Kook, Émouna.
- 1
Témoignage d'un tankiste de la guerre du LibanLe récit d'un combattant de 1982 : la bataille de Labbouneh, la mort de ses compagnons, et le Orot retrouvé dans les flammes. - 2
Shalom Rapaport, le sauveteur du tank et la leçon de sa vieLe récit de la survie de Shalom Rapaport après une mort clinique et son retour vers la Torah.
— un nom de Rav à ajouter, un problème de son ou d'image ?
Une question sur ce cours ?
La réponse s'appuie d'abord sur ce cours, puis sur les autres cours des Rabbanim, avec le passage exact à écouter.
Commentaires et questions au Rav